עומר אל-עאבד, צעיר בן 19 מהכפר כובר, חדר לבית בישוב חלמיש ודקר למוות שלושה בני משפחה ופצע רביעי בעת שהללו הסבו לסעודת שבת.
ילדים ששהו בבית ניצלו בזכות תושיה של אחת הנשים שהכניסה אותם לחדר וקראה לעזרה.
המחבל נוטרל בידי חייל