תוקף. יואב יצחק
תוקף. יואב יצחק צילום: יוסי זמיר. פלאש 90

בג"ץ קיבל את דרישת ערוץ 10 והעיתונאי רביב דרוקר והורה למסור את רישומי יומני השיחות בין ראש הממשלה למו"ל 'ישראל היום', שלדון אדלסון ועם העורך הראשי בשעתו של העיתון, עמוס רגב.

העיתונאי ועורך אתר NEWS1, יואב יצחק, סבור שבדרישתו פגע רביב דרוקר בחופש העיתונות שכן בהוראת בג"ץ נפגע החיסיון השמור לעיתונאים.

ביומן ערוץ 7 דוחה יואב יצחק את טענות דרוקר לפיהן חופש העיתונות מחייב ליידע את הציבור עם מי משוחח ראש הממשלה, מתי, על מה ובאיזו תכיפות. "זה בדיוק חסיון המקורות", הוא קובע. "אני כעיתונאי סבור שכל חיטוט וכל ציווי משפטי שמחייב מסירת מידע כדי לחשוף מי מדבר איתי כעיתונאי פוגע בחסיון המקורות, זה פוגע בי וביכולות שלי להתנהל ולחשוף מידע בפני הציבור. זה משיג בדיוק את המטרה ההפוכה".

על כך נשאל יצחק אם לטעמו לשלדון אדלסון עומדת זכות החסינות העיתונאית, שהרי הוא אמנם בעליו של עיתון אך אינו עיתונאי בעצמו.

"אדלסון הוא הבעלים של 'ישראל היום' ואם מדובר בשיחות פרטיות זה לא עניינו של דרוקר או ערוץ 10 שמנסים להראות את שליטת נתניהו על העיתון. אם ערוץ 10 הוא מספיק טוב שיביא את המידע בפני הציבור. אתם הולכים לחייב את הקורבנות הפוטנציאליים שלכם כדי למסור את המידע הזה? אתם כאלה לא-יוצלחים שאתם לא יכולים להשיג לבד?".

מוסיף יצחק ותוהה "מי התמים או הטיפש שחושב שהשיחות קורות בטלפון קווי או בלשכה? דרוקר וערוץ 10 יקבלו לכל היותר רישומי שיחות בטלפון קווי ואנחנו יודעים איך העניין מתנהל. כולם מדברים עם טלפונים ניידים וחלקם שאינם רשומים כלל. צווים שכאלה ידחפו בעלי משרות שמחויבים בחוק חופש המידע

מחמת הצו הזה לדבר בטלפונים קוויים וגם יחליפו 'סימים' מעת לעת, אז מה עשינו כאן? זה גול עצמי. זו פגיעה קשה ביכולת שלנו כעיתונאים להשיג מידע".

לטעמו של יואב יצחק הגנת החסינות העיתונאית חלה גם כאשר לא מדובר על תוכנן של השיחות אלא רק על לוחות הזמנים שבהן בוצעו. "עצם העובדה שדורשים לדעת מי דיבר עם עיתון מסוים זה דבר פסול בתכלית בעיניי. עמדתי בלא מעט משפטים, גם בפרשת ויצמן ובפרשות אחרות, בחקירות מסובכות כעד, ודרשו ממני לומר באיזו צורה קיבלתי מידעים מסוימים ועמדתי על כך שהחיסיון העיתונאי לא חל רק עליי אלא עמדתי על כך שלא יוכלו לשאול אחרים אם הם מקור שלי.

''גם בפרשת בראון חברון נחקרו 30-40 איש, נחקרו כל השרים כולל ראש הממשלה ופקידים נוספים, לגבי מי הדליף לי את המידע על מינוי בראון ליועץ משפטי לממשלה. טענתי אז ואני טוען כיום שאסור היה לקיים את החקירה באופן שכזה. פרסמתי דברים לפי החוק, ולא יתכן שהמשטרה והשלטון יחטטו כדי לדעת מה המקור".

"בעברה מסוג פשע אני מבין, אבל לא מדובר בעברה", הוא מדגיש ומציין כי "אם זו הייתה משטרה היא הייתה מוציאה צו ולא הייתה בעיה, אבל כשעיתון חותר תחת העיתונות, פונה לבית משפט ומבקש לחשוף מקורות מידע ורישומי שיחות זה פסול בתכלית".

