יש מי שמשוכנע: ילדי תימן לא נחטפו

מול מובילי פרשת ילדי תימן טוען חוקר עצמאי שהתחקה אחר מסמכי גנזך המדינה: לא הייתה חטיפה. זו עלילה כמו עלילת דרייפוס.

שמעון כהן - ערוץ 7 , כ"ד בתמוז תשע"ז

עולים מתימן וילדיהם בשנות החמישים
עולים מתימן וילדיהם בשנות החמישים
צילום: KLUGER ZOLTAN לע"מ

לאחר ששוחחנו לא מעט בערוץ 7 אודות פרשת ילדי תימן מזרח ובלקן שוחחנו ביומן ערוץ 7 גם עם מי שסבור את ההיפך הגמור.

את הריאיון, שעשוי לעורר זעם על עצם קיומו, ערכנו עם אבי זלינגר, חוקר עצמאי שבחן את הפרשה תוך עיון במסמכים ונתונים שלדבריו הביאו אותו למסקנה חד משמעית ולפיה אין מאחורי הפרשה חטיפה או מעשים זדוניים אחרים.

"מכיוון שאני מכיר את הפרשה מילדותי בחנתי את הנתונים שמפורסמים ולמעשה הסתבר לי שבראש הפרשה עומד ד"ר משה נחום שמתדלק את הפרשה, הוא כתב על כך ספר, בדקתי את הנתונים שבו והם לא תואמים את המציאות", אומר זלינגר ומציג דוגמא אחת מרבות, את המקרה של יעקב סלים ג'רפי. לדבריו בעוד הטוענים לחטיפה מספרים כי יעקב ניסה לחלץ את ביתו החטופה ונורה תוך כדי כך, הרי שהמציאות בהסתמך על מסמכים משטרתיים מדוייקים שאיתר בארכיונים מלמדת כי הוא נורה לאחר ריב במחנה העולים כאשר בידו מוט ברזל".

"מצאתי מודעות שוועדת החקירה מצאה שהאירוע נוצל ליצירת נרטיב. ערבבו את האירוע עם משבר החינוך ב1951 כשגזזו את הפאות לעולים", הוא אומר וקובע כי יש מי שמדביק נתונים זה לזה כדי לעורר את הדור השלישי לסערה. לעומת זאת, הוא עצמו, טוען זלינגר, מבקש רק לחשוף את העניין לאשורו.

"בפרשה הזו תיבת פנדורה ענקית שמפחדים לפתוח אותה", הוא אומר ומזכיר את התחקירן המנוח מאיר משולם, מאנשיו הבכירים של הרב עוזי משולם, מי שכונה במשך שנים עד פטירתו בכינוי 'שחף פילוביץ'' ותחת שם זה פרסם נתונים אודות הפרשה באתר רוטר. להבנתו של זליגר משולם הוחדר לאתר כאשר הפצת הפרשה היא מטרת שילובו שם.

זלינגר משוכנע כי אותם שנמצאו "רובם המוחלט אומץ כחוק". לדבריו "מכיוון שאסור לעורכי דין לשדל אנשים להגיש תלונות, ד"ר נחום ומאיר משולם עודדו משפחות לתבוע פיצויים. רגע לאחר ההכרה יגיעו תביעות במיליארדים נגד המדינה על פרשה שלא הייתה ולא נבראה", הוא קובע.

כשנשאל איך מתיישבים דבריו עם דברים שאמר הד"ר נחום עצמו בראיונות ליומן ערוץ 7 ולפיהם יש לסגור את הפרשה מבלי להזדקק לפיצויים אלא להכרה רשמית של מדינת ישראל, משיב זלינגר ומטיל ספק במהימנות הצהרה זו מפיו של מי שניהל את המו"מ בין הרב עוזי משולם המנוח לבין לשכת ראש הממשלה רבין, כאשר אז תבעו המתבצרים פיצוי כספי.

"צריך להקים ועדת חקירה לבדוק את העובדות. מסתמן שישנם דברים חמורים, כולל שיבוש חקירה וזיוף מסמכים", הוא אומר ומספר על מפגש עם מאיר משולם בו התוודע לכתב ידו המיוחד, כתב יד שמשום מה הופיע על כל המסמכים הנוגעים לטענה שהועלתה באחרונה בדבר ניסויים רפואיים שבוצעו בילדי העולים.

"בסיוע אנשים נוספים הוא זייף מסמכים", מאשים זלינגר. "האינטרס הוא לייצר מצג שווא שכאילו מישהו ביצע מעשים הזויים. כל העניין הוא פיצויים".

"פניתי לארכיון המדינה לקבל את מסמכי פרשת עוזי משולם. המדינה מסרבת כי הפרשה פוליטית. אף ראש ממשלה לא רוצה לומר שאלף משפחות משקרות", הוא אומר ומציג הערכה לפיה נעלמו בתקופה האמורה לא יותר מאשר 30-60 ילדים, וזאת בנסיבות מובנות ביחס לתקופה. "מעבר לזה הפרשה התנפחה".

