שר הסברה אין כיום בממשלת ישראל, אבל נראה שבשנים האחרונות, ואולי לא רק בהן, כל ישראלי שמסתובב בעולם הופך למעין משרד הסברה מהלך. אז איך לייצג את ישראל? איך לענות על השאלות הקשות על ישראל? איך לשווק תדמית חיובית למדינת ישראל? ואיך להתמודד עם סוגיית המיתוג של ישראל בעולם המערבי? עם השאלות הללו מבקש ארגון אקספלניישן ללמד אותנו, הישראלים, להתמודד.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם דניאל קובלר, מייסד ויו"ר הארגון ההתנדבותי שמפעיל כיום 25 מתנדבים המקיימים ברחבי הארץ סדנאות הסברה למאות אזרחים ישראליים.

"אנחנו מופיעים כל הזמן בחדשות. לעומת מדינות אחרות זה חסר פרופורציה. יש שיגידו שזו אנטישמיות ויש שיגידו שהסיבה לכך היא שאנחנו בנקודה אסטרטגית. העובדה היא שאנחנו מופיעים הרבה במדיה. זה יוצר עניין בכל העולם. מאסיה ועד אפריקה דרך אירופה ואמריקה", אומר קובלר המעיר כי באסיה סוג ההתעניינות מעט שונה: "הרבה אסיאתיים שומעים עלינו בצד הסטראטפי ולא בהיבט הסכסוך. יש להם פחות עניין במלחמות של ישראל מול שכנותיה, אלא בשאלה איך הם גורמים לעוד שגשוג אצלם".

קובלר סבור כי על אף העיסוק התקשורתי חסר הפרופורציה בישראל מרבית אזרחי העולם לא באמת יודעים מהו הסכסוך בו מצויה ישראל ומה מניעיו. "רוב האנשים בעולם שפותחים מדיה כלשהי קוראים את הכותרת הראשונה ורק אז מחליטים אם להיכנס פנימה. רוב בני האדם מסתפקים בכותרות ואם הם רואים שנהרגו 3 פלשתינאים הם מסתפקים בכך. הרושם הראשוני הוא הרושם של הכותרות, והארגון שלנו בא לענות על הבעיה הזו, האוכלוסייה בעולם לא באמת מכירה את ישראל ואת הישראלים, לא את הקונפליקט ולא את הדברים הטובים הרבים שקורים כאן".

מוסיף קובלר ומספר: "הסדנה שהארגון בא להעביר באה להציף את הבעיה - מה קיים בעולם, איך מזהים ישראלים ומה יודעים על הישראלים, ואיך העניין משפיע עלינו ואיך אנחנו כאזרחים פשוטים ולא כדיפלומטים יכולים להשפיע, איך חייל פשוט שרק עכשיו השתחרר יכול להשפיע".

"אנחנו מסבירים שזה נובע מהידע האקדמי, הידע האקדמי, הצורה שאתה מתבטא וכו'. הסנדאות מתקיימות בהתנדבות אחת לחודש. בכל סדנה כזו אני שואל מי יכול להגיד את שלושת הדברים הייחודיים לישראל ואנשים לא מרימים יד. אנשים לא יודעים. הגישה שלי היא לייצג מה חיובי בישראל. קטאר והאמירויות הן הדוגמא הקלאסית שבה מראים לנו בפרסומות אותן כגן עדן ולא מספרים לנו שסוקלים שם אנשים ולא מתארים את המלקות שמקבלים שם בשוט כי לא דיברו כראוי...".

בסדנאות המדוברות מתרגלים המשתתפים התמודדות מול שלושה סוגי סיטואציות – "מול עוין, אוהד וניטראלי, איך לגשת לכל אחד. לאדם העוין צריך לערער את העמדה שלו אבל מתוך עמדה של אמפטיה – לערער בשאלה של מה המקורות שלו, לשאול אותו אם הוא היה פעם בישראל וכו', ואגב, מחרימי ישראל הרבה פעמים מגיעים מתואמים עם תשובות מתואמות. צריך להתכונן. ברור שלא נשנה את עמדתו, אבל חשוב לערער את עמדתו ורצוי מול האנשים שהוא מדבר איתם".

איך נולד כל הרעיון של הקמת הסדנאות הללו? דניאל מספר: "טיפסתי באנדים חודש וחצי אחרי הצבא. אני יודע לזייף מבטא בריטי והתחזיתי לבריטי וגיליתי מה דעתם על ישראלים. הם רואים את הישראלים כרועשים, מתכנסים ולא פתוחים לתיירים ממדינות אחרות. מצד שני התחזיתי לבריטי ודיברתי עם ישראלים, שאלתי שאלות בסיסיות כמו מהו הקונפליקט הישראלי פלשתיני, למה צריך מדינה ליהודים, וגם מה חיובי בישראל ולא ידעו לענות. האנגלית של הצעירים טובה אבל התוכן לא היה. חזרתי לארץ ואמרתי שאעביר סדנה אחת, אבל זה הלך וגדל עד ארגון של 25 מתנדבים שנוסעים לכל מקום בארץ ומקיימים את הסדנאות הללו".