יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט ח"כ מיכאל איתן פנה במכתב לשרים מאיר שטרית ועוזי לנדאו בדרישה להקים ועדת בדיקה בראשות שופט, שתבדוק בדיקה יסודית את נושא הרשעתם שלא כדין של אנשים המרצים גם כיום את עונשם על לא עוול בכפם. כך מובא באתר N.F.C..
ח"כ איתן מסתמך על האירועים המפורסמים, שכבר נחשפו באמצעי התקשורת ובמערכת המשפטית, וכן מתבסס על מחקרים שנערכו בארץ ובחו"ל.
לטענתו ישנה שורה של מקרים שבהם פרקליטים מטעם המדינה וחוקרי המשטרה עשו יד אחת כדי להרשיע חשודים בכל מחיר, גם במקרים שבהם לא היו הוכחות די הצורך.
איתן מונה במכתבו אל השרים את המקרים שעליהם הוא מדבר. אחד המפורסמים בהם הוא תיקו של עמוס ברנס, שאת הרשעתו ברצח רחל הלר ביטלה שופטת בית המשפט העליון דליה דורנר. בין היתר פסקה השופטת: "... ברי, שהתנהגות הכוללת מסירת עדויות שקר וחיפוי עליהן איננה נסבלת, וודאי במקום שהדבר מבוצע בידי רשויות המדינה, המופקדות על שמירת החוק ועל השגת צדק...";
מקרה נוסף, שפורסם בתקשורת הוא פרשת מע"ץ. במקרה זה לאחר שהנאשמים סיימו לרצות את עונשם חשף חוקר משטרה כי עדויותיהם היו כוזבות, וכי הן נגבו מהם לאחר התעללויות. גם במקרה של עמוס סולמי התברר כי הוא הופלל עקב עדויות כוזבות של חוקרי משטרה. אחד החוקרים דני מרוז הודה כי "תפירת התיק" בוצעה מתוך רצון "לסגור את התיק, בשביל הדרגות..."; על כך כתב שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי: "נדמה כי אין צורך להרבות מילים על חומרת דבריו של דני מרוז, ונדמה שתופעה זו צריכה להדיר שינה מעיניה של מערכת המשפט בכלל, ומגופי החקירה בפרט, שהרי משמעותה היא שאפשר כי מרוז וחבריו גרמו להפללתם של מי שלא חטאו...";
במכתבו של איתן צוין עוד כי בתיק מסוים הורשע אדם בעבירת סמים ואף נדון בגינה ל 9 שנות מאסר בפועל. בשלב הערעור התברר כי תחת טענת חסיון הסתירה התביעה ראייה שהיה בה כדי למנוע את הרשעת הנאשם, ואכן בעקבות גילוי זה בערכאת הערעור הוא זוכה.
נגד מי שעיוולו וחיבלו במהלכי החקירה והמשפט לא ננקטו צעדים ואיתן מבקש לבחון דרכים כדי להעניש את אותם עובדי מדינה: פרקליטים, חוקרים ואחרים הפועלים שלא כדין בזדון כדי להרשיע אדם. איתן דורש משר המשפטים ומהשר לבטחון הפנים להקים ועדה מקצועית בראשות שופט.
הוועדה תחקור, תאסוף ממצאים ותמליץ את המלצותיה בנושאים האלה:
האם לאחר החלטת שופטת בית משפט העליון דליה דורנר באשר לברנס ישנו בסיס לחשד כי במערכת אכיפת החוק יש "להיטות יתר" להשיג הרשעות גם במחיר הטעיית בתי המשפט והבאת עדויות שקר? הוועדה, כך מבקש איתן, תבחן את ההיבטים של התופעה ואת היקפיה. הוועדה תתבקש להמליץ על אמצעי בקרה שיביאו לעצירת הליכים פסולים במשטרה ובפרקליטות, והיא תעשה זאת "בזמן אמת". עוד תתבקש הוועדה לבחון מדוע לא ננקטו אמצעים כלשהם נגד המעורבים בהרשעות הכזב. היא תתבקש גם להמליץ על ענישה מתאימה לחומרת המעשים האלה, ענישה מרתיעה.
גם על אמצעי מניעה מפני התופעה תתבקש הוועדה להמליץ, וכן על שינויי חקיקה. כך, למשל, תפעל הוועדה למניעת התיישנות עבירות של חוקרים ושל תובעים, שחלקם בהרשעות כזב מתגלה רק לאחר עשרות שנים , כמו בפרשת מע"ץ ובפרשת ברנס.
איתן אף מבקש כי הוועדה תבחן אפשרות החלת שיטת "פירות העץ המורעל", הנהוגה בארה"ב, גם בארץ. על פי שיטה זו אם נמצא כי תובע או חוקר ניהל הליך בלתי חוקי ייפסל כל ההליך שנקט השופט או התובע, והנאשם יזוכה.
