נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין, נשא דברים היום (שני) דברים בוועידת ישראל לשלום שמקיים עיתון "הארץ" זו השנה השלישית.
בפתח נאומו אמר הנשיא: "הקריאות שנשמעו כאן כנגד שר החינוך הן מצערות ולא ראויות. אני רוצה להביע את הערכתי לחברי הכנסת והשרים, בעיקר אלו מימין שעמדו במסע לחצים לא פשוט ועמדו על זכותם וחובתם להגיע לכאן, לשמוע ולהשמיע. המחויבות שלהם לשמירה על ערוצי שיח פתוחים, היא אות כבוד לדמוקרטיה הישראלית ואני מקווה שהקהל כאן יכבד אותם בהקשבה ובוויכוח נוקב מתוך כבוד".
"מלחמת ששת הימים הייתה מלחמה מהירה עם ניצחון ברור וחד משמעי, שבסופו מדינת ישראל הכפילה את גודלה בלמעלה מפי שניים. אנחנו כל כך מרוכזים בששת הימים של הניצחון, שאנחנו שוכחים דבר אחד, את המשך המלחמה", אמר הנשיא ובהמשך דבריו התייחס להשתלשלות המאורעות ההיסטוריים שלאחר מלחמת ששת הימים, למלחמות שפקדו את המדינה וכן לאתגרים המדיניים עמם נאלצה ישראל להתמודד.
הנשיא ציין את ההתנתקות החד צדדית מעזה והקמת גדר ההפרדה ואמר: "ההתנתקות מעזה הביאה לכך שכארבעים שנה למלחמת ששת הימים גבולה הדרומי של ישראל זהה לגבול של טרום 67'. גבולה הצפוני של ישראל, נשאר הגבול שנקבע לאחר 67'. בגבולה המזרחי של ישראל התמונה מורכבת. מצד אחד, יש לישראל גבול מוסכם עם ירדן שהוא הגבול שנקבע לאחר 67'. מצד שני, תוואי גדר ההפרדה נבנה בתוואי קרוב מאד לגבולות הקו הירוק, גבולה המזרחי של מדינת ישראל טרום 67' ובאופן המכניס את גושי ההתיישבות אל תוך הקו הירוק. בתווך יש את שטחי איו"ש שמחולקים לאזורי A, B, ו-C, חלקם בפועל תחת שלטון הרשות הפלסטינית, חלקם תחת שליטה ישראלית מלאה וחלקם שליטה משותפת. כך שבפועל, כמעט כל עשור מאז מלחמת ששת הימים מדינת ישראל מקבלת הכרעה ומבצעת נסיגה טריטוריאלית, קטנה או גדולה." הנשיא המשיך ואמר: "נכון, גם ההתיישבות באיו"ש גדלה, נבנו גושים וערים ומספר המתיישבים גבוה הרבה יותר מאשר בימי הסכם אוסלו, אבל ברור שהאזור שלנו דינאמי, המפה הגדולה, המאקרו, איננה דומה כלל וכלל למה שהיה כאן בתום 67'. תמונת הקיפאון, עליה מתעקשים רבים, כביכול דבר לא השתנה מאז מלחמת ששת הימים, היא תמונה שגויה. אם העבר הוא סימן לעתיד, הרי שבמוקדם או במאוחר, נעמוד בפני הכרעה נוספת, קשה ומורכבת מקודמותיה".
"בעקבות הנסיגה מסיני, הסכם השלום עם ירדן, הסכם אוסלו, ההתנתקות ובניית גדר ההפרדה מרחבי התמרון הטריטוריאליים של מדינת ישראל אינם גדולים כבעבר", המשיך הנשיא והדגיש: "המחלוקת בין ימין ושמאל נוגעת היום באופן ישיר בשאלות הליבה של מדינת ישראל: יכולתנו לחיות כאן בבטחה, אל מול קיומנו כמדינה דמוקרטית. מרחב הטעויות הוא קטן. המחיר של כל טעות הוא גדול וזו הסיבה שההכרעה הולכת ונעשית קשה, מורכבת, יקרה ומאיימת. אבל כפי שמלמדת ההיסטוריה, בבוא הזמן, ההכרעה תגיע. לא נוכל להימלט ממנה. לא פחות מהצורך שלנו בהכרעה, עלינו להיערך להתמודדות איתה ועם השלכותיה על החברה הישראלית".
הנשיא הוסיף ואמר: "אם החברה הישראלית לא תהיה משוכנעת בעומק התהליך הדמוקרטי ובצורך בקבלת הדין הדמוקרטי, ההכרעה הזאת עשויה לקרוע אותנו לגזרים. אופי הדיון הפוליטי הקיים המבוסס על דה לגיטימציה של המחנה השני, במקום על שכנוע שלו, לא רק מועד לדמגוגיה אלא הוא מסוכן. גם כך לא יהיה טריוויאלי, לממשלה מימין או משמאל לייצר לגיטימציה להכרעה שתתקבל. דה הלגיטימציה, הבוז, הרעל והארס עלולים להוביל לכך שכאשר תתקבל ההכרעה, בני המחנה המפסיד, לא יכבדו ותה."
"הדמוקרטיה הישראלית היא כיפת הברזל של החברה הישראלית. אנחנו מוכרחים להפסיק לשחוק את ערכו של המטבע הדמוקרטי, אנחנו מוכרחים להפסיק עם אמצעי השכנוע הזולים והמסוכנים. אנחנו משחקים באש," אמר הנשיא והדגיש: "אלה, חייבים להפסיק לסמן ולרדוף בוגדים, להפסיק לחלק ציונים על ציונות ואלה חייבים להפסיק לרדוף את מדינת ישראל בבמות בינלאומיות. למה שלא נתכבד כולנו, ונסביר לציבור את עמדתנו? כך, המצדדים בחלוקתה של הארץ צריכים להסביר לציבור כיצד ישראל תוכל להבטיח את בטחונה. מנגד, המצדדים בשלמותה של הארץ צריכים להסביר כיצד ישראל תוכל להבטיח את זהותה הדמוקרטית ללא פשרות והנחות, לצד זהותה היהודית. ככל שנוקף הזמן, ההכרעה הופכת יקרה ומאיימת יותר. בואו נוודא, שנגיע אליה מוכנים. אני מודה על ההזמנה לבוא לדבר כאן ועל יצירתה של במה לשיח מעמיק, קשוב ונוקב".