ביום שלישי השבוע נצפו בנחל אשלים ומבואותיו כלי רכב רבים, משאיות כבדות, עשרות עובדי רשות הטבע והגנים – ולא מהסיבות הנכונות. השיטפון האדיר שזרם במורדות הנחל ביום שישי האחרון הפך את השמורה היפה לאזור מזוהם במים חומציים ומורעלים. זאת לאחר שבסוף השבוע שעבר קרס חלק מסוללת התמך המזרחית בבריכה במפעל רותם אמפרט של חברת כיל במישור רותם, לא הרחק מהעיר דימונה. הבריכה, שהייתה מלאה בכ‑100,000 קוב מי גבס חומציים, נשטפה במהירות החוצה בזרם אדיר שפסק רק לאחר שהבריכה התרוקנה כליל. הסחף שנמשך לאורך קילומטרים הביא לכך שגם כביש 90, הממוקם בתחתית הנחל ומרוחק כ‑15 קילומטרים מהבריכה, נחסם לתנועה למשך 24 שעות עקב הזרימה העזה.
רק באמצע השבוע החלו להתברר מימדי הזיהום. על פי הערכה גסה של רשות הטבע והגנים, עלות שיקום הנחל נאמדת בעשרות מיליוני שקלים. עשרות פגרים של בעלי חיים כבר נמצאו באזור לאחר שמתו משתיית מי הגבים המורעלים בנחל, והאזור צפוי להיות סגור למטיילים למשך שנה לפחות.
מפעל רעיל על גדת הנחל
נחל אשלים, המתפתל לאורך כ‑25 קילומטרים עד לים המלח, נמצא על הגבול שבין מדבר יהודה לנגב הצפוני. הנחל לא מתויר במיוחד בשל רמת הקושי הגבוהה שלו, אך הוא נחשב לאחד היפים במדבר יהודה. ערוץ הנחל עובר במסלולו בקניון צר לאורך של כשני קילומטרים, ויש בו מפל בגובה של 100 מטרים, מפלים קטנים וגבים מלאים במים. אולם מזלו לא שפר עליו, מאחר שבחלקים העליונים שלו הוקם מפעל רותם אמפרט, בסמוך למרכזו יש קידוחי גז ובשפך יושבים מפעלי ים המלח.
"מאז האירוע אנחנו מנסים לעשות כמה דברים: לאמוד את הנזקים, להרחיק בעלי חיים מהנחל וגם לסגור את המקום לביקורי מטיילים", אומר גלעד גבאי, מנהל מחוז דרום של רשות הטבע והגנים, בסיור שאנחנו עורכים עמו בחלק העליון של הנחל הפגוע. "יש קושי גדול לראות מה יש בפנים בגלל אופי ערוץ הנחל. לקח לנו כמעט שלושה ימים למפות את כל הנחל, איפה נקוו המים וגודל הגבים המזוהמים, כדי לדעת היכן צריך לתת קדימות בטיפול".
כמה בעלי חיים נפגעו להערכתך?
"אין לי דרך לדעת מספר מדויק, אבל ממה שמצאנו, אנחנו מדברים על עשרות פגרים – מיעל צעירה דרך שועל, ועד לציפורים וזוחלים מסוגים שונים".
כמה זמן ייקח השיקום?
"שנים ארוכות". גבאי מביא לדוגמה את האסון האקולוגי שהתרחש בנחל עברונה שבערבה לפני כשלוש שנים, אז צינור נפט של קצא"א התפוצץ ומתוכו דלפו 3,000 קוב נפט שזיהמו את השמורה קשות. הפיצוץ ההוא נחשב למכה האקולוגית הגדול ביותר שהתרחש בישראל מאז קום המדינה. "האירוע שהיה שם שונה באופיו, אבל אנחנו שלוש שנים אחרי, ואפשר לומר שאנחנו נמצאים ממש בתחילת עבודות השיקום. אפשר לומר שעוד לא התחלנו ממש את שיקום הנחל".
