אז מה באמת קרה בחדר שבו נפגשו ראשי המועצות ביו"ש וראש הממשלה? תלוי את מי שואלים, אבל כך או כך אופטימיות – אפילו זהירה – לא הייתה גולת הכותרת של האירוע.
רוב ראשי המועצות שנכחו בפגישה, עם כל הסימפתיה שהם רוחשים לנתניהו, הודו באכזבתם בפה מלא. "הוא הסביר הכול בהיגיון", סיפר ראש מועצת גוש עציון הטרי, שלמה נאמן, שחודשים ספורים בתפקידו כבר לימדו אותו שהחלומות על בנייה רחוקים ממימוש. "הרגשנו שמולנו לא נמצא אויב אלא מי שמסביר את המאמצים שלו לסייע לנו. אבל תכל'ס, יצאנו מהפגישה בלי בתים".
שי אלון, ראש מועצת בית אל, הודיע כי המילה האחרונה עוד לא נאמרה. בתגובה לאפס התקוות שקיבלו מנתניהו בתחום הבנייה, מועצת בית אל בראשותו תשבות ותעלה עם תושביה למחאה בירושלים החל מיום ראשון הקרוב. "לא נותרה לנו ברירה. במשך עשר שנים לא נבנה ולו בית אחד בבית אל. ראש הממשלה עמד מעל בימת הכנסת והתחייב להקים 300 יחידות דיור בבית אל, אבל שום דבר מזה לא קרה".
ואם תשאלו את ראש מועצת בית אריה, אבי נעים, הוא בכלל יגדיר את הפגישה כ"מצעד חנופה" של ראשי יו"ש מול ראש הממשלה. פגישת החירום, נציין, התקיימה בעקבות תחושת המשבר בנוגע לבנייה ביהודה ושומרון. בפגישה התבררו המספרים. אחרי שמונה שנות הקפאה דה פקטו בתקופת אובמה, מוכנות על מדפי משרד השיכון קרקעות שעליהן ניתן לבנות 9,000 יחידות דיור ביהודה ושומרון באופן מיידי. אולם ראש הממשלה בולם את השיווק, ובניגוד למה שאפשר היה אולי לחשוב, שחרור חלקי של השיווקים הללו לא צפוי ככל הנראה כלל במהלך 2017.
התחושות שהביעו ראשי המועצות לפני הפגישה ובמהלכה היו כאמור קשות מאוד. חלק מראשי הרשויות חוששים כי למרות ההצהרות המחבקות מכיוונו של ראש הממשלה, ייבוש הבנייה מעיד על מהלך מדיני גדול שנרקם מאחורי גבה של ההתיישבות, ואשר יבשיל לקראת חודש ספטמבר.
זה עידן פוסט-אובמה?
החריף מבין ראשי המועצות הוא ראש מועצת שומרון, יוסי דגן, שאף התעמת באופן ישיר מול ראש הממשלה לאורך השבועיים האחרונים. דגן ספג ביקורת מחלק מחבריו להנהגה על ההתקפה החזיתית בנושא הקפאת התכנון, אך נראה שבכוונתו להמשיך בדיוק באותה דרך.
"אני ממש לא רגוע. ישבתי עם ראש הממשלה בשבוע האחרון שלוש פעמים. אלה היו פגישות באווירה חיובית, אבל אני עדיין מאוד מוטרד. השינוי לא אמור להתבטא בכוונות טובות, אלא בתנופת בנייה בשטח", אומר דגן, וטורח להדגיש שבעיניו "נתניהו הוא ראש ממשלה מצוין והממשלה טובה. אבל המצב שבו אחרי שמונה שנות אובמה, כאשר כל כך הרבה פעמים אמרו לי, כולל נתניהו עצמו, שמיד אחרי אובמה תהיה תנופת בנייה, ועדיין דברים נראים כמעט אותו דבר גם כשמגיע נשיא פרו-ישראלי כמו טראמפ, הוא מצב בלתי מובן. אמנם קיבלנו קצת יותר בנייה מאשר בימי אובמה, אבל זה שינוי מינורי שמטריד אותנו מאוד. זה שיפור קל שרחוק מלענות לצורך האמיתי אחרי שנות הייבוש של אובמה".
