1
הסערה שפרצה השבוע סביב אימוץ בידי זוגות חד מגדריים, החלה כמו במקרים רבים במקומותינו בעתירה לבג"ץ.
את העתירה הגישו המרכז הרפורמי לדת ומדינה ועמותת 'אבות גאים' נגד משרד הרווחה והיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט. העותרים טענו שהמדינה מפלה ידועים בציבור וזוגות חד מגדריים בכל הנוגע להליכי אימוץ. אפשר כמובן לתהות מדוע בוחרת התנועה הרפורמית להתייצב דווקא בחזית המאבק למען אימוץ בידי זוגות חד מגדריים, אבל את התהייה הזאת נשאיר לפעם אחרת.
האמת היא שאם פותחים את חוק האימוץ מגלים שלא מדובר בהחלטה שרירותית של מאן דהוא. לשון החוק פשוטה וברורה: "אין אימוץ אלא על ידי איש ואשתו יחד". החוק אמנם מציין שני חריגים, אולם החריגים הללו מאוד מצומצמים, ולא רלוונטיים לאימוץ ילדים על ידי זוגות ידועים בציבור וזוגות חד מגדריים. לשון החוק ברורה, ולכן בעצם כלל לא היה צורך לנמק יותר. המדינה צריכה הייתה להסתפק בציטוט ותו לא.
אלא שבמדינת ישראל, בוודאי מאז עידן אהרון ברק, מה שכתוב בחוק הוא במקרה הטוב נקודת מוצא. את הדין קובעים השופטים, לא המחוקקים. וכך מצאה את עצמה פרקליטות המדינה מציגה בפני בג"ץ עמדה מעט מורכבת. בכל הנוגע לזוגות ידועים בציבור החליטו במשרד הרווחה ובפרקליטות להודיע לבג"ץ על שינוי במדיניות. זוגות כאלה, שיעמדו בכמה תנאים שעיקרם ותק של שלוש שנים בחיים המשותפים ועמידה ביתר התנאים המקצועיים בנוגע לאימוץ, יוכלו לאמץ. מנגד, בכל הנוגע לזוגות חד מגדריים, החליטו במשרד הרווחה ובפרקליטות לעמוד על שמירת המדיניות הקיימת. משמעות ההחלטה היא שזוגות כאלה לא יוכלו לאמץ תינוקות בישראל.
הנימוק שהציגה המדינה לא היה הנימוק המשפטי, אלא נימוק מעשי. חייהם של ילדים מאומצים אינם קלים גם ככה. במדינת ישראל של שנת 2017 להיות ילד לזוג חד מגדרי זה עדיין לא נורמה טבעית. לכן אם טובת הילד במרכז, הרי שעדיף למסור ילדים לאימוץ לזוגות נורמטיביים.
"ילד הנמסר לאימוץ נושא תחושה של חריגות", הסבירו בשירות למען הילד את ההתנגדות לשינוי הנוהל החוקי. לכן, "רצוי ככל הניתן להימנע מהעמסת 'מטען' נוסף על הילד, בדמות השמתו בתא משפחתי שנתפס בחברה הישראלית היום עדיין כתופעה חדשה ושונה".
המדינה הוסיפה כי בסוגיה צריך להכריע המחוקק ולא בית המשפט. "מדובר בנושא רגיש ושנוי במחלוקת ציבורית, הקשור גם בהכרה בסטטוס", חזרה המדינה לטיעון החוקי. "לעניין זה יושם לב כי ברבות המדינות בעולם שבהן נפתחה האפשרות לזוגות חד מיניים לאמץ ילדים מחוץ לתא המשפחתי, היה זה בסמיכות למיסוד נישואין בין בני זוג מאותו מין". בנוגע לידועים בציבור, מנגד, סברה המדינה שהביטוי "איש ואשתו" עשוי לסבול גם את המשמעות של זוג כזה.
הסערה כמובן פרצה מיד. ארגוני הקהילה הלהט"בית מחו על תיוגם כחריגים, ועל רצונה של המדינה למנוע מהם את האפשרות לאמץ תינוקות בישראל. כמובן שמיד כוונו החיצים גם לשרת המשפטים איילת שקד, למרות שהיא, כידוע, כלל אינה יכולה להשפיע על עמדתו המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה.
