שנת 2000. בארץ משתוללת אינתיפאדה, יהודים נרצחים על הכבישים, אוטובוסים מתפוצצים במרכזי ערים, אבנים ובקבוקי תבערה נזרקים.
בתוך כך, מוגשת למנהל האזרחי בקשה להקמת 11 חוות חקלאיות פלשתיניות במימון אירופאי. אם ייבנו נקודות חקלאיות אלו ייחסם ויימנע הרצף הטריטוריאלי היהודי במרכז גוש עציון ויחוברו כפרים פלשתיניים במערב הגוש לאלו במזרחו. כמענה, הוחלט להקים כמה התנחלויות באישור ובמימון המועצה האזורית, החטיבה להתיישבות ומשרד השיכון. אחת מהן היא שכונת נתיב האבות הצמודה ליישוב אלעזר.
בהתחלה כללה השכונה מספר מועט של קרוואנים. עם התרחבותה עד לכ‑45 משפחות נבנו בה בית כנסת, גן ילדים ובתי קבע רבים. לשכונת נתיב האבות הגיעו זוגות בתחילת דרכם וצמחו בה לכדי משפחות ברוכות ילדים.
הקמת השכונה הביאה לסקר קרקעות שבסופו הוכרזו השטחים כאדמות מדינה. עם זאת, התגלו כמה מובלעות שלא הופיעו קודם לכן על מפות המנהל כשנבנתה השכונה. על אף שניסו, אף פלשתיני לא הצליח עד היום להוכיח בעלות על קרקע זו.
לאחר שלא הצליחו להוכיח במנהל האזרחי את בעלותם על הקרקע, עתרו הפלשתינים בעזרת ארגוני השמאל לבג"ץ נגד המדינה, בטענה כי רצועות אלו שייכות להם וכי על בג"ץ להורות על הריסת מבני השכונה, שכן הם נבנו על שטח פרטי. המדינה התנגדה להרס אך לא יכלה לבג"ץ, שבהחלטתו קבע כי אומנם לא הוכחה בעלות של איש מהתובעים, אך יש להרוס מבנים אלו לאלתר: 15 בתי מגורים, נגרייה ותצפית זיכרון ללוחמי צה"ל.
פסק דין חלוט ואבסורדי: משפחות יישארו ללא קורת גג ואיש לא יזכה בשטח זה, גם לא העותרים, שכן לא הוכחה בעלותם. האם במקום אחר בארץ או בעולם היו הורסים בתים וזורקים את המשפחות בקלות כזאת, רק כי נמצאה עדות לעיבוד הקרקע בחלק קטן מהבית ורובו באדמת מדינה? וזאת בלי קביעה כי פיסת הקרקע היא קרקע פרטית בכלל? האם אין אפשרות לחילוף שטחים או להסדרת הבתים כמו שהמדינה ביקשה?
התושבים עדיין מקווים כי יימצא פתרון שימנע את ההרס המיותר של בתיהם, ובכלל זה הבנה כי על המדינה לקבוע תג מחיר אידיאולוגי להרס כל בית ובית. רק בדרך זו יופנם כי על כל בית שנהרס - נבנית שורת בתים. על כל שורת בתים שנחרבים - תוקם שכונה. באופן מיידי ובאותו מקום. כדי להגיע לפתרון זה, על המערכת הביטחונית והמשפטית להתגייס כדי להפשיר קרקעות שנמצאות בתסבוכת משפטית ובעררים אינסופיים במנהל האזרחי. לאחריהם תתוכנן ותאושר תב"ע למען משפחות רבות שיגדילו ויעבו את מפעל ההתיישבות.
הכותב הוא תושב שכונת נתיב האבות, שביתו מיועד להריסה