על הדברים הללו נטען בהכרעת השופט מזוז כי "לא ברור כלל מיהו העיתונאי ומיהו המקור ומהו המידע הנהנה מחיסיון עיתונאי. לא למותר להוסיף כי הטענה לחיסיון עיתונאי לא הועלתה על-ידי ראש הממשלה, וגם לא נתמכה על-ידו בטיעון מטעמו בכתב או בעל פה". יצחק מתייחס לדברים כהתחסדות מצידו של השופט מזוז:

"גישת השופט מני מזוז היא מתחסדת. הוא הרי רואה מי הצדדים. הוא יודע שראשי ממשלה מדברים עם עיתונאים ועורכים. זה נעשה יום ביומו. אם ערוץ 10 פונה בידיים נקיות למה הם לא דרשו לחשוף שיחות אולמרט-מוזס? מדוע לא פנו לחשוף את שיחות לפיד-מוזס? הרי במשך תקופה ארוכה קבוצת 'ידיעות אחרונות' הריצה את לפיד והמפלגה שלו. מכך אני למד שיש כאן מניעים זרים להבאשת ריחם של אנשים מסוימים.

''אני רואה בזה שלב נוסף במאמץ של קבוצת כלי תקשורת שחברו כדי להפיל את נתניהו מראשות הממשלה וזה מאוד מקומם כי צריך לפעול בדרך דמוקרטית. אם יש מידע על חשד לעבירות פליליות שיפרסמו, אבל כאן מדובר בקמפיין מלוכלך להפיל את גוש הימין מהשלטון וזה דבר שאינו תפקידה של עיתונות".

ומה לגבי עורכי דינו של ראש הממשלה? מדוע הם לא העלו את הטענות הללו סביב החיסיון העיתונאי, כפי שהשופט מזוז עצמו כותב בהכרעתו? גם כאן יואב יצחק אינו מקבל את הטיעון ומזכיר שהצדדים ניצבים בפני השופט כשהם מוכרים לו ואין צורך להזכיר שמדובר בעיתונאים.

"יש צדדים לעתירה – ערוץ 10 ודרוקר מכאן, ושורת אישים שהם נתניהו אדלסון ורגב מהצד השני, מעצם כותרת הבקשה ניתן ללמוד מי הצדדים – עיתונאי בכיר, עיתון בעלים ועורך עיתון ובצד השני איש ציבור ברמת ראש ממשלת ישראל. בכך גלום כל הסיפור".

"כל אדם יכול להבין שהם לא דיברו על בקבוקי שמפניה, אלא על מה יתפרסם מחר בעיתון ואם דרושות תגובות על דברים מסוימים. זהו שיח יומיומי בין אישי ציבור, שופטים ופקידי ציבור עם עיתונאים, אז מה ההתחסדות הזו של מזוז? הוא לא מבין שראש ממשלה מדבר עם עורך עיתון על עניינים עיתונאיים?".

באשר לטענת השופט ולפיה ' עצם קיומו של קשר אישי בין ראש הממשלה לבין בעל השליטה והעורך הראשי של העיתון, ומידת האינטנסיביות של קשר כזה, יש עניין ציבורי רב', אומר יצחק כי אכן קיים אינטרס ציבורי בדבר, אך הוא אמור להופיע בדרכים אחרות ולא בצורה של צו משפטי המחייב את חשיפת הפרטים.

עוד מעיר יצחק ומתייחס לתגובתה של התקשורת לדברים: "יש פה שרלטנות וכשרואים איך מגיבים לזה חלקים גדולים של התקשורת שתוקפים את נתניהו, מבינים שכולם השתגעו קצת כי הצו הזה הוא סכנה לחופש העיתונות. העיתונות אמורה לבקר את הצו הזה ולהבהיר שמדובר בגול עצמי, אבל כולם מוחאים כפים כי זו להקת מעודדות נגד ביבי. כל מה שנגד ביבי מקבל הכשר וזה דבר מאוד עצוב. השיח התקשורתי כבר לא ענייני בכלל".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו