הסופר ואיש הלח"י עזרא יכין שכתב ספר על המרגלת הישראלית בלבנון שולמית (שולה) קישיק-כהן שהלכה אתמול (א') לעולמה בירושלים והיא בת 100, מספר לערוץ 7 על תרומתה האדירה להצלת המדינה ערב מלחמת השחרור.
"היא אישה שעשתה דברים חשובים. כשהיא שמעה על הסכנה שקיימת ליישוב בארץ כשעמדה לפרוץ מלחמת השחרור, היא הצליחה בדרך לא דרך להעביר מידע לארץ שהציל אותנו מהרבה אסונות שלא יפתיעו אותנו בפלישה לארץ".
שולמית קישיק כהן סיכנה את עצמה ופעלה כמעט לבדה, "היא הייתה גם המרגלת שלנו וגם ארגנה עלייה מכל מדינות ערב. היא עברה כל כך הרבה סכנות יום יום, והייתה צריכה ליצור קשרים עם כל מיני גורמים. וכשבסוף נודע לסורים על פעילותה הם ניסו לחטוף אותה, בסוף הממשלה הלבנונית עצרה אותה והיא נחקרה על ידי חוקרים סדיסטים סורים, ועברה שנתיים של עינויים נוראיים ובסוף דנו אותה למוות. המשפחה הוציאה סכומי עתק לשוחד, והם התרוששו מזה וככה הצילו אותה מהגרדום, ואז היא הגיעה ארצה בחילופי שבויים ועד אתמול חיה בירושלים".
בניגוד למרגלים אחרים פעלה ללא תמיכה, "הסיפור שלה מדהים, איזה תלאות ומסירות נפש שקשה לתאר. היא הייתה לבד, היו מרגלים שפעלו יחד עם ארגון שתמך בהם, פה שום דבר, הקשר שלה עם הגורמים שהיו צריכים לתמוך בה היה רופף. היא תמכה במדינת ישראל והצילה אותנו מאסונות נוראים, וגם בסוף חיה עם האמונה שלה, וכך החזיקה מעמד בכל העינויים הנוראיים, האמונה בקב"ה בבית הסוהר זה מה שעזר לה לשרוד".
והוא מוסיף, "היא קודם דאגה לעם ישראל ואחר כך לעצמה. היא עבדה כמרגלת במקביל להיותה אימא שמגדלת ילדים. בעלה היה עשיר מאוד אבל הם התרוששו כי נאלצו לשחד כל מיני גורמים כדי לחמוק מחטיפות. הכסף מהארץ לא הגיע ולא היה לה איך לשלם לסייענים, ובכסף הזה היא גם הצליחה לחמוק מהגרדום".
יכין שהכיר אותה שנים רבות, שמח שמדינת ישראל הכירה בפועלה, "המדינה בסוף הכירה בה והיא הדליקה משואה וקיבלה אותות כבוד. אנחנו היינו כמו אחים. הייתי לוקח אותה להרצאות בכל הארץ. מדהים שעד הרגע האחרון היא הייתה צלולה, ביקרתי אותה לפני שבועיים היא הייתה חלשה אבל צלולה".