לא אנטי-מוסלמי. נרנדרה מודי
לא אנטי-מוסלמי. נרנדרה מודיצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

הביקור של נרנדרה מודי בישראל משך השבוע תשומת לב משמעותית מאוד בהודו, הרבה יותר מאשר כאן אצלנו.

העמודים המרכזיים בעיתונים היוצאים בניו-דלהי, שבדרך כלל עוסקים בנעשה בארצם, הוקדשו כמעט כולם לביקור בירושלים. סוהאסיני האידאר, העורכת המדינית של 'ההינדו', אחד משלושת העיתונים הגדולים במדינה, מספרת בריאיון ל'בשבע' מניו-דלהי שההודים עוקבים בהתרגשות רבה אחרי הביקור. את ההתרגשות הזאת, מספרת האידאר, ניתן לראות מגלישה באתרי החדשות של העיתונים הגדולים בהודו, שמסקרים בשידור חי כל חלק בביקור, קטן כגדול, ואחר כך דואגים גם לפרשנויות ולשיח נרחב באשר למשמעויות הדברים.

"הביקור הוא הצהרה משמעותית וחשובה של הודו כמדינה", טוענת האידאר, "צריך לשים לב לדרך שעברה הודו ביחס לישראל. זה התחיל מהתנגדות לחלוקת פלשתינה והתנגדות לחברות ישראל באו"ם. רק אחרי 42 שנים כוננו יחסים מלאים בין המדינות, ועוד 25 שנים עברו עד שעכשיו ראש ממשלה הודי נוחת אצלכם. זוהי אבן דרך נוספת וחשובה לדיפלומטיה ההודית".

האידאר מציינת כי הודו וישראל כבר מקיימות קשרים ענפים ומשמעותיים. "ישראל היא שותפה משמעותית להודו בנושאי ביטחון ומודיעין, והביקור הנוכחי הוא הזדמנות להתמקד בקשרים נוספים תוך בניית שיתופי פעולה בתחומי המים, החקלאות, החלל והטכנולוגיה. זה ניכר מעצם העובדה שהצדדים חתמו רק על הסכמים אסטרטגיים בנושאים שאינם ביטחוניים".

מי שעקב בתשומת לב אחר הביקור יכול היה לראות שמודי עשה מאמץ רב להפגין את ידידותו בצורה בולטת. זה כלל חיבוק אמיץ במיוחד לנתניהו, הסכמה לבקר בכל מקום שאליו ראש הממשלה לקח אותו, גם אם לא היה בתכנון, וציוצים רבים בחשבון הטוויטר הפעיל מאוד שלו - כולם אוהדים לישראל. כמנהיג שמחשיב את עצמו מאמין בדתו, הוא גם השתמש בהזדמנויות שונות בביטויים רבים מהמקורות ההודיים כדי להדגיש גם את החיבור בצד הזה למדינת ישראל.

מדוע דווקא מודי הוא ראש הממשלה שעשה צעד קדימה ביחסים בין המדינות?

"זה היה תהליך של נורמליזציה בקשרים עם ישראל שנמשך מאז 1992, כאשר כל ממשלה וראש הממשלה שעמד בראש שיפרו מעט את הקשרים. עכשיו נראה הזמן המתאים ביותר לביקור מבחינת הודו. צריך לשים לב שגם ראש הממשלה מודי לקח את הזמן והוא מגיע לבקר רק שלוש שנים אחרי שהחל בכהונתו".

האם יש משמעות פוליטית לשותפות זו? מחד גיסא, ראש הממשלה מודי בחר שלא לבקר ברמאללה, מה שנתפס כצעד לטובת ישראל, אך מצד שני הוא אינו מעוניין לריב עם הרשות הפלשתינית.

