לא מנסה להתאים את עצמו לגלגלצ. שיבי קלר
לא מנסה להתאים את עצמו לגלגלצ. שיבי קלר צילום: באדיבות המצולם

זה קרה לפני כמעט שני עשורים. הרבה לפני שחנן בן ארי וישי ריבו כיכבו תחת כל פלייליסט רענן.

ר' שלמה קרליבך זכה אז לעדנה מחודשת במלאות שנים ספורות לפטירתו. הייתי אז נער צעיר שהגיע למופע שירי קרליבך בחברון עם גדולי תלמידיו, אך לפני שהספקתי להיכנס אל מתחם המופע תפסו את אוזניי צלילים קסומים שנשמעו ממרכז גוטניק הסמוך. ישבה שם חבורה של אנשי גבעות, גיטרות ודרבוקות בידיהם, סביבם מתקבץ קהל שהלך וגדל מרגע לרגע. מצאתי את עצמי נשאב אל העולם המוזיקלי החדש שגיליתי, והכרטיס שרכשתי במיטב כספי למופע הגדול שבחוץ נשאר מיותם.

מנהיגי החבורה המוזיקלית הזאת היו סיני תור ושיבי קלר – מחלוצי המוזיקה היהודית המתחדשת, שהתפתחה באותם ימים בהרי חברון ויהודה. לא עוד אוי ווי אשכנזי ולחן דביק נוסף של "עוד יישמע", אלא מילים קצת יותר נוגעות בנימים הדקים של הנפש, כמו "דרשתי קרבתך" של רבי יהודה הלוי או "ותחדש פני אדמה" בלחן מרטיט לבבות. יחד עם אחרים באותה תקופה, סימנו השניים את תחילתה של מהפכת המוזיקה היהודית.

אך בעוד סיני תור הרבה לעלות על הבמה ולהופיע, שיבי קלר נחבא אל הכלים. שלושת הדיסקים שהוציא במרוצת השנים אפילו לא נשאו את שמו ונחתמו בכינוי "אין עוד מלבדו", כשם הדיסק הראשון. השירים שלו "היושבת בגנים", "אין עוד מלבדו", "לא נירא" ואחרים החלו לצבור תאוצה, הדיסקים נמכרו והשיר "צדיק כתמר" מושר בבתי כנסת רבים בקבלת שבת, אבל אז לפתע הבחור נעלם.

בזמן הרב שחלף מאז, הצטרפו אל הזירה המוזיקלית שחקנים חדשים וכמעט נחרץ גורלו של קלר להיעלם ולהישכח. כך שהבשורה על אלבום חדש, אחרי שתיקה של עשור, הייתה בשבילי כמים קרים על נפש עייפה. בעידן שבו הזמרים מתאמצים להתאים את השירים לפלייליסט של גלגלצ, והתוצאה נשמעת לעיתים מאולצת, אין דבר מרענן יותר מקאמבק של זמר שתמימות ופשיטות הן אחת מאבני הדרך שלו. קלר סיפר לי שההחלטה לחזור כעת אל האולפן נבעה בעיקר מסיבות כלכליות. הרצון להקליט תמיד בער בו, אבל רק כעת יצא לפועל בזכות עזרה מאנשים טובים.

האלבום החדש, 'עת רצון', צבוע בגוון מוזיקלי שונה מקודמיו. ההפקה המוזיקלית שעוטפת את השירים בנויה יותר בסגנון דיסקו האלקטרוני, לעומת האינדי הפשוט של פעם. במקום החברים של שיבי, כמו משה לוי ויצחק שדהו – שהפיקו מוזיקלית את האלבומים הקודמים, הפעם הופקדה המלאכה בידי הלייבל Prastix של האחים דוד ויניב פניאן – שמפיקים בעיקר במסיבות חילוניות. זו הפעם הראשונה שהם עוסקים במוסיקה יהודית, ויחד עם הגיטרות והשופרות ניכרות בחלק מהשירים גם השפעות זרות, שקצת מאכזבות את מי שציפה לטעם של פעם.

פרט לכך, אי אפשר להחמיץ את קולו הגבוה של קלר, שנשאר כשהיה, מצליח לטפס אל על. גם בחירת הטקסטים לא השתנתה, וכוללת שילוב פסוקים, תפילות, זמירות ופיוטים ממרחב הסקאלה היהודית, יחד עם מילים אישיות משלו. אפילו פיוטים קלאסיים כמו "אדון הסליחות" ו"מעוז צור" מקבלים פנים חדשות שלוקח קצת זמן לעכל. את האוזן שלי תפסו במיוחד שני שירים שנכנסו אצלי ללופ כמעט אינסופי: "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה, כי בא מועד" – שאליו מוסיף שיבי בתפילה "ריבונו של עולם: שבע ייפול צדיק וקם. מועד וקם". גם הפיוט "כל ברואי מעלה" של רבי שלמה אבן גבירול זוכה ללחן כמעט מצמרר.

אל תחפשו את האלבום בחנויות, הוא נמצא רק בבאנד-קאמפ באינטרנט. "בעידן האינטרנט, לא ממש משתלם למוזיקאים להפיץ אלבומים פיזית בחנויות", הסביר לי שיבי. קחו זאת לתשומת לבכם.