ניסיתם לעצור את השיטפון שלא יגיע לכל חלקי הנחל?
"ברור, זה היה השלב הראשון. ניסינו לעצור את המים מלהתקדם ולפגוע בעוד חלקי נחל – דבר שנכשלנו בו לחלוטין", מודה גבאי, "כל הסוללות שניסינו להקים לא עמדו בעומס. הנחל זוהם לכל אורכו מקצה לקצה".
גבאי מציין כי בשעות הראשונות של האסון נבדקו כל החניונים באזור, מסוק צה"לי ומטוס קל הועלו לאוויר במטרה לאתר מטיילים שנתקעו בערוץ הנחל.
'רותם אמפרט' מככב ברשימה האדומה
בינתיים זומנו מנהלי המפעל לשימוע במשרד להגנת הסביבה ונפתחה חקירה פלילית בעניין. במשרד טוענים כי על פי המידע שברשותם, המפעל הפר את הוראות תקנות בריכות אידוי ואגירה, זאת לאחר שניתן למפעל היתר רעלים בשנת 2016 ועל פי החשד הוא הפר אותו.
מפעל רותם אמפרט נחשב לאחד המפעלים שמזהמים את שמורת עין בוקק, שסובלת שנים רבות מזרימה תת-קרקעית של שפכים תעשייתיים. בדיקה שנעשתה לאחרונה הראתה כי הזיהום ממשיך להתפשט ומאיים על השמורה.
עם או בלי קשר לאירוע, ביום שלישי האחרון פרסם המשרד להגנת הסביבה את הרשימה האדומה של המפעלים בישראל. למעשה, זהו דירוג החברות שעלולות לפגוע בסביבה, והוא מורכב מההשפעה הסביבתית של החברה, פיקוח ואכיפה וניהול סביבתי. בין החברות המככבות בראש הרשימה האדומה, במקום החמישי, נמצא רותם אמפרט נגב, זאת מבלי שנכלל בה אסון אשלים.
השר להגנת הסביבה, זאב אלקין, אומר ל'בשבע' בעקבות הדו"ח: "מפעל רותם אמפרט תופס מקום של כבוד בדו"ח הזה, עוד לפני האירוע הנוכחי. אפשר לראות שלא מדובר במפעל חסיד אומות העולם בכל מה שקשור בעמידה ביעדים סביבתיים והפרות סביבתיות". לדבריו, אם הדו"ח היה כולל בתוכו גם את האירוע האחרון, הוא היה עולה בדירוג ללא ספק.
אפשר למנוע אסונות כאלה?
"חלק מהדרכים למנוע את האסון הבא זה ללמוד כיצד התרחש האירוע הזה, וזו אחת הסיבות שהודענו על פתיחת חקירה פלילית", אומר השר אלקין. "המטרה של חקירה כזו – פרט למיצוי הדין עם האחראים – היא גם יצירת הרתעה להישנות אירוע קשה כזה. אנשי המשטרה הירוקה התייצבו במקום כבר ביום שישי, ואנחנו פועלים בשיתוף פעולה מלא עם רשות הטבע והגנים. בעקבות החקירה נדע להגיד מה קרה כאן - האם זו תאונה, רשלנות או אי עמידה בדרישות המשרד".
אלקין מציין כי הוא גם הנחה את מנכ"ל משרדו ישראל דנציגר ואת גורמי המשרד הרלוונטיים, במקביל לטיפול השוטף באירוע, לקיים תחקיר פנימי כדי לבדוק האם היו כשלים של המשרד. "יהיו לנו תשובות בעוד כמה שבועות. ראוי שנבדוק גם את עצמנו".
אולי לא היה נכון להקים את הבריכות מעל אפיק הנחל?