"אני חושבת שהודו עדיין לא בחרה האם לשחק תפקיד משמעותי בפוליטיקה של המזרח התיכון. נכון שההחלטה שלא לבקר ברמאללה היא משמעותית, אבל מצד שני ראש הממשלה מודי ביטא לא אחת את התמיכה שלו בפתרון שתי המדינות לסכסוך בין ישראל לפלשתינים, והנשיא עבאס גם ביקר אצלו בדלהי באחרונה. נראה שמודי לא מאפשר לסכסוך להעיב על יחסו לישראל, אבל גם לא מתעלם ממנו באופן מוחלט", היא מסכמת.

נראה אם כן שבעוד בישראל רואים את הקשר עם מודי כבשורה משמעותית במישור הדיפלומטי, מודי מעדיף דווקא למקד את הקשר במישורים הביטחוניים והכלכליים. ראש הממשלה ההודי מעוניין בעיקר בטכנולוגיות הביטחוניות שפותחו במערכת הביטחון ובחברות ישראליות, ועוד יותר מכך באפשרויות של ישראל לסייע לו בשיפור חייהם של אזרחי הודו במגוון דרכים.

להודים אין מושג מה זה ישראל

מיהו נרנדרה מודי, האורח רם הדרג שהתקבל בכבוד מלכים בישראל? כל מי שיתאר אותו יצטרך כנראה להוסיף את התואר "שנוי במחלוקת". היחס הדואלי כלפי מודי החל עוד כששימש במשך כמעט 14 שנים כראש מדינת גוג'אראט שבהודו. מצד אחד מודי הפך את מדינתו מנחשלת למתקדמת כלכלית וטכנולוגית, פינה שכונות עוני רבות ודאג לפתרונות דיור למפונים. הצמיחה של המדינה בשנותיו ניכרה באופן ברור. אבל, וזה אבל גדול, לא רק בהודו אלא גם בעולם זוכרים לו לרעה את המהומות בגוג'אראט בשנת 2002, שהתפשטו משם גם לאזורים אחרים בהודו, וכללו עימותים קשים בין המוסלמים ובין ההינודאים, שאליהם שייך מודי. ועדות שחקרו את הנושא תמיד טיהרו אותו מאשמה, אבל הציבור לא שכח ונראה שחלקו גם לא סלח.

הקצוות האלה מאפיינים גם את היחס למודי בזירה הבינלאומית. מצד אחד מנהיג של כלכלה מתפתחת בצורה יוצאת דופן, ומצד שני אינטרסנט חסר תקנה שלא תמיד מחפש הדדיות ביחסיו הדיפלומטיים ובוחן בעיקר מה יוצא להודו ממערכות היחסים, בלי התחייבות להשיב גמול.

"מודי מתנהל בזהירות. הוא היה בכל המדינות הערביות ובסוף גם הגיע אלינו, אחרי שווידא שהידוק היחסים איתנו לא יגרום לו לבעיות עם העולם המוסלמי", מסביר שלום ואלד, שכתב יחד עם אריאל קנדל מחקר תחת הכותרת "הודו, ישראל והעם היהודי - מבט קדימה, מבט לאחור, 25 שנים לנורמליזציה של יחסי ישראל-הודו", בעבור המכון למדיניות העם היהודי.

בשיחה עם 'בשבע' מוסיף ואלד עוד מימד להבנת התנהלותו של ראש ממשלת הודו. "בעצם בואו לכאן מודי עשה המון. הוא מראה שמעצמה כמו זו שהוא עומד בראשה מחבבת את ישראל. יש לזה ערך בל יתואר בשבילנו. הודו הייתה הראשונה ששברה את ההצבעה המסורתית נגד ישראל. זה לא מספיק, אנחנו כמובן מצפים ממנו ליותר, אבל אי אפשר שלא להעריך".

איך תושבי הודו מקבלים את היחסים עם מדינת ישראל?

"מרבית האנשים בהודו לא יודעים לקרוא ולכתוב, אין להם מושג מה זה ישראל ואיפה היא נמצאת בכלל. אנחנו צריכים להשקיע המון בנושא הזה כדי לנסות ולהכיר להם אותנו. בקרב אלו שכן מכירים יש גם שותפות גורל דתית בין חלק מההודים ובין היהודים".