"אטען דבר נוסף, רוב מוחלט של ההורים לא בא לקבל את הילדים מבית החולים כי לא היה להם כסף לכך, והילדים נקברו על ידי הסוכנות. צריך להבין שהמצב במדינה היה אחר".

באשר לצווי הגיוס שנשלחו להורים ולמעשה היו הזרזים המרכזיים להתפוצצות הפרשה , משוכנע זינגר כי הסיבה לכך הייתה תקלה בהעברת הנתונים בשנת 54' ממסמכים ידניים למיחשוב. "ב-1954 לא היה ביטוח לאומי. אנשים שילמו על לידות, אישפוזים וקבורה. ב-54' עם חוק ביטוח לאומי נחסך התשלום והפרשה הסתיימה. עד אז עולי תימן ילדו בבתים. המדינה שילמה 15 לירות על כל לידה ומאוחר יותר ביצעו את הרישום המאוחר במשרד הבריאות. כל הרישום של הנפטרים היה במשרד הבריאות ולא במשרד הפנים עד 54', וכמה קבצים של חייבים לבתי החולים קפצו והפכו לפרשת ילדי תימן. כשמיחשבו את הנתונים חלק מהרישום הידני לא עבר".

את המסמכים שהוא חושף מארכיון גנזך המדינה והמעקבים שהוא מבצע אחרי הטענות והזמתן מעביר זלינגר למשרדי ממשלה. "אני מניח שמבינים שם מה קורה פה. לא הרבה אנשים מבינים את הפרשה ומדובר בכמויות מטורפות של חומר.

את הסרט שערכה העיתונאית רינה מצליח רואה זלינגר ככזה שנערך על ידי אנשי הרב משולם שקיבלו אישור מהמדינה לצלם את דיוני ועדת החקירה. "הלכה רינה מצליח ויצרה מהתיעודים סרט דוקו-דרמה. אפשר לערוך סרטים".

"עד היום לא הוגשה תלונה אחת. הראשונה תהיה התלונה שלי. יש כאן עלילת דם בסדר גודל של עלילת דרייפוס. זה לא יכול לקרות במדינת ישראל. לא מגישים תלונה במשטרה כי כשמגישים תלונה על חטיפה אתה צפוי לתביעת דיבה של שני מיליון שקל", הוא אומר וקובע כי התביעה הראשונה שתהיה בפרשה תהיה תביעתו שלו נגד מאשימי המדינה בחטיפה.

"הם טוענים ש-17 ארכיונים נשרפו. זה לא מגיע לרבע. החומר נמצא איפשהו בארכיון המדינה ואגיע לכולו. כל המקרים אחד לאחד הם שיבוש היסטורי במכוון, והפרשה הזו מוליכה לשתי פרשיות נוספות ונוראיות שנגיע גם אליהן".

"מכפישים אנשים כי אולי חושבים שהם מתים, אבל המסמכים לא מתים. הם מתגלים. עובדי מדינה שמו בארכיונים הרבה מסמכים. פתחתי למעלה ממאתיים תיקים", הוא אומר וקובע כי כל התיקים התבררו כמוכיחים את גרסתו.

"אין לי בעיה לעמוד גם מול אלף משפחות ולומר את הדברים כי זו האמת", טוען זלינגר ודוחה את הטיעונים שהועלו באחרונה בתקשורת על ידי פתולוג שטען כי התנאים הסניטאריים בבית החולים היו מחפירים והביעו זלזול מוחלט בחייהם של ילדי העולים. "איתרתי את תיק בית החולים ראש העין. יש שרטוטים לחדרי נתיחות, חדרי טיפול", הוא אומר וקובע כי הסטנדרט בו נבנה ופעל בית החולים היה סביר ביחס לתקופה. "אנשים ממציאים היסטוריה כדי להיות מעניינים".

לדבריו, בעוד נושאי דגלה של האשמת החטיפה טוענים לשיחות טלפוניות מבית החולים הוא קובע כי "לא היה שם קו טלפון ואומרים שעולים התקשרו לבית החולים. לא היה אוטובוס לשם ולא היה איך להודיע למשפחות".

"יש הרבה היסטוריונים תימניים שאני מדבר איתם והם מפחדים לומר את זה", דברי זליגר המוסיף: "ארכיון המדינה צריך לקבל את פרס ישראל. הנתונים מונגשים באופן שלא קיים גם בארה"ב. כל חוקר יכול להגיע לכל מסמך מאז ימי המנדט אם הוא רק מקליד את הנתונים הנכונים. זו יעילות מדהימה שלא נמצא במקום אחר".

עוד מעיר זליגר כי במציאות בה הציונות הוקמה על ידי רופאים וכל תכליתה הייתה להאריך את חיי העם היהודי האשמה ברוח זו המוטחת ברופאים היא בגדר עלילה.