דבריו של דגן מגיעים על רקע הכרזותיהם של נתניהו ושר הביטחון ליברמן על תנופת בנייה, הכרזות שנשמעות סותרות לחלוטין את דבריו. נתניהו הכריז בכנס מיוחד שהתקיים בכנסת: "נמשיך לשמור על מפעל ההתיישבות ונחזק אותו", והוסיף: "אני עושה כל מה שצריך כדי לשמור על ההתיישבות ביהודה ושומרון". שר הביטחון ליברמן קבע בראשית השבוע כי "למספרים ולטענות שנזרקו לחלל האוויר, הן לגבי תכנון והן לגבי בנייה בהתיישבות, אין שום קשר למציאות". לדבריו, הוא מודע טוב יותר מכל אדם אחר לצורכי הבנייה בהתיישבות, ומנגד הוא מודע גם למה שהגדיר כ"מגבלות ולחצים המגיעים מהמערכת הפוליטית הבינלאומית", ובהתאם פעל עם ראש הממשלה לאישור מה שהגדיר כמקסימום שניתן. "מה שאישרנו ב‑6 וב‑7 ביוני זה המקסימום שניתן לאשר, והמספרים מדברים בעד עצמם, עד רזולוציה של בית בודד. אושרו בסך הכול 3,651 יחידות דיור, מתוכן 671 לבנייה מיידית. מה‑1 בינואר 2017 ועד היום אושרו בסך הכול 8,345 בתים, מתוכם 3,066 לבנייה מיידית. המספרים של המחצית הראשונה של 2017 הם הגבוהים ביותר מאז 1992", התהדר שר הביטחון וקבע כי מי שטוענים שאפשר היה לאשר יותר קורעים את החבל ולא רק מותחים אותו, ובכך הם מסכנים את מפעל ההתיישבות כולו.
המספרים הללו, לפי גרסתו של דגן, אינם נכונים. "אני מכבד מאוד את שר הביטחון, אבל הוא מדבר על 8,000 בתים כאשר בפועל אלו מספרים שהם מיחזור של אותם בתים. גם אם ידווחו חמש או שש פעמים שבית מסוים אושר, הוא עדיין רק בית אחד. כל תוכנית בנייה ביו"ש צריכה לעבור שורת אישורים פוליטיים שלא קיימים בשאר חלקי המדינה. סופרים לנו כל שלב כאילו הוא אישור בנייה. בכך אנחנו משלמים למעשה מחיר פוליטי לחינם בזירה המדינית על כל שלב ושלב, ובנוסף לכך נוצרת הטעיה של דעת הקהל הישראלית לגבי המספרים האמיתיים".
20 אלף לערבים, אלפיים ליהודים
דגן מוטרד גם מהפער בין מספר אישורי הבנייה לערבים וליהודים ביהודה ושומרון. "בשטחי C יש פחות מעשרים אחוז ערבים והם קיבלו אישורים לעשרים אלף יחידות דיור. היהודים, שמהווים יותר משמונים אחוזים בשטח, קיבלו כאלפיים בלבד. זו פשוט שערורייה. הציפייה שלי מראש הממשלה ומכל הממשלה היא להתעשת, ואם זה לא יקרה לא תהיה לנו ברירה אלא לצאת למאבק ציבורי. לא נוכל לקבל עוד ארבע שנות טפטוף שההבדל בינן ובין שנות אובמה הוא מינורי. יש כאן כמעט חצי מיליון יהודים, ואחרי שמונה שנות הקפאת תכנון אנחנו מקבלים 1,357 יחידות דיור. זה הגיוני?
"אומרים לנו שאין מכסות, אבל בפועל ביום חמישי שלפני התכנסות ועדת התכנון הורידו מהרשימות תוכניות בנייה שאפשר היה לאשר על פי הכללים שנקבעו בקבינט, אחרי שבמשך כל היום לא ענו לטלפונים של ראשי הרשויות. המשך המציאות הזאת עלול להביא לפגיעה גם בציונות וגם בביטחון. ההתיישבות מגנה על העורף ומהווה גם פתרון למצוקת הדיור. אני לא מצליח להבין את הפוליטיקה הזאת שממשיכה את עידן אובמה".
ואולי הפוליטיקה המוזרה הזאת מסתירה מהלך מדיני שנרקם מאחורי גבכם?
"אני מאוד מקווה שלא. יש שמועות לדיל מדיני, אבל גם הגיונית וגם פוליטית זה פשוט לא יעבור. הממשלה הזו לא תוכל לעשות מהלכים שכאלה, וקשה להאמין שהיא גם רוצה במהלכים שכאלה, אבל אין ספק שכאשר יש הגבלות חמורות כל כך על הבנייה - עלול לעלות החשש שיש מהלכים מאחורי הקלעים ואנחנו לא מודעים להם".
