האג'נדה שסינוורה את אשרת קוטלר

ביום שישי בערב, כשהסבנו לשולחן השבת ברגע הכי משפחתי של השבוע – אצל משפחת מלכא נפלו השמיים. זמן קצר קודם, בשער שכם עמדה בתם הדס יחד עם חבריה הלוחמים במשמר הגבול. הדס ניסתה להיאבק במחבל שהסתער עליה מאחור עם סכין שלופה.

אבל שם, למרגלות חומות העיר העתיקה נגדעו חייה הקצרים של הדס. אנחנו נשארנו עם תמונת פייטרית במדים, שכפ"צ, חיוך ענק ופנים מאירות בצבעי הסוואה. כך לימדו אותנו החיים כאן לזכור אותם: צעירים גיבורים שנהרגו על הגנת המולדת. כך גם ביקשנו לזכור את רב סמלת ראשונה הדס מלכא ז"ל. אבל אז הגיעו החדשות.

אשרת קוטלר היא עיתונאית ותיקה. ככזאת, היא נתקלה בחייה המקצועיים לא פעם בשורות הבודדות האלה המנוסחות בחרדת קודש לפני דיווח על חללים. הניסוח המוקפד: השם, הדרגה, הנסיבות. ממלכתיות וכבוד, בלי מילים שהופכות גיבורה שנהרגה על הגנת המולדת לסטטיסטיקה מהתחום הפלילי – כואבת ונוראית ככל שתהיה. את כל זה היא שמה כאן מתחת לכותרת שאומרת "השבוע נרצחו בישראל חמש נשים". אבל מה הן בכלל המילים הגבוהות האלה "ממלכתיות", כבוד הגנת המולדת – כשהזמן קצר, וצריך לפני הכל, להספיק את האג'נדה.

קוטלר לא הזכירה כאן שבישראל יש יותר ממאה מקרי רצח בכל שנה, ויש עוד שלוש מאות וחמישים הרוגים בתאונות – יש כאן טרור פלילי, וטרור בכבישים – אבל מתי למען השם העז כאן מישהו לחבר כך את הכל לכדי תמונה דמגוגית אחת גדולה – דם של חללי מערכות ישראל עם דם קרבנות מעשים פליליים.

את התשובה שמעתם בסוף: כשמירי רגב מול העיניים – מפלס העצבים של קוטלר כמעט גורם לה לאבד את קולה. אבל אז מתרסקת קוטלר על הסלעים של עצמה: רוצה בכוח חיבור בין כל המרכיבים בבקשה: אחד המחבלים שהיו מעורבים במתקפת הטרור בליל שבת, שהתעקשת להכניס תחת סטטיסטיקה של רצח נשים, מפלצת האדם לבוש חולצה ועליה מילותיו של המשורר דרוויש ששימש לו כהשראה. עכשיו תחליטו אתם מי כאן באמת הצווחנית וכיצד קרה ושכחה שהיא יושבת על כיסא העיתונאית.