בשנת 2013 קרה למפד"ל, היורשת החוקית של מפלגות המזרחי והפועל המזרחי שארבע שנים קודם לכן קיבלה שם חיבה חדש, הבית היהודי, משהו מאוד משמעותי, למעשה מהפכה.
המהפכה לא היתה סודית. היא התרחשה "על השולחן", אבל למרות זאת היא לא עוררה דיון ציבורי ער, כפי שאולי צריך היה להיות.
המפד"ל (שהפכה למפלגת "הבית היהודי") הפכה אז ממפלגה דתית עם אוריינטציה ימנית חזקה (כפי שהיתה בשנים וחצי העשורים שקדמו לכך) למפלגה ימנית עם אוריינטציה דתית חזקה (באופן אירוני, כמעט באותו זמן השתלטה מפלגת 'תקומה' על המותג 'האיחוד הלאומי', ובכך הפכה את האיחוד הלאומי ממפלגה ימנית בעלת אוריינטציה דתית למפלגה דתית עם אוריינטציה ימנית חזקה).
המשמעות של המהפכה הזו היא כפולה: מחד, אין יותר בבית היהודי מקום לשמאלנים ולא לאנשי מרכז (עיינו ערך הזובור שעשה בנט לבתיה כהנא דרור), מאידך יש בבית היהודי מקום למגוון עמדות בסוגיות דתיות, והמפלגה כמפלגה לא רואה צורך להכריע בהן לכאן או לכאן בהכרח.
היוצא מכל זה הוא שמי שמצפה שמפלגת הבית היהודי תוביל קו עצמאי עם אמירה משלו בסוגיות דת ומדינה צפוי להתאכזב אכזבה מרה. זה פשוט לא יקרה. אם "הסמוטריצ'ים" (כשם קוד, עזבו את הפרסונה בצד) לא יהיו שם מתוקף תקומתם, הם יהיו שם מתוקף עצמם.
בסופו של דבר העיקרון המארגן את המפלגה הוא ימניותה ולכן לא תצא ממנה אמירה בנושאי דת ומדינה שלא תהיה מקובלת על כל אגפיה. מאחר שאמירה מוסכמת כזו כמעט מן הנמנע שתהיה, מלבד בסוגיות שחשיבותן העקרונית זניחה, הרי שפשוט לא תצא ככל הנראה מהבית היהודי שום אמירה חשובה בסוגיות דת ומדינה. לא אמירה ברוח ליב"ה ולא אמירה ברוח נאמני תורה ועבודה.
זה המצב חברים, תתמודדו