הוועדה המיוחדת לחקירת פרשת היעלמותם של ילדי תימן מזרח ובלקן קיימה דיון נוסף שבו נחשפו ליקויים שהשלכותיהם נמשכות עד היום, בסוגיית הירושות לדוגמה.
חברת הכנסת נורית קורן, יו"ר הועדה, סיפרה על הגילויים בשיחה עם ערוץ 7 והיא קובעת כי "המדינה חטאה פעמיים. הרצחת וגם ירשת, זה מה שקרה כאן".
מדבריה של קורן עולה כי תעודות הפטירה שהונפקו לאחר מסקנות ועדת החקירה שהוקמה לפני עשרות שנים לבחינת האירועים אינן רלוונטיות לצורכי ירושה כאשר הוריהם של הילדים שנטען כי נפטרו הולכים לעולמם. התוצאה היא שחלקו בירושה של הילד שנעלם הועבר לאפוטרופוס הכללי וצפוי להימכר ולעבור לידי המדינה.
קורן מפרטת: "כשהילדים נעלמו מבית החולים אמרו להורים שהם נפטרו ונקברו. הנוהל הקיים מאז קום המדינה, ואפילו מימי המנדט, אומר שרופא חותם על תעודת פטירה ויש חתימה נוספת של מי שמודיע למשפחה. המסמך הזה עם שתי החתימות עובר ללשכה מרכזית של משרד הבריאות שבוחנת ממה נפטר האדם, פטירה טבעית או לא, ואם הכול בסדר המדינה מוציאה תעודת קבורה ואם לא מודיעה למשטרה שתחקור עד שיוצאת תעודה רשמית שעוברת למשרד הפנים ושם מוציאים תעודת פטירה". עד כאן הנוהל הרגיל. הבעיה מתחילה כאשר נטען כי מאות ילדים נפטרו אך לא הוצאו להם תעודות פטירה מוסדרות:
"הילדים שנעלמו הם ללא תעודות פטירה. בוועדת כהן קדמי ובוועדת שלגי נקבע שהם נפטרו ולכן הוציאו תעודות פטירה בסיטונות. הוועדה הסתמכה על ספר הפטירות, גם אם היה הבדל בין הנתונים כמו הגיל, המין או השם", אומרת קורן ומזכירה את המקרה של אחותה שלה שנרשמה ככזו שנפטרה על סמך רישומו של תינוק בן שנולד בתאריך רחוק מזה שלה.
"אחרי שנים של סבל על אבדן המשפחה וחור עמוק שנפער במשפחה, אחרי שההורים הלכו לעולמם ובני המשפחה התרגלו לכך שהאח או האחות אינם, הם מגיעים לרשם הירושות כדי לחלק את הירושה ושם הם נדרשים להביא תעודת פטירה. המדינה מסתמכת על תעודה מוסמכת ולא התעודות שהוצאו בעקבות הוועדה", ממשיכה ח"כ קורן ומתארת. מסתבר שמאחר ואין הוכחה של ממש לפטירה מנסים אחיו של הילד הנעלם לשכנע את הרשם שאכן אחיהם נפטר, "אם הם לא מצליחים לשכנע את הרשם לענייני ירושה שאכן האח נפטר החלק היחסי של האח עובר לאפוטרופוס הכללי. אם במשך 20-30 שנה הוא לא בא לקחת את הכסף הרכוש נמכר לטובת המדינה".
בעקבות מקרה שכזה שהגיע לידיה ביקשה קורן בישיבה אתמול מנציגת האפוטרופוס הכללי ומשרד המשפטים להציג נתונים אודות משפחות המצויות בתהליכים דומים של הוכחה לכך שאכן בן המשפחה נפטר וגם הם מצויים בפני קושי לחלץ את חלקו היחסי של האח מידי המדינה.
באשר למספרם המוערך של מקרים שכאלה אומרת קורן כי "ועדת כהן-קדמי קבעה ש-1053 ילדים נעלמו. מתוכם 69 לא ידוע מה עלה בגורלם, וקרוב ל-700 ילדים נטען שנפטרו ולא לכולם הנפיקו תעודות פטירה". לנוכח נתונים אלה מעריכה קורן כי מספרם של הבלתי רשומים כחוק כנפטרים יכול להגיע עד לכאלף מקרים.
להערכתה הסיבה לשתיקתן של המשפחות עד כה הייתה היחס שאותו קיבלו עד השנה האחרונה, יחס של מי שמעלה טענות הזויות ומופרכות. המשפחות סברו כי הן לבדן במאבקן ובכאבן, אך כאשר עלה הנושא לסדר היום הציבורי הרי שצפויות להגיע תלונות ברוח זו מכיוונים שונים וממשפחות רבות.