הניצחון שבהפסד

מבט על חצי הכוס המלאה מראה שבעקבות עבודת הדיפלומטיה הישראלית, יותר מדינות נמנעו מאשר הצביעו בעד החלטת אונסק"ו.

ניצן קידר - ערוץ 7 , ח' באייר תשע"ז

הניצחון שבהפסד      -ערוץ 7
"התמיכה לישראל כמעט הכפילה את עצמה". אולם הדיונים באונסק"ו
צילום ארכיון: Benoit Tessie, רויטרס

החלטה הייתה צפויה. אמנם אף אחד באונסק"ו לא כיוון שהיא תיפול דווקא ביום העצמאות, אבל זה מה שקרה בסופו של דבר.

וכך, ביום שבו חגגה מדינת ישראל 69 שנות עצמאות, קבע אחד מארגוני האו"ם שבירתה בעצם לא נמצאת בריבונותה.

התגובות היו חריפות. הפוליטיקאים שהגיבו לפני ראש הממשלה יצאו נגד ארגון החינוך של האו"ם, מחו על החוצפה ועל הרלוונטיות, ואז בא ראש הממשלה ושינה באבחה של תגובה אחת את השיח המדיני. היו מי שעוד תפסו טרמפ, או לא ממש הבינו מה נעשה כאן, אבל הכיוון הכללי התהפך.

נתניהו דיבר על ההישג הדיפלומטי, על העובדה שרק מדינה אחת באירופה – שבדיה, שידועה כמדינה שישראל נמצאת במקום נמוך מאוד מבחינתה - הצביעה בעד ההחלטה הזאת. אונסק"ו הוזכר בדבריו של ראש הממשלה רק בחצי משפט שולי. נכון שהעונש בא אחר כך, אבל עיקר השיח במוצאי יום העצמאות היה סביב העיסוק הדיפלומטי - קרב הבלימה שהיה די מוצלח במונחים מדיניים.

הנציגים הישראלים בחשו מאחורי הקלעים באופן בולט. השגריר באונסק"ו, כרמל שאמה הכהן, לא ישן כמה ימים טובים לפני הדיון. איטליה, גרמניה ועוד מדינות היו בסוד העניינים. לכולם היה ברור שההחלטה תתקבל בסופו של דבר, אולם גם במקרה כזה יש משמעות דיפלומטית למספר המדינות שמצביעות לכל אחד מהצדדים ולזהותן. בשורה התחתונה מבט על חצי הכוס המלאה מראה כי בלחץ של ישראל וחברותיה, יותר מדינות נמנעו מאשר הצביעו בעד ההחלטה. גם מספר המתנגדות הרשמיות עלה.

"מדובר בהישג דיפלומטי אדיר", אומר שאמה הכהן באופטימיות. "התמיכה לישראל כמעט הכפילה עצמה והתפשטה לאפריקה, דרום אמריקה ומזרח אירופה. העובדה שבהצבעה שהייתה לפני שנים אחדות רק ארצות הברית תמכה בישראל ומאז המספר רק הולך וגדל, נעוצה במאמץ דיפלומטי בהובלת ראש הממשלה".

עם זאת, גם הוא יודע שאסור לעצור כאן. "למרות התוצאה המצוינת, עדיין מדובר בהצעות שאין להן מקום במשפחת העמים, ובטח לא באונסק"ו. להצביע נגד מדינה ביום העצמאות שלה זה שפל חדש של מדינות ערב, אבל תוצאות ההצבעה הן יום הכיפורים שלהם. מי שיזמו את ההצבעה נגדנו יצאו המומים. הם הגיעו זחוחים שהאיחוד האירופי בכיסם, וסיימו עם חמש מדינות חדשות שהצביעו בפעם הראשונה נגדם".

צריך לדעת שמדובר בעבודה מורכבת ומסובכת מאוד. הפחתת מספר המדינות התומכות בהחלטה, בהינתן העובדה שיש באונסק"ו מדינות ערביות ומדינות אחרות שחייבות להן, היא לא פחות מהישג. אפשר לצקצק ולומר שעצם קבלת ההחלטה הוא אסון לישראל, אבל כמו שהחלטות אונסק"ו הקודמות לא ממש שינו משהו בשטח, כך במערכת המדינית מתייחסים אל הגוף בעיקר כמטרד. בשורה התחתונה אין ספק ששינוי הגישה האמריקני באו"ם מחלחל גם לגופים האחרים. אם במועצת הביטחון כבר התקיים דיון שלם שישראל לא הוזכרה בו, אז גם במישור של אונסק"ו חל שיפור משמעותי.

בירושלים לא הסתפקו בהישג הדיפלומטי, וחיכו חצי יממה עד שהתותחים הכבדים יותר רעמו. השגריר השבדי זומן לשיחת נזיפה, והאו"ם הפסיד עוד מיליון דולרים מהחלק שישראל אמורה לשלוח לארגון על פי ההסכמים הבינלאומיים. עוד שתיים-שלוש החלטות אנטי ישראליות, והאו"ם כבר יהיה חייב לנו כסף על החשבון.

ראש הממשלה נתניהו נחוש להוקיע באופן בינלאומי את כל מי שמובילים מהלכים מהסוג הזה. בסביבתו מרוצים מאוד מכך שהוא לא הגיב כמו האחרים. אולי רק מי שהבין כמה מאמצים נדרשו למהלך, יודע כיצד להגיב אליו.