כמובן שתוקפי תשובת המדינה לבג"ץ באו רובם מהאגף שנוהג לשאת את שם "שלטון החוק" כסיסמתם. פעם אחר פעם מתברר ש"שלטון החוק" הוא שם קוד ל"שלטון החוק כאשר מה שכתוב בחוק מתאים לי". כאשר החוק לא מתאים להשקפת העולם הפרוגרסיבית, אז אפשר לעשות מלשון החוק צחוק. פעולה לשינוי החוק עצמו באמצעות חקיקה היא לגיטימית, גם אם יש סיבות טובות להתנגד לשינוי כזה. פעולה לשינוי החוק על ידי בית המשפט היא חתירה, לא בפעם הראשונה למרבה הצער, תחת רעיון שלטון החוק. העובדה שחוק יסוד כבוד האדם וחירותו נחקק לא הופכת את כל חוקי המדינה לבדיחה, בוודאי לא את החוקים שנחקקו לפניו ונהנים מהגנת סעיף "שמירת הדינים".
בנוסף לכך, הדיון הציבורי פספס נקודה קריטית נוספת. אימוץ ילד איננו זכות, ואין שום שוויון בנושא הזה. כך למשל על פי נוהלי השירות למען הילד, רק בוגרי 12 שנות לימוד יכולים לאמץ. בנוסף לכך, מי שלא יכול לתת לילד המאומץ חדר משלו אינו רשאי לאמץ. ואלו רק שתי דוגמאות מנוהלי השירות. עקרון העל באימוץ הוא אחד ויחיד: טובת הילד המאומץ. לכן כל חשש לפגיעה בו מצדיק חריגה מכלל השוויון.
בשולי המהומה החליט הזמר הראל סקעת לקרוא לצעירי הקהילה הלהט"בית לא להתגייס לצה"ל. זוכרים מה קרה כשח"כ בצלאל סמוטריץ' העז לקרוא לצעירים דתיים לדחות בארבעה חודשים את גיוסם (ולא חס וחלילה להשתמט לחלוטין משירות)? השבוע תהיתי לאן נעלם מצעד המגנים כאשר הקריאה הגיעה מהצד השני של המפה הפוליטית.
2
מסובך מדי
באופן משונה כלשהו, הנזק הפוליטי לראש הממשלה מצבר החקירות הפליליות בסביבתו איננו גדול. פרשת הצוללות ("פרשה 3000") מימינו, פרשת בזק משמאלו, וכל הרפש אליו לא יקרב. בדרך מרשימה מאוד נתניהו מצליח להרחיק ממנו את האחריות, וחלק גדול מהציבור, כך נראה, קונה את עמדת נתניהו בנושא.
אפשר להסביר כל מיני הסברים, אבל נראה שהפעם ההסבר הוא מתחום הפסיכולוגיה. זוכרים את פרשת הרפז? זוכרים מה היה שם? הבנתם בזמן אמת מי נגד מי ולמה? אם אתם לא פריקים של אקטואליה, יש סיכוי טוב מאוד שלא הבנתם בזמן אמת וגם עד היום אתם לא מבינים.
הפרשות האחרונות שהתפוצצו סביב ראש הממשלה דומות. סבך האינטרסים מורכב, העובדות אינן קלות להסבר פשוט, והשורה התחתונה היא שרבים פשוט אינם מבינים על מה המהומה. אם גיוסו של מיקי גנור כעד מדינה לא ישנה מהותית את התמונה, ונתניהו עדיין לא יהפוך לחשוד במסגרת הפרשות הללו, המחיר הציבורי שישלם נתניהו יהיה ככל הנראה נמוך עד אפסי.
3
אל תאיימו
בדיחה נושנה מספרת על הבדחן הרשל'ה אוסטרופולר שנקלע בליל חורף לפונדק קטן. הנ"ל כידוע היה עני ורש, אך כשהריח את ריח המרק שהכינה הפונדקית קרקרה בטנו. מה עשה הרשל'ה? התהלך בפונדק הלוך ושוב ומלמל פעם אחר פעם את המשפט "אם לא אקבל מרק אני אעשה מה שאבי עליו השלום עשה". הפונדקי נבהל והגיש לו מנת מרק. משסיים את הקערה ניגש הפונדקי להרשל'ה ושאלו בסקרנות מהולה בחשש מה היה עושה אביו במקרה כזה. הרשלה, כשבטנו כבר הייתה מלאה, הפטיר לעבר הפונדקי: "הולך לישון רעב".
איומים ריקים מתוכן עשויים לפעול את פעולתם רק כאשר המאוים איננו יכול לדעת שהם ריקים מתוכן. אם הרשל'ה היה מנסה את אותו טריק על אותו פונדקי בפעם השנייה, הטריק לא היה עובד.