ואיך זה מסתדר עם העובדה שיש במדינה קהילה מוסלמית ענקית המונה כ‑180 מיליון בני אדם?

"רוב הקהילה המוסלמית מעדיפה להישאר הודית ולהיות פחות מזוהה עם המוסלמים ועם המדינות שלהם. הם מסתכלים מסביב ואומרים 'שם יהיה לנו רק רע, אם נבחר בדרך הטרור'. בעבר המוסלמים הצליחו להשפיע על יחסי החוץ של הודו בשל כוחם הפוליטי. מודי לא מפחד מכך וגם לא חשש מהם בעבר, וכך השפעתם על יחסי החוץ הפכה זניחה. עם זאת בגללם מודי נזהר, בעיקר בהצבעות שקשורות לירושלים ולמסגד אל-אקצא. בנושאים הללו סביר להניח שמודי לא יצביע עם ישראל".

לפלשתינים אין מה להציע לו

למרות המימד ההיסטורי, יותם יעקובסון, חוקר תרבות הודו, מסביר שאין צורך להתרגש יתר על המידה מביקורו של מודי. "הוא עושה הרבה מאוד מהלכים שלא נעשו לפניו. לנו נוח מאוד להתייחס אל עצמנו כמרכז העולם ולומר שסוף סוף חולקים לנו את הכבוד הראוי לנו ולוקחים אותנו בחשבון. האמת היא שהוא עושה סבב מאוד גדול בין הרבה מאוד מדינות, כי לתחושתו יש הרבה מאוד מדינות שיכולות לקדם את הודו. לישראל יש תפקיד מרכזי מבחינתו, בזכות האסטרטגיה הביטחונית והתעשייה הצבאית, וגם בזכות התעשייה החקלאית וכל מה שקשור למשק המים".

מה יוצא לנו מכל הסיפור הזה?

"אני חושב ששני הצדדים ייצאו נשכרים. ישראל תמכור ידע שיכול לשפר את המצב בהודו מבחינות שונות, בעוד שלישראל אמור לזרום הרבה מאוד כסף, ואולי גם חוות דעת חיובית יותר בכל מיני פורומים בינלאומיים".

אנחנו קוראים נכון את המפה בכל הקשור למודי וליחסים עם הודו?

"כשמודי נבחר היו אנשי שמאל רבים שהעריכו שהודו תהפוך ליותר מיליטנטית וימנית מבחינת האוריינטציה הדתית שלה ושמודי ירדוף את המוסלמים. אני אמרתי שלמרות שהוא אדם מאוד מאמין אני חושב שהכיוון שלו יהיה כלל-הודי על-דתי, משהו שלא קשור לדת כלל. אחרי כמה שנות שלטון אני חושב שאפשר לראות שצדקתי. לישראל מאוד נוח לשים דגש על החור השחור בעברו, הפרעות של ההינדואים במוסלמים, שהוא מואשם כיוזם שלהם או לכל הפחות כמי שלא עצר אותם כשהיה ראש מדינה בהודו. הישראלים רוצים לראות אותו כבן ברית נגד המוסלמים, אבל הוא לא כזה".

ובכל זאת הוא בחר שלא לבקר אצל הפלשתינים.

"יש לא מעט אנשים שמנופפים בזה שמודי לא מבקר ברשות הפלשתינית, אבל הסיבה האמיתית לכך היא שהוא יודע שלפלשתינים אין מה להציע לו. הוא בא לכאן בגלל אינטרס מאוד מובהק. הוא מגיע למקומות שההגעה אליהם יכולה לשרת אותו. ישראל לא ממש מעניינת אותו כמדינה, היא מעניינת אותו במה שהיא יכולה לתת להודו שלו. בזה זה מתחיל ובזה זה נגמר. לכן הוא יכול לעסוק פה בכל העסקאות וההסכמים, אבל לא מחויב המציאות שבתמורה הוא או אנשיו יפעלו למעננו בפורומים בינלאומיים".