הממשלה העניקה השבוע "צעדים בוני אמון". "צעדים בוני אמון" זהו ביטוי מכובס לוויתורים ל"פלשתינים", והם באים כדמי רישום לחידוש השיחות במסגרת "תהליך השלום". צעדים בוני אמון משולמים תמיד על ידי ישראל, שאמורה לקנות מחדש את אמון הרשות הפלשתינית כדי שזו תואיל בטובה להסכים לדבר איתנו.
המשמעות של ההגדרה הזאת היא שאנחנו הנכלוליים, אנחנו הצד שמפר הסכמים, אנחנו הצד הבלתי אמין, שצריך להוכיח את עצמו כדי שהפרטנרים המאוכזבים והמרומים יסכימו לתת לנו עוד צ'אנס להראות סוף סוף שסיכום זה סיכום ומילה זו מילה.
מהממשלה נמסר שמדובר בוויתורים קלי ערך, וייתכן שזה אכן כך, אבל ממשלה שמכבדת את עצמה ואת עמה, הייתה מודיעה שישראל היא שדורשת ויתורים כ"צעדי בוני אמון". אנחנו היינו צריכים לדרוש ויתורים על שטחי A ו‑B, אנחנו היינו צריכים לדרוש את הכסף שחייבים לנו, את ביטול עונש המוות למוכרי קרקעות, את הפסקת ההסתה, מימון המחבלים ושינוי מערכת החינוך ברשות הפלשתינית. רק אחרי כל אלה ניתן היה לקנות את אמוננו כדי שנרשה לראשי כנופיית אש"ף להישאר בארץ.
כל מערכת ההגדרות מטורפת ומנוגדת לשכל הישר, לאמת ולאינטרסים הישראליים. לכן, עדיף שחברי הממשלה יודו שהם חבורה חלשה שמוותרת לאויב. איש לא יופתע, איש לא יתרגז כי כולם מכירים עם מי יש לנו עסק, ולא מהיום, וגם אין יותר מדי ציפיות לגבי כושר העמידה, הכבוד הלאומי ועמוד השדרה של מנהיגינו.
רק שיפסיקו להגדיר את החולשה המנהיגותית כ"צעדים בוני אמון". בכך מוסיפים חטא על פשע. בהסכמתה של הממשלה להגדרה הזאת, היא הופכת את כנופיית המחבלים של הרש"פ, את המחנכים לטרור, את מתגמלי הטרור, את המסיתים, הגנבים, המושחתים, רוצחי הנשים והילדים, את הנאצים של תקופתנו, אותם הופכים לטובים, ואת היהודים - לרעים.
בעז העצני