בדומה לכך, איומי אנשי הווקף המוסלמי של הר הבית והחלטתם לא לעבוד בשערי הבידוק האלקטרוני עשויים מהר מאוד להתברר כאיומי סרק. האמת היא שלמשטרה, ובטח ליהודים שעולים מדי יום להר, יותר נוח בלי הווקף. יהודים שעלו השבוע להר בלי הליווי המסורתי דיווחו על תחושה טובה יותר מהרגיל. גם השוטרים שליוו אותם היו מטבע הדברים נינוחים יותר. אם אנשי הווקף יתעקשו ללכת עם איומיהם עד הסוף, הם עלולים לגלות שזה כבר לא עובד. לישראל, מנגד, יש כאן הזדמנות בלתי חוזרת להעמיד את הווקף במקומו. אם ההזדמנות הזאת לא תנוצל תהיה זאת החמצה בקנה מידה היסטורי.
*** הפינה הכלכלית ***
בריחת המוחות המדויקים
מדברים הרבה מאוד במדינת ישראל על תופעת בריחת המוחות, אבל על שאלת השאלות, כמה מוחות באמת בורחים מישראל, אין בדרך כלל תשובה ברורה. בניסיון לעמוד על הנתונים האמיתיים ביצע הלמ"ס עבודה מסודרת ובה בדק כחצי מיליון ישראלים שקיבלו בשנים תשמ"א-תש"ע תארים אקדמיים ממוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל. בלמ"ס בדקו במהלך שנת 2016 מי מאותם חצי מיליון ישראלים שוהה בחו"ל במשך תקופה העולה על שלוש שנים. ההנחה היא, ככל הנראה, שתקופה כזו היא מדד להשתקעות של ממש בחו"ל, להבדיל מיציאה לחו"ל לתקופה זמנית, כפי שמקובל באקדמיה.
באופן לא מפתיע, שיעור השוהים בחו"ל שלוש שנים ויותר גבוה במיוחד בקרב מקבלי תואר שלישי והוא עומד על 10.9 אחוזים. לעומתם שיעור מקבלי תואר ראשון ושני ששהו בחו"ל שלוש שנים ויותר עומד על 5.7 אחוזים ו‑4.5 אחוזים בהתאמה. שיעור השוהים בחו"ל שלוש שנים ויותר עלה מעט בין השנים 2012 ל‑2016 בקרב בוגרי תואר ראשון ושני, ומגמת העלייה ממשיכה גם בשנת 2016.
החלק המעניין יותר בנתוני הלמ"ס הוא החלוקה הפנימית בקרב אלו שמתגוררים מחוץ לישראל. החלוקה הזאת בהחלט יכולה ללמד מי אטרקטיבי יותר בחו"ל מקרב בוגרי ההשכלה הגבוהה בישראל. כך מתברר שבקרב מקבלי תארים בתחומי המדעים המדויקים וההנדסה, אחוז השוהים בחו"ל שלוש שנים ויותר גבוה משמעותית בהשוואה לתחומי מדעי הרוח והחברה. פי 1.6 בתואר ראשון, פי 2.5 בתואר שני ופי 3.3 בתואר שלישי.
אחוז השוהים בחו"ל שלוש שנים ויותר, אשר קיבלו את התואר הראשון שלהם מאוניברסיטאות, היה גבוה משמעותית מזה של מקבלי תואר ראשון ממכללות אקדמיות, ממכללות אקדמיות לחינוך ומהאוניברסיטה הפתוחה, והגיע ל‑7.4 אחוזים. אחוז השוהים בחו"ל שלוש שנים ויותר מקרב מקבלי תואר ראשון מהמכללות האקדמיות לחינוך היה הנמוך ביותר (1.8 אחוזים). בכל מסגרות הלימוד אחוז השוהים בחו"ל היה גבוה יותר בתחומי המדעים המדויקים וההנדסה.
האחוז הגבוה ביותר של שוהים שלוש שנים ויותר בחו"ל נמצא בקרב בוגרי מכון ויצמן למדע (20.1 אחוזים) והנמוך ביותר בקרב בוגרי אוניברסיטת בר-אילן (3.2 אחוזים בלבד). עם זאת גם באוניברסיטת בר-אילן אחוז השוהים שלוש שנים ויותר מקרב מקבלי תארים בתחומי המדעים המדויקים וההנדסה גבוה מאלו אשר למדו בתחומי מדעי החברה והרוח - פי שלושה לערך בתואר שלישי ובתואר שני ופי 2.2 בתואר ראשון.
נתון מעניין, שצריך גם קצת להדאיג, נוגע לעולים. אחוז השוהים בחו"ל שלוש שנים ויותר היה גבוה יחסית בקרב ילידי חו"ל. שיעור השוהים בחו"ל גבוה במיוחד בקרב ילידי מדינות ברית המועצות לשעבר, אורוגואיי וארגנטינה שקיבלו תואר שלישי בארץ, וכן בקרב ילידי ארצות הברית וקנדה שסיימו בארץ לימודי רפואה.
לתגובות: [email protected]