מה שהכי יפה בסיפור הזה הוא שמדובר באירוע פשוט, יומיומי, על חמישה חברים אשר זוכים לקבל את המתנה הנפלאה מכל - בלון חדש וצבעוני.
ולא די בכך, כל ילד מקבל בלון מיוחד לו, בצבע שמתאים בדיוק לו. כאשר העלילה במהרה מתפתחת הבלונים היפים מתגלים בשבריריותם הטבעית. הילדים מגלים שלא הכל פשוט בחיים וכי ״זה סופו של כל בלון״ הוא זה חלק טבעי מחיינו, כאשר כל סוף הוא התחלה.
אני בטוח כי אם הסיפור היה ממשיך היינו רואים את הילדים מתחילים חוויות חדשות, שמחים ונהנים לאחר ששכחו את הבלונים והמשיכו הלאה בחייהם אל דברים מרגשים יותר.
גם אנחנו צריכים להרים ראש מעלה מעלה, כמו שנושאים עיניים אל הבלון האדום בסוף הסיפור, ולהתרגש מפתחו של יום חדש - כל יום מחדש. לתת לצרות לחלוף ולהבין שאפשר לקחת הכל בקלות ומידה.
סיפורי ילדים נוגעים לנו ברגש ובשכל, בלב ובמוח ומאפשרים גם לנו, ההורים, בעת קריאת הסיפור לילדינו, ללמוד דבר או שניים על הדברים החשובים באמת בחיים ועל הפשטות בה ניתן להתמודד איתם: בחיוך, בשלווה ובהסתכלות קדימה.