מי שחושש גם הוא שמאחורי המשך מורשת אובמה מסתתר מהלך מדיני הוא אבי נעים, ראש מועצת בית אריה. "ההערכה שלי היא שיש הסכמה שקטה מול הממשל האמריקאי לבנות במשורה ורק בגושים. החשש שלי הוא שמתבשל מהלך מדיני בעקבות לחץ אמריקאי", הוא אומר ונזכר במבט מפוכח בהבטחות הבחירות של טראמפ: "טראמפ לא באמת הכיר את המציאות בשטח ולכן הפריח סיסמאות בחירות כמו עניין השגרירות וכו'. אחרי שהוא נבחר הוא הבין את המנגנון האמריקאי, שמכיר כל אבן שזזה ביו"ש, והמנגנון הזה פועל גם על טראמפ שמדבר כעת אחרת. פתאום השגרירות לא עוברת ופתאום מדברים על פתרון מדיני שתכליתו ברורה – מדינה פלשתינית".
נעים מסב את תשומת הלב גם לשקט הפלשתיני היחסי שבו מתקבלת ההחלטה לאשר את המספר הזעום של יחידות הדיור בהתיישבות, מהלך שבעבר היה מעורר זעם וסערה גדולה. להערכתו, גם השקט הזה מעיד על גורם כלשהו ש"מרגיע אותם מאחורי הקלעים ומבטיח להם מהלך מדיני מתקרב".
גם נעים היה בישיבה המשותפת עם ראש הממשלה, וכאמור לא אהב את התנהלותם של עמיתיו מול נתניהו. לדבריו, "היחיד שאמר דברים בצורה ברורה היה יוסי דגן והוא חטף על זה ביקורת. הוא אמר את הדברים מדם לבו. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתרגל לטפטופים ולפירורים. נכון, התחלנו לבנות, אבל זה ממש לא מספיק. יש כאן הקפאה לא רק בתחומי הבנייה אלא גם בהליכי התכנון ובכל נושא התשתיות. מדינת ישראל עוברת מהפכת תשתיות שמדלגת עלינו. יש ליד בית אריה כביש אסטרטגי לכל מערב השומרון שמוקפא כבר כמעט עשר שנים. רבע מיליארד שקלים הושקעו בו, נשאר לסלול עוד שני קילומטרים בעלות זעומה, אבל מאז אהוד ברק הוא פשוט מוקפא. למה? אנחנו נמצאים עם הממשלה הכי ימנית שיש ועם הממשל הכי פרו-ישראלי שיש, אז מה קורה כאן?".
למרות הביקורת, גם נעים, איש ליכוד, עדיין רואה בנתניהו המנהיג היחיד שראוי להובלת המדינה. "יש לנתניהו הרבה הישגים. עבדנו מאוד קשה כדי שהוא ייבחר, אבל יש לתנועה מצע מדיני שצריך להתממש. בישיבה איתו הוא אמר שיש הסכמה לבנייה בהרחבות הצמודות ליישובים, וכשזמביש שאל אותו על 114 יחידות דיור בבית אל שתקועות, התשובה שלו הייתה שלילית. המציאות בפועל היא שאין בנייה בהיקפים שצריך להיות, אין אישורי תוכניות, מועצת התכנון העליונה מתכנסת רק אחת לשלושה חודשים והכול מסורבל ותלוי בכל כך הרבה שלבים של אישורי קמ"טים (קציני מטה – ש"כ), המינהל האזרחי, הפקדה לשישים ימי התנגדויות, אישור מדיני בדרך לקבלת תוקף, אישור מדיני מיוחד לנוסח תוקף ההחלטה לפרסום בעיתונות. מדובר בויה-דולורוזה שאנו מקיזים עליה דם, ולפעמים מדובר בסאגה ארוכה בשביל חמש או עשר יחידות דיור בלבד. אם זו ממשלת ימין - שישחררו את כל החסמים הללו. זה לא קורה, ועל זה הכעס והטרוניה".
