השנים הקרובות שנים גורליות הן לקביעת אופן ההכשרה של מורים בישראל. תהליכים כלליים של ארגון המכללות להוראה מחדש כחלק מהעולם האקדמי, עתידים להסתיים בשנים אלו. תהליכים אלו משלימים מהלך ארוך שנים של הכפפת המורים אל העולם האקדמי. המורים נדרשים בהמוניהם לרכוש תואר ראשון ושני, ותארים אלו כפופים אל העולם האקדמי שמרכזו באוניברסיטאות. ההכרה בלימודי הקודש, בבתי המדרש, כבסיס להוראת מקצועות הקודש בבתי הספר, הולכת ונשחקת.
ככל שהדברים נוגעים אל לימודי הקודש חשוב לחזור ולהדגיש נקודה יסודית, שדומה שקצת ניטשטשה בשנים האחרונות. משה קיבל תורה מסיני וציוונו ללמדה לבנינו ולבני בנינו מתוך נאמנות למקורה ושרשרת מסירתה. כל בית מדרש הוא זעיר אנפין של הר סיני ולומדים בו תורה באימה וביראה במחויבות ובנאמנות. כל מוסר תורה לתלמידים מחובר בעבותות אהבה ושרשרת הדורות אל משה רבנו.
עולם "מדעי היהדות" האקדמי אינו כן. מקור סמכותו אינו מהר סיני, והגישה ללמוד באימה וביראה אינה חלק מדרישות המקצוע. חלקים גדולים מ"מדעי היהדות", ובפרט בלימוד התנ"ך, מהווים כפירה גמורה וחירוף וגידוף של ממש. חלקים אחרים מטשטשים את המחויבות העמוקה הנדרשת ללומד תורה.
כמובן, יש בעולם האקדמי גם חלקים שיכולים לשמש ככלי עזר בלימוד התורה, ואכן ישנם בני תורה בעולם האקדמי המגיעים להישגים נאים מאוד בתחום זה, ומסייעים בכך ללימוד התורה של כולנו, אך מוקד לימוד התורה חייב להיות בית המדרש הנאמן, הבוער באשו של הר סיני.
ומן הרצוי, שוב, אל המצוי. כאמור, לפני כ‑30 שנה הוכפפה הכשרת המורים בציבור הדתי אל עולם מדעי היהדות האקדמי. מוקד הסמכות של החינוך בציבור הדתי עבר בתהליך איטי ומתוכנן מבתי המדרש אל האוניברסיטאות, ונדמה שתקצרנה המילים מלתאר את חילול השם שבאמירה עקרונית זו.
המצויים בעולם החינוך מעידים על שינויים, לא כולם שינויים לטובה, שחלו בדורות המורים שהתחנכו לאחר המהפך האקדמי. אכן, נמצאו בתוך המכללות הדתיות אנשים יראים ושלמים, שניסו לשמור על החומות מפני כפירה גמורה שלא תשתחל אל הדלת. במקומות מסוימים אף הצליחו לאייש חלק מהצוותים במרצים ראויים, למרות האילוצים האקדמיים. אך ככלל, חיבורן של קרונות המכללות הדתיות אל הקטר האוניברסיטאי מחליף את מקור החום ולהבת הקודש הנדרשת בלב מחנכים בישראל, בסולם ערכים אחר לחלוטין.
כעת, עם השינויים העמוקים שעתידים להתחולל השנה בעולם המכללות, חובתנו כציבור לעמוד בתוקף על תיקון העיוות ההיסטורי החמור הזה בצורה בהירה וגלויה, מעל השולחן ולא מתחתיו.
לא ייתכן שראשי ישיבות הסדר משגשגות פסולים מלהוביל מכללות דתיות. לא ייתכן שמלמדי ומלמדות תורה ותיקים בקדושה ובטהרה מודרים מהוראת מקצועות היהדות במכללות ובבתי הספר, רק בגלל העדר תואר אקדמי. לא ייתכן שכל תוכנית לימודים במקצעות הקודש נזקקת לאישור פרופסורים מן האקדמיה.
המעוניינים ב"מדעי היהדות" האקדמיים יפנו נא אל בורות אלו, אך רוב המורים והמורות הדתיים מעוניינים למסור את התורה כפי שנלמדת בהיכלי הישיבות מדור לדור. חובתנו, וחובת נציגי הציבור שלנו, למצוא את הדרכים לבנות להם תוכניות מתאימות גם בתוך האקדמיזציה של מכללות למורים.
יש ויש דרכים להגדיר מחדש את הכשרת המורים ללימודי הקודש, באופן שתיסמך על שולחנם של רבותינו ובתי מדרשותינו ולא אל "מדעי היהדות" האקדמיים. כמובן שאין בדברים כדי להמעיט מערכם של המאמצים לשמר מסגרות לימוד ישיבתיות ומדרשתיות כאלה ואחרות גם במציאות הנוכחית. מאמצים אלו מתקיימים כל העת תוך שיתוף פעולה של אנשים נפלאים, מן המכללות, מן הישיבות ומן המדרשות. כולם מכוונים את לבם לשמיים ועושים כמיטב יכולתם.
עם זאת, מהלכות חזקת מקרקעין למדנו שהרואה שדהו נתונה ביד אחרים, מחובתו למחות ולחזור ולמחות, ועתידה מחאתו להשיב את שדהו לידו. "כיצד היא מחאה? האומר: פלוני גזלן הוא, שאוכל לשלי בגזלנות, ולמחר אתבענו לדין".
אל לנו לשכוח את האמת היסודית והראשונית: מקורו ומקומו של לימוד התורה בבית המדרש הוא. הוא הסרגל, והוא המדד שעל פיו יש ליישר את בנייתם של מורים ומחנכים בישראל. וכל מערכת אחרת שתופסת את מקומו, הרי היא אוכלת שדה לא לה.
רבי נחמן מברסלב מספר על אנשים שנאלצו לאכול מחיטה הגורמת לשיגעון. לפני שאכלו סימנו על מצחם סימן כדי שלפחות יזכרו, לאחר אכילת החיטה, כי משוגעים הם. גם לאחר שנאלצנו כציבור להיסחף בסחרור של העולם האקדמי, אל לנו לשכוח לסמן על מצחנו תו, למען נדע כי משוגעים אנחנו, והתורה מקורה בבית המדרש הנאמן שממנו היא באה ואליו היא עתידה לשוב בע"ה.
כציבור חובה עלינו לתבוע ולהעמיד כראוי תשתיות אחרות לבניינה של הכשרת המורים והתלמידים בישראל, תשתיות הנסמכות על בתי המדרש ותלמידי החכמים שבדור.
אל לנו להסתפק בניסיונות ליצור שמורות טבע ולהישאר זקופים מתחת לשולחנם של "מדעי היהדות" האקדמיים, כי שולחננו גדול משולחנם וכתרנו גדול מכתרם. ונאמן הוא בעל מלאכתנו שישלם לנו שכר פעולתנו.
הכותב הוא ראש בית מדרש למורים 'עז לישראל'