"זאת אחת מהשאלות שעולות. אישור הבריכות זה משהו ישן, לא אנחנו נותנים אישור למיקומים אלא מוסדות התכנון. יכול להיות שאם היו מתכננים היום, לא היו בונים את הבריכות שם. יותר מזה, במסגרת הסיכומים בין המשרד למפעל על ההיתרים שניתנו להם, סוכם על העתקת הבריכות לבריכות מודרניות יותר – מה שהיה אמור להתחיל כבר בשנה הבאה. גם המפעל רצה לשנות את הבריכות, לא משיקולים סביבתיים אלא משיקולים תפעוליים".
אלקין מציין כי מאז הדליפה המפעל עובד במתכונת מצומצמת עד לבדיקה פרטנית של בריכות המים. "השבתנו את כל הבריכות למעט אחת, שגובהה ארבעה מטרים בלבד והיא נמצאת במקום שמאפשר שליטה במקרה של תקלה".
"לתפיסתנו, כל תהליך השיקום צריך לבוא על חשבון המפעל המזהם". אלקין מציין כי המפעל משתף פעולה באופן מלא עם המשרד להגנת הסביבה ומממן את פעולות רשות הטבע והגנים. "בשבועות הראשונים זה תמיד קורה, זה גם מה שהיה בעקבות אירוע של קצא"א בנחל עברונה. אמנם גם היום קצא"א משלם על הטיפול בעברונה, אבל זה לא תמיד חלק ולפעמים אחרי ויכוחים. ככל שעובר הזמן, כך יותר קשה עם האחריות של המפעלים. אבל בנושא הזה אני לא מתכוון לתת מנוח למפעל".
אתם מתכוונים לקנוס?
"זה תלוי בהליכים של משרד המשפטים. אולי הם ישלמו משהו שהוא הרבה מעבר לכסף".
"הפסדנו קניון יפה"
שלמה בוסקילה, מדריך טיולים המתמחה באזור מדבר יהודה והנגב, כואב את הנזק שנגרם לנחל. "זה מקום שכמעט לא מגיעים אליו עם קבוצות אלא רק יחידים כי הוא אתגרי, אבל זה מה שהופך אותו לפנינת טבע ייחודית. הוא מהקניונים הגדולים הבודדים במדבר יהודה. מי שרוצה לטייל בקניונים יפים, הפסיד לתקופה ארוכה את נחל אשלים".
מבחינת בוסקילה, הפעם המשמעות היא יותר מזיהום של עוד נחל. "היו שטענו כי הדליפה בעברונה היא האסון האקולוגי הגדול ביותר מאז קום המדינה. האסון האקולוגי הגדול מאז קום המדינה הוא הקמת המדינה בעצמה", הוא אומר בחיוך, "להקים מדינה, יישובים ומפעלים זה נזק אקולוגי. אני מוכן לקבל נזק כשיש לו מטרה לאומית. אבל פה, כשהנזק האקולוגי מטורף ומתרחש בגלל ידיים פרטיות, זה כבר משהו אחר. יתרה מכך, הם יושבים על משאבים שהם המשאבים הלאומיים שלנו".
"כמה הם מגינים על עצמם, שחלילה לא יקרה נזק למפעל", הוא מוסיף, "הם שמים גדרות על גדרות ואבטחה מסביב. אבל כמה המפעל באמת משקיע כדי שהוא לא יגרום נזק? האם הוא משקיע בתקציב של הגנת הסביבה שלו כפי שהוא משקיע בהגנה על עצמו? אני בטוח שלא. זה מה שעצוב".
האם עצי השיטה שבתוך הנחל, שמרכזים סביבם מערכת אקולוגית שלמה, ישרדו? האם עצי האשלים - שעל שמם נקרא הנחל - בחלקו התחתון יצליחו להתגבר על האסון? ומה עם בעלי החיים והצמחים העדינים, האם ימשיכו לפאר את שמורת הטבע היפה הזאת? את התשובה נוכל לדעת כנראה רק בעוד שנים ארוכות.