בעוד 12 שעות נדע מי הוא המועמד הבא שיפסיד לבנימין נתניהו את הבחירות הבאות.
האם יהיה זה עמיר פרץ שייבחר לראשות מפלגת העבודה או שמא דווקא אבי גבאי שינער את האבק מהפוליטיקה הישנה וינסה לאתגר קמעה את הנהגת נתניהו הבאה.
52,000 מצביעי מפלגת העבודה יוצאים לבחור היום בין החדש לישן, בין המוכר ובעל הניסיון לדף הנקי שמבקש לקבל את הצ'אנס לכתוב את הדי אן אי של המפלגה מחדש. בין האיש שהמציא את מפקדי הארגזים והצליח להפוך את הפוליטיקה למקצוע ולקצור הנהגה לזה שלא יודע לשאול ופונה לחסדי הקהל הביתי. לכל תכונה חיסרון ומעלה להכרעת הבוחר במפלגה.
בשעות הקרובות ניתן יהיה להריח האם אבי גבאי הצליח לרכב על המומנטום. אם נגלה סחף בשיעורי ההצבעה ברחבי הארץ על פני התמודדויות קודמות. ניתן יהיה להעריך שההתלהבות אחזה במצביעים הצעירים שמעוניינים להעניק את הצ'אנס לאבי גבאי. הצבעה מנומנמת עשויה לשחק לידיו של עמיר פרץ שבלאו הכי מייבא את מה שנהוג לכנות 'ההצבעה המאורגנת'.
זהו גם הזמן לבחון מי מאתגר יותר את בנימין נתניהו. עמיר פרץ טוען ש-2006 הצליח להוביל לנדידה של כמה מנדטים מהליכוד למפלגת העבודה בראשותו ובשם הדגל החברתי. הוא צודק. אבל 2006 אינה 2017. העבודה מזמן אינה נתפסת אלטרנטיבה למרכז-שמאל הישראלי, וודאי שלא למסורתיים החברתיים במפלגת השלטון שנמצאת בשנים האחרונות בפריחה. מה גם, שפרץ נתפס כסקטוריאלי. כשמאלן מובהק. לליכודניקים, פרגמטיים ככל שיהיו, אין מה לחפש במחנהו.
לעומתו אבי גבאי זוכה מפירות העמימות. הוא אינו נתפס כשמאל אמיתי, גם לא כאיש ימין מובהק. כאדם שעשה כמה שקלים בחייו הוא גם אינו נתפס כנושא הלפיד החברתי. ועדיין בין השניים הוא עשוי להצליח לערבל מהר יותר את התמונה הפוליטית ולטשטש את הקווים בין הגושים.
מאידך, תרחיש אבי גבאי יכול לשחק דווקא לידי בנימין נתניהו. הראשונים שיידרשו לשאלת גבאי יהיו מצביעי יש עתיד שברחו בשנים עברו ממפלגת העבודה וחיפשו בית חדש להסתופף בצילו. הגעתו של גבאי עשויה לאתגר למדי את המצביעים הללו.
במידה והנדידה תהיה משמעותית מ'יש עתיד' לעבודה בראשות גבאי, נתניהו ימצא מולו שתי מפלגות בינוניות: יש עתיד והעבודה, מה שיקל על נתניהו להכריע את המערכה הבאה. במידה ועמיר פרץ יוצב הלילה בראשות מפלגת העבודה הוא יצטרך לעבוד קשה כדי להסביר למאוכזבי המפלגה שהפעם הוא ייתן להם את התקווה.
נתניהו רואה את הדברים אחרת. את המועמדים במפלגת העבודה הוא שופט על פי מידת הפוטנציאל שלהם להפוך לשותפים קואליציוניים. מעמיר פרץ הוא אינו דואג. מאבי גבאי דווקא כן. הוא סולד מאלה שמתיימרים לדבר בשם 'הפוליטיקה החדשה'. עם הישנים והמוכרים הוא עשוי להסתדר טוב יותר.