אורח לא רצוי

אבו-מאזן הגיע השבוע לבית הלבן, כשבפעם הראשונה אחרי לא מעט שנים הוא אורח פחות רצוי מאשר נתניהו. ברמה האישית דונלד טראמפ לא מעריך במיוחד את אבו-מאזן, אבל מכיוון שכיום הוא לא סתם מיליארדר עם פה גדול אלא נשיא המעצמה הגדולה בעולם, אזי התפקיד מחייב. בשל כך טראמפ נהג לפי כל כללי הטקס, אבל כשנסגרה הדלת מאחורי שניהם אבו-מאזן נדרש לספק תשובות.

רגע לפני שנכנס לטראמפ, הנשיא הפלשתיני עוד הספיק להגיד שהפתרון היחיד הוא מדינה בגבולות 67'. אבו-מאזן, באופן מובהק, בא עם תנאים מוקדמים. נתניהו וטראמפ סיכמו בשיחות ביניהם שהגישה הזאת לא תהיה מקובלת עליהם. עכשיו השאלה היא האם כל עבודת ההכנה המשותפת לא תתמוסס כשטראמפ ישנה כיוון, או ימצא נקודת מוצא אחרת שישראל תפסיד ממנה.

גם מהצד הפלשתיני החשדנות גבוהה. אבו-מאזן בטוח שטראמפ הוא פרו-ישראלי שמחפש כיצד להותיר את הפלשתינים עם כמה שפחות. אין ספק שהפלשתינים רוצים מאוד להצביע על ישראל כסרבנית שלום. בכל הזדמנות הם מנסים ליצור מצג כזה, אבל בירושלים לא מתרגשים. אבו-מאזן, שתמיד בא לאובמה עם רשימה של דרישות, קיבל הפעם מטראמפ את רשימת המכולת שלו.

אבל הסיפור הזה נמצא רק בתחילתו. סביר להניח שמהר מאוד טראמפ יבין שכשמדובר בראש הממשלה הישראלי וביו"ר הרשות הפלשתינית, המשחק הוא ארוך ועוסק במי ימצמץ ראשון. ארוך עד כדי הקפאה עמוקה של המגעים בין הצדדים לחודשים ושנים. אם טראמפ חשב שהסיפור הישראלי-פלשתיני יהיה חדר הבריחה שיסתיים בתוך שעה, הרי שהוא לא הבין את מהות הסכסוך. את חדר הבריחה הזה ניסו לפתור לא מעט מנהיגים, ובינתיים אף אחד מהם לא פתר אפילו רבע מהחידות.

אופוזיציה חלשה

הכנסת חוזרת אוטוטו למושב הקצר ביותר בשנה - מושב הקיץ. חודשיים שבהם יעסקו המחוקקים במגוון סוגיות שראש הממשלה יידרש בהן לפתרון יצירתי, כולל בעניין השבת שאולי אפילו יצריך חקיקה.

השבוע, עוד בטרם מתחיל המושב, הריץ נתניהו את פרויקט תאגיד החדשות. אישור מהיר בישיבת הממשלה, כינוס של ועדת השרים לחקיקה רק לשם כך, ודיון מאוחר בחמישי בערב כדי לאשר בכנסת.

את האופוזיציה המהלכים הללו מקוממים. מה לא עשו במחנה הציוני - פנייה ליועץ המשפטי לממשלה, החרמה של הדיון, וכל זה פשוט לא מזיז לקואליציה. מביך עוד יותר שאת ניהול המערכה לא נוטל יצחק הרצוג, שכבר מזמן הפך להיות יו"ר האופוזיציה רק בתואר, אלא מרכזת סיעות האופוזיציה, ח"כ מירב מיכאלי. מיכאלי אמנם לא מתמודדת על ראשות מפלגת העבודה, אבל יכול להיות שאם היא הייתה עושה זאת מצבה היה טוב יותר משל הרצוג.

בפועל האופוזיציה נכנסת למושב הקיץ כשמשמעותה היא אפסית. חבריה מחכים לבחירות, ומייחלים שמישהו כבר יעשה את הטעות שתוביל את כולנו לקלפיות. בינתיים, כך נראה, הקואליציה מתעקשת להוציא את ימיה, למרות כל המחלוקות.

לא רק "אחי"

תוצאות הפריימריז בבית היהודי היו ידועות מראש, כשרק ההפרש שבו נפתלי בנט ינצח נשאר בסימן שאלה. ובכל זאת יש לקוות שהיו"ר הנבחר מחדש למד מהמערכה הזאת שהציבור רוצה ממנו קצת יותר ממה שהוא נותן, הן מבחינת חיבור והן מבחינת קשב. מצביעי הבית היהודי (וגם אחרים מחוצה למפלגה) מחפשים דמות להזדהות, ורחשי הרקע נגדו נשמעים היטב.

בריאיון שנערך עמו כאן ב'בשבע', אמר בנט שהוא קשוב לביקורת ויעשה הכול כדי לתקן את הדרוש תיקון, וכדאי להתחיל בחיבור לכל גוני המפלגה. יש מי שהמילה "אחי" תכבוש אותו, אבל צריך להרחיב את הארסנל. 30 אלף מתפקדים זה נחמד, אבל זה ממש לא מספיק למפלגה חפצת חיים ומנדטים. בנט עשה תרגילי נתניהו בדרך לניצחון, ועכשיו הוא צריך לבנות את המפלגה שלו בצורה שבה ברגע האמת המנדטים ילכו אליו, ולא לנתניהו כפי שהיה בבחירות האחרונות.

אז כן, בנט הוא יו"ר הבית היהודי הנבחר ללא ספק, אבל כדאי שיהיה פרגמטי ודינמי לא רק בעניינים שמחוץ למפלגה, אלא גם עמוק פנימה.

לתגובות: nitsan@besheva.co.il