בקביעתה של השופטת דורנר בפרשת ברנס נשמעים הדים לשיטה זו: "... חשיפתם של שקרים מגמתיים בעדויות חוקרי המשטרה מערערת את אמינותם לא רק באשר לשקרים שנחשפו, אלא גם ביחס ליתר דבריהם...".
ח"כ איתן מסתמך על האירועים המפורסמים, שכבר נחשפו באמצעי התקשורת ובמערכת המשפטית, וכן מתבסס על מחקרים שנערכו בארץ ובחו"ל.
לטענתו ישנה שורה של מקרים שבהם פרקליטים מטעם המדינה וחוקרי המשטרה עשו יד אחת כדי להרשיע חשודים בכל מחיר, גם במקרים שבהם לא היו הוכחות די הצורך.
איתן מונה במכתבו אל השרים את המקרים שעליהם הוא מדבר. אחד המפורסמים בהם הוא תיקו של עמוס ברנס, שאת הרשעתו ברצח רחל הלר ביטלה שופטת בית המשפט העליון דליה דורנר. בין היתר פסקה השופטת: "... ברי, שהתנהגות הכוללת מסירת עדויות שקר וחיפוי עליהן איננה נסבלת, וודאי במקום שהדבר מבוצע בידי רשויות המדינה, המופקדות על שמירת החוק ועל השגת צדק...";
מקרה נוסף, שפורסם בתקשורת הוא פרשת מע"ץ. במקרה זה לאחר שהנאשמים סיימו לרצות את עונשם חשף חוקר משטרה כי עדויותיהם היו כוזבות, וכי הן נגבו מהם לאחר התעללויות. גם במקרה של עמוס סולמי התברר כי הוא הופלל עקב עדויות כוזבות של חוקרי משטרה. אחד החוקרים דני מרוז הודה כי "תפירת התיק" בוצעה מתוך רצון "לסגור את התיק, בשביל הדרגות..."; על כך כתב שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי: "נדמה כי אין צורך להרבות מילים על חומרת דבריו של דני מרוז, ונדמה שתופעה זו צריכה להדיר שינה מעיניה של מערכת המשפט בכלל, ומגופי החקירה בפרט, שהרי משמעותה היא שאפשר כי מרוז וחבריו גרמו להפללתם של מי שלא חטאו...";
במכתבו של איתן צוין עוד כי בתיק מסוים הורשע אדם בעבירת סמים ואף נדון בגינה ל 9 שנות מאסר בפועל. בשלב הערעור התברר כי תחת טענת חסיון הסתירה התביעה ראייה שהיה בה כדי למנוע את הרשעת הנאשם, ואכן בעקבות גילוי זה בערכאת הערעור הוא זוכה.
נגד מי שעיוולו וחיבלו במהלכי החקירה והמשפט לא ננקטו צעדים ואיתן מבקש לבחון דרכים כדי להעניש את אותם עובדי מדינה: פרקליטים, חוקרים ואחרים הפועלים שלא כדין בזדון כדי להרשיע אדם. איתן דורש משר המשפטים ומהשר לבטחון הפנים להקים ועדה מקצועית בראשות שופט.
הוועדה תחקור, תאסוף ממצאים ותמליץ את המלצותיה בנושאים האלה:
האם לאחר החלטת שופטת בית משפט העליון דליה דורנר באשר לברנס ישנו בסיס לחשד כי במערכת אכיפת החוק יש "להיטות יתר" להשיג הרשעות גם במחיר הטעיית בתי המשפט והבאת עדויות שקר? הוועדה, כך מבקש איתן, תבחן את ההיבטים של התופעה ואת היקפיה. הוועדה תתבקש להמליץ על אמצעי בקרה שיביאו לעצירת הליכים פסולים במשטרה ובפרקליטות, והיא תעשה זאת "בזמן אמת". עוד תתבקש הוועדה לבחון מדוע לא ננקטו אמצעים כלשהם נגד המעורבים בהרשעות הכזב. היא תתבקש גם להמליץ על ענישה מתאימה לחומרת המעשים האלה, ענישה מרתיעה.
גם על אמצעי מניעה מפני התופעה תתבקש הוועדה להמליץ, וכן על שינויי חקיקה. כך, למשל, תפעל הוועדה למניעת התיישנות עבירות של חוקרים ושל תובעים, שחלקם בהרשעות כזב מתגלה רק לאחר עשרות שנים , כמו בפרשת מע"ץ ובפרשת ברנס.
איתן אף מבקש כי הוועדה תבחן אפשרות החלת שיטת "פירות העץ המורעל", הנהוגה בארה"ב, גם בארץ. על פי שיטה זו אם נמצא כי תובע או חוקר ניהל הליך בלתי חוקי ייפסל כל ההליך שנקט השופט או התובע, והנאשם יזוכה.
בקביעתה של השופטת דורנר בפרשת ברנס נשמעים הדים לשיטה זו: "... חשיפתם של שקרים מגמתיים בעדויות חוקרי המשטרה מערערת את אמינותם לא רק באשר לשקרים שנחשפו, אלא גם ביחס ליתר דבריהם...".