קשה להתייחס להקפאת מתווה הכותל במונחים של ניצחון מול הפסד. לא רק מפני שהמבחן האמיתי – מבחן בג"ץ – עוד לפנינו, אלא בגלל שאנחנו לא רואים ברפורמים אויבים מנוצחים. הם אחים שלנו. אחים תועים, אבל עדיין אחים.
המחויבות שלנו כיהודים לערבות הדדית לא פוסחת על אף יהודי, גם לא על רפורמי (כל עוד הוא יהודי על פי ההלכה, כלומר, אמו יהודייה). אנחנו מחויבים לאהוב, לעזור ולהתחשב בבקשתו של כל יהודי, בתנאי אחד: שאנחנו לא יורקים בדרך על האבא של כולנו. הוא מעל כולנו, תרתי משמע.
הכותל המערבי איננו רכושו הפרטי של איש. לפני הכול, מדובר בבית הכנסת הגדול בתבל המחייב בכל דיני קדושת בית כנסת. במשך מאות שנים נשמרים בו כללי ההפרדה. כל מבקר, מכל עם ועדה, שמר עליהם בנימוס, כולל נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, עד שקפצו הרפורמים.
נניח לרגע לנושא ההלכתי. הרפורמים לא באמת מבקשים התחשבות. הם הרי מתקדמים ולא מאמינים באבנים מיושנות שליבן לב אדם. עובדה: אלה שכן שמאמינים, מסתדרים מצוין בכותל הנוכחי, על חוקיו האורתודוקסיים. אחרת, כיצד אפשר להסביר את שיממונה הקבוע של הרחבה המעורבת המכונה 'עזרת ישראל' שהוקמה בכותל הדרומי? (אגב, מי שהמדינה באמת חשובה לו, צריך לבכות על המיליונים שכבר נשפכו לחינם מהכסף שלנו תמורת הקמתה).
הרפורמים בסך הכול עושים דמגוגיה בגרוש בניסיון לקבל הכרה.
חובה להדגיש: זה לא עוד נוסח, עדה או זרם ביהדות. כבר ב‑96' נערך בכנסת דיון בנושא הרפורמים. היו שם נציגי הרפורמים והעומדים לימינם – ח"כים מהשמאל. מולם, ככבשה בודדה בין שבעים זאבים, נאם רב אורתודוקסי בודד, דוד שלי.
לפתע קם לעזרתו מגן בלתי צפוי: היה זה רובי ריבלין, אז יו"ר הכנסת, שהכריז באומץ: "אל תבלבלו את המוח כאילו יש לכם שיטה ביהדות. כל השיטה שלכם היא צחוק ולא יהדות. הדת היהודית אחת היא – בדיוק כפי שמייצגים אותה החרדים והדתיים האורתודוקסים. אני אומנם לא דתי במעשים, אך לפחות יודע את האמת".
שלמה קוק
העורך הראשי של העיתון החרדי 'בקהילה'