לאחרונה התפרסם כי מפלגת ישראל ביתנו ניסחה הצעת חוק שעל פיה "חברי הקבינט המדיני-בטחוני יעברו בדיקת פוליגרף שתעריך את מהימנותם, תשובותיהם ואמרותיהם ותגלה מידע שמסתמך על תגובות פסיכו-פיזיולוגיות".
בדברי ההסבר להצעה נאמר כי "הצעת חוק זו נועדה לתת כלים להתמודד עם הדלפות מידע, ריגול וחשיפת סודות מדינה שיכולים לפגוע בביטחון הלאומי של מדינת ישראל",
בשורות הבאות אטען כי על אף שתוצאות עדכניות של מחקרים של תוקפו ומהימנותו של הפוליגרף מצדיקים לכאורה התייחסות איליו כראיה קבילה לאמיתות ממצאיו (כל זאת בניגוד למצב המשפטי הנוהג לפיו אין המדובר בראיה קבילה בהליך משפטי) אין הוא בגדר ראיה מספקת לקביעה אפילו בהסתברות נמוכה יחסית שאכן חבר קבינט פלוני שיקר והפעולה המסוימת עליה נשאל כגון הדלפת מידע רגיש לאויב אכן התקיימה .
הבלבול לעיתים בעניין זה נובע מקיומן של אי-הבנות שגורות ביחס לרמת המהימנות של בדיקת פוליגרף, משמעות הממצא בבדיקה והיכולת להסתמך עליו. רמה זו תלויה מאד בנסיבות הסיטואציה הנבחנת ובשאלה אם קיימות ראיות נוספות המקימות חשד מסוים, בטרם נערכת בדיקת הפוליגרף.
נפרט קמעא מיד:
הסיטואציה איליה מכוונת הצעת החוק היא של בדיקה תקופתית לחברי הקבינט הנעשית ללא חשד ספציפי בחבר זה או אחר, מבלי שידועה פעולה של הדלפה, וממילא מבלי שלחוקר קיים מידע מוכמן בזירה, ושהוא עושה בו שימוש במסגרת בדיקת הפוליגרף (מה שקרוי בשפה המקצועית בדיקת פח"ם –פרטים מוכמנים).
בנסיבות אלו הבדיקה תהיה בשיטת שאלות הביקורת (שב"ק). ההנחה שעליה נבסס את טיעוננו כאן נדיבה מאוד באשר למידת מהימנותה של ראית הפוליגרף בשיטה זו. אנו נניח בעקבות דוח מבקר המדינה לשנת 1996 ובעקבות הנחיית היועץ המשפטי לממשלה ("שימוש בבדיקות פוליגרף על-ידי רשויות המדינה") , ששיעור הטעות השלילית (False Positive ) היא 10% בלבד כלומר בהנחה שהנחקר ביצע את המעשה המיוחס לו הסיכוי שהשקר שלו ייחשף הוא 90% . כן נניח שוב בנדיבות רבה כי שיעור הטעות החיובית (False Negative ) הינו 20% בלבד כלומר בהנחה שהנחקר לא ביצע את המעשה המיוחס לו הסיכוי שיוכרז בכל זאת כשקרן וכמבצע העבירה הוא 20% בלבד.
כעת נבהיר מדוע שיעור הצלחה נאה כזה, ולמעשה אף שיעורי הצלחה מרשימים יותר אינם יכולים להצדיק שימוש בראיית הפוליגרף כדי להכריע אם חבר קבינט זה או אחר הדליף מידע בטחוני כזה או אחר. הנימוק לכך קשור במושג הסטטיסטי של שיעור הבסיס ( Base Rate) , בהקשר האמור המדובר בשיעור היחסי המשוער של פעולות ריגול והדלפה בידי חברי הקבינט עובד לבדיקה תקופתית נתונה כאשר אין כל חשד ספציפי הקושר את הנחקר.
אני מניח שביחס לכל חברי הקבינט ללא תלות בסינופם הפוליטי שיעור זה הוא נמוך מאוד לפחות כל עוד לא קיים חשד המעוגן בראיות אחרות כלפיהם.
יתירה מזו נניח לרגע כי ההסתברות הזו גבוהה יחסית, הרבה מעבר למשוער. נניח כי ביחס לכל חבר קבינט עובר לכל בדיקת פוליגרף קיימת הסתברות של 10% שהדליף מידע וזאת על אף שלא קיים חשד המעוגן בראיות, לפחות לא כזה המצדיק פתיחת חקירה משטרתית, כנגדו. כעת נניח כי הוא נשאל אם חשף למקורות עוינים סוד בטחוני והוא משיב בשלילה. הפוליגרף מצביע כי הוא משקר. מה ההסתברות ששיקר? החישוב ההסתברותי מורה שהסתברות זו הינה רק 1/3 קרי % 33.3 בלבד. לפנינו אפוא ממצא שרמת תוקפו נמוך משיעור ניחוש בינארי אקראי , וכזה שמירב הסיכויים שהוא שקרי בעצמו.
כדי להימנע מחישוב פורמלי אפשר ליטול את המספר האמיתי כיום של חברי הקבינט,(כולל המשקיפים) שהוא 11. ובהתאם להנחה של כ-10% סיכוי של אחד מהם ידליף ניתן להניח שאחד מהם הוא מדליף (בתקופה הרלוונטית לבדיקה). מרבית הסיכויים ( נתון ה- 90%) שאותו מדליף יזוהה על ידי הבדיקה, אבל באופן סטטיסטי עוד שני חברי קבינט, בערך, יזוהו כמדליפים ( נתון ה- 20%), הגם שהם לא הדליפו בתקופה הרלוונטית לבדיקה. הסיכוי אפוא שחבר קבינט הדליף בהנחה שמסקנת בדיקת הפוליגרף מצביעה עליו ככזה הוא 1/3.
כל זאת על פי הנתונים הנדיבים לטובת אמיתות ראיית הפוליגרף שהנחנו.
נקל לשער אפוא מה רבה תהא התקלה שתצא תחת ידם החוקרים כשיכריזו על הממצא המצביע על כך שחבר קבינט פלוני ביצע פעולת ריגול או פגיעה אחרת בביטחון המדינה כשהבסיס להאשמה הוא בדיקת הפוליגרף התקופתית בלבד.
פרופ' דורון מנשה, ראש התוכנית לתואר שני בתורת השפיטה וההליך הפלילי, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה.