לא תאמינו איזה מצחיקים ארגוני השמאל? ממש הילולה של צחוקים דאחקות ושיגועים.
בימים אלה מתקיים קמפיין של הגוף המכונה 'קואליציית נשים לשלום' נגד מה שמוגדר בפיהם כ"שיווק המוות הישראלי", לא פחות. הקמפיין יוצא נגד מכירת נשק ישראלי למדינות רבות ברחבי העולם. במסגרת הקמפיין מתקיים כנס מיוחד ומפגן הפרעה ומחאה בתערוכת הנשק שהתקיימה בגני התערוכה בתל אביב.
מובילות המאבק קובעות בהודעה שהפיצו לתקשורת שב"הנשק הישראלי משמש לא אחת לרצח-עם, טבח ודיכוי התנגדות אזרחית. זאת תוך כדי השרשת אלימות נגד נשים ואונס כשיטת לדיכוי במוקדי הלוחמה, תוך השרשת מלחמה וכוחנות בתוך החברה הישראלית". לכאורה מטרה צודקת, נאצלת ומוסרית. מה יותר נכון ונעלה משמירת טוהר הנשק הישראלי ומניעת מעשי רצח ברבריים ברחבי העולם?
אז איפה מתחיל ההומור בכל הסיפור הטהור והקדוש הזה? כמה שורות למטה, בהמשכה של ההודעה לתקשורת. שם מתבררים פרטים של הקואליציה המופלאה שדואגת לטוהר הנשק ולמניעת רצח עם.
על הארגון כולו נכתב שהוא "ארגון פמיניסטי שהוקם בנובמבר 2000, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה. בקואליציה שותפות נשים ממגוון רחב של מגזרים וזהויות, והיא מחויבת למאבק לסיום הכיבוש וליצירת חברה צודקת". ב"רשימת הקמפיינים הפוליטיים הבולטים שהובילה הקואליציה בשנים האחרונות" כלולים "הקמפיין להסרת המצור מעל עזה, מחאה ציבורית כנגד מלחמת לבנון השניה והמתקפה על עזה".
כשאני קורא את השורות הללו שבות וצצות אצלי כמה שאלות בלתי פתורות:
- אם אתן, נשים יקרות וחובבות שלום, דוגלות באי מכירת נשק לארגונים רצחניים, למה לא שמענו את קולכן נגד העברת הנשק לארגון החמאס שמשגר רקטות ומחבלים מתאבדים לריכוזי אוכלוסייה ישראלית? או שאולי רצח של יהודים לא נחשב רצח עם?
- אם אתן אכן סולדות ממעשי טבח ברוטאליים, איך זה שלא יצאתן נגד מעשי הטבח של אנשי החמאס באנשי הפתח'? ומה עם מעשי הטבח וההתעללות של אנשי הפתח' במתנגדי אבו מאזן? ומה לגבי ההתעמרות של שני אלה בנוצרים? (ועדיין לא דיברנו על הרג יהודים, כי יהודים, כידוע, זה לא נחשב) משום מה בדיוק אז קולכן הטהור נדם.
- אם אתן באמת עורגות לשלום, איך זה מסתדר עם השאיפה לשחרר את רצועת עזה לכניסה ויציאה חופשיים של בטון ואמל"ח שמשמשים לירי וחפיר מנהרות תופת? איזה מין שלום זה? הייתי מצפה מכן לדרוש, בשם השלום הנכסף, את הידוק המצור על רצועת עזה, לפחות כל עוד חמאס לא משליך את נשקו לימה של עזה ובונה בה מיזמי שלום צמיחה ופריחה. אבל זה לא קורה, כי כנראה שיש נשק שלמרות הכול הוא טהור בעיניכן, וכדי שהוא יהיה טהור הוא צריך להיות מוחזק בידיים אנטי ישראליות.
- ואיך מסתדר אצלכן (ואני כותב מתוך הערכה, אולי תמימה, שאתן אכן נשים רציונאליות) המאבק בשימוש בנשק והחתירה לשלום עם מה שהגדרתן כמחויבות לסיום הכיבוש? מה בדיוק יקום שם ביום שיתגשם חלומכן הוורוד ויסתיים ה"כיבוש"? סינגפור או דמשק? ואנא השיבו ללא היתממות. הרי גם אתן זוכרות איך נראו חילופי השלטון בדמוקרטיה של רצועת עזה, כאשר אנשי הפתח' הושלכו מהגגות (אלה שלא הובלו בצעדת קלון בבגדיהם התחתונים אל כיכר העיר כדי לעבור שם לינץ' ברברי בפני המון משולהב, כולל ילדים קטנים שמאוד חשוב לחנך אותם על ברכי המוסר הפלשתיני הנאור), ואם קשה לכן לדמיין ולהיזכר גגלו נא במטותא מעט אל כותרות החדשות מלפני שנים בודדות.
- כתבתן גם שאתן נגד דיכוי. יפה, אבל מה בדיוק עושה חמאס לתושבי עזה? זה לא דיכוי?
- ואם אתן זועמות כל כך על מכירת נשק לארגונים צבאיים אכזריים, לא הצלחתי להבין למה ניהלתן קמפיין נגד מלחמת לבנון השנייה שכל תכליתה הייתה לנטרל ארגון צבאי אכזרי בשם חיזבאללה ולהביא לקצת שקט בגבול הצפון שלנו? מה, אתן לא רוצות שקט ושלום וגבול הצפון? מה, לא ברור לכן שנוכחותו בשל ארגון טרור חמוש ומחובר לעטיני הנשק האיראני בגבול הצפון זה לא בדיוק המתכון לשקט ושלום?
- ומאחר וגונבה שמועה לאוזניי שגם מעמד האישה חשוב לכן, נשות הקואליציה, אני חייב לברר איך בדיוק העניין הזה מסתדר עם תרבות החיסולים על רקע כבוד המשפחה ומעמד האישה הרמוס ברצועת עזה ושליחת נשים שסרחו, לטעמם של כוהני הדת ברש"פיים, למבצעי התאבדות טרוריסטיים? גם זה כלול בחתירה הנכספת שלכן לשלום ועתיד וורוד?
- ומה עם המונח הזה שכתבתן עליו, "חברה צודקת"? בחייאת, איך המונח הזה מסתדר לכן עם החתירה שלכן למדינה המושתתת על ערכים פלשתיניים נאורים כדוגמת אלה שציינתי כמה מהם כאן?
בקיצור, נשות שלום יקרות, לי נותרה בעיקר השאלה הגדולה – מה צריך עכשיו, לבכות או לצחוק?
(נ.ב. ואולי בעצם אני סתם תמים? אולי בעצם לא חידשתי לכן כלום ואתן יודעות את כל מה שנכתב כאן, ומאחורי קמפיין האנטי-נשק-ישראלי הזה שלכן אין לא מוסר ולא ערכים, לא עקרונות ולא אידאות, אלא סתם רצון לראות את הכלכלה הישראלית קורסת? יכול להיות דבר כזה?)