על מה המלחמה בסוגיית ה"הדתה"? מה בעצם עומד מאחורי הקמפיין שמנסה לשכנע אותנו שגל של "הדתה" שוטף את ישראל?
אף אחד ששכל בקודקודו לא מאמין שפעילות לקראת החגים שמעבירה "בת שירות" חביבה תחזיר בתשובה את התלמידים. זו בכלל לא הנקודה.
למעשה, הרחוב הישראלי הולך ומתחלן. אין שום "הדתה", לא במערכת החינוך, לא בצה''ל ולא במרחב הישראלי הכללי.
נכון לשנת 2017, הסיכוי שבוגר בית ספר ממלכתי דתי יהפוך לאדם בוגר חילוני הוא גבוה לפחות פי 2 אם לא פי 4 מהסיכוי שבוגר בית ספר ממלכתי ש"זכה" לפעילויות סטייל "זהות" וכדו' יהפוך לאדם בוגר דתי, וגם אם זה יקרה הקשר הסיבתי יהיה רופף מאוד, אם בכלל.
אז מה הסיפור? המלחמה איננה על השאלה "האם בוגרי החינוך הממלכתי יהיו דתיים או חילונים?". כאמור, הם יהיו חילונים. המלחמה היא בעצם על השאלה "באיזה 'בית כנסת' בוגרי החינוך הממלכתי לא ילכו להתפלל?"
לכמה וכמה אנשים מיוחסת האימרה "בית הכנסת שאליו אני לא הולך הוא בית כנסת אורתודוקסי". עד היום בית הכנסת שאליו מרבית הציבור הישראלי-חילוני לא נכנס הוא בית כנסת אורתודוקסי, ואת זה הקמפיין הנוכחי, קמפיין ה"אנטי הדתה", שואף לשנות.
למעשה, הקמפיין הנוכחי מנסה לעשות שינוי בתשובה לשאלה 'מהי היהדות עבור בוגר החינוך הממלכתי במדינת ישראל?' האם היהדות, שהחיבור שלו אליה הוא אמנם חלקי ומתבטא בנקודות מסוימות בחיים, תישאר כפי שהיא היום, כלומר היהדות האורתודוקסית, או שדגם היהדות שיעמוד עבורו ברקע חייו יהיה דגם אחר.
המטרה של מובילי הקמפיין היא לייצר עבור חניך החינוך הממלכתי "תמונת יהדות" שמקורה במחשבה הפלורליסטית-הומניסטית. לשנות את "בית הכנסת" שעומד בתודעתו של בוגר החינוך הממלכתי, גם אם בפועל הוא כמעט שאיננו פוקד אותו.
לא מדובר ביהדות הרפורמית, שהיא בעיקרה תופעה אמריקנית, אלא בגרסה הישראלית, שניתן לכנות אותה בשם "הזרם הפלורליסטי-הומניסטי". מדובר בדגם של יהדות ללא מחויבות, לעתים קרובות אף ללא אלוקים, שקנה לעצמו שביתה בחלקים נרחבים מ"בתי המדרש להתחדשות יהודית". השאיפה בדרך זו היא להכשיר את הלבבות לשינוי ערכים עמוק בחברה הישראלית.
גם אם מתנגדים לקמפיין ה"הדתה" וגם אם תומכים בו, צריך קודם כל להכיר את המציאות.