"מציאות של אפס בתים"
לשי אלון, ראש מועצת בית אל, נמאס מהבטחות, הצהרות והכרזות. לפני לא פחות מחמש שנים הושג ההסכם על שכונת האולפנה. כזכור, ראש הממשלה נתניהו הכריז אז שבמקום 30 יחידות הדיור שנהרסו, יוקמו 300. "מוכן אצלנו שטח ל‑114 יחידות דיור מתוך ה‑300 שראש הממשלה הבטיח. מדובר ביחידות מוכנות לשיווק, כאשר השאר ממתין לפינוי בסיס מג"ב הסמוך ליישוב. כשאנחנו שואלים את ראש הממשלה למה הפרויקט מעוכב, הוא לא נותן הסבר. כל השיחות של שרים בכירים, של ראש מועצת יש"ע אבי רואה ושל זמביש, לא מביאות אותנו לחקר האמת – למה הוא לא מאשר? אני לא יודע. במשרד השיכון אומרים לי שהשיווקים ממתינים וברגע שמגיע אישור מראש הממשלה אפשר להתקדם, אבל האישור הזה לא מגיע. אין לי שום הסבר רציונלי למה שקורה עם 114 יחידות הדיור. למי זה מפריע? גם שרים כועסים על זה".
אלון מחריף את דבריו וקובע כי הבעיה לא מתמקדת ביישובו עתיר ההבטחות ושבע האכזבות, אלא בכל יהודה ושומרון. "אני בוחן את הנתונים ורואה שבפועל יש אפס שיווקים ביו"ש. מיד אחרי חילופי השלטון בארצות הברית היו שיווקים של אלפיים יחידות דיור וזהו. הבטיחו לנו שיהיה המשך, התכנסה הוועדה אחרי שלוש שנים והתברר שיש אפס שיווקים".
גם לטעמו של אלון, מאחורי הבנייה המינורית ביו"ש בהחלט ייתכן שמסתתר מהלך מדיני. "זה נראה כמו מהלך מתוחכם של ראש הממשלה שאמר לאמריקאים שהם יכולים להיכנס לכל סוג של משא ומתן, ובשנה הזאת לא יהיו יותר מ‑4,000‑5,000 יחידות דיור. את המתנחלים הוא ימרח בעוד ועוד שלבי אישור עד לשלב השיווק, ושם הוא יעצור אותם. הוא יושב על רשימת הבנייה ופורט את הצ'ק לשקלים בודדים. במבחן התוצאה אנחנו שומעים על הסכם מסגרת עם ארצות הברית וכניסה של העולם הערבי למשא ומתן, תוך כדי שהוא עוצם עין מהבנייה הערבית בשטחי A ו‑B".
אלון עדיין מתלבט מה יהיה אופי המחאה, שתחל בעצרת מול ישיבת הממשלה ותימשך "עד הודעה חדשה", כלשונו. יש מי שלוחש על אוזנו שכדי לקבל משהו מנתניהו הוא יצטרך לשבור את הכלים ולהתנהל בצורה תקיפה הרבה יותר. הוא שומע ובוחן אפשרויות.
כששלמה נאמן, ראש מועצת גוש עציון, אומר שהוא יצא מהפגישה "בלי בתים", הוא מתכוון לזה. "רק בגוש עציון אני זקוק לעשרת אלפים יחידות דיור, שאם היו לי הייתי מוכר אותן עוד על הנייר ובמחירים גבוהים, אבל קיבלתי אפס בתים. אנחנו מתקרבים לחצי מיליון תושבים ביו"ש, הגידול הטבעי הוא חמישה עד שישה אחוזים, ואם נכפיל את זה בשמונה שנות ההקפאה נגיע לכמעט חמישים אחוזים. בפועל ההתיישבות מקבלת בתים בודדים".
לצד תחושת המרמור, מקפיד נאמן שלא לראות את הדברים בשחור-לבן. "לא נכון להתעלם משיפור מסוים שקיים בתחום, ולא נכון להגדיר את זה כהקפאה. אנחנו הרי יודעים מה זו הקפאה. אבל בפועל מאה אישורים פה ומאה שם זה עדיין כלום. כל יחידת דיור צריכה לעבור ועדות ואישורים מדיניים. את השיטה הזאת צריכים לשנות. אין צורך באישורי המינהל ובכל האישורים המדיניים הללו. זה השינוי האמיתי שנדרש מהיסוד. השיטה הנוכחית מתאימה לימים שבהם בנו כמה יחידות דיור בודדות בשבע שנים. ההתיישבות כיום היא עובדה קיימת ולא פרויקט, וככזו היא לא יכולה לחיות לפי השיטה הזאת. מציאות של אפס בתים היא כעת הטריגר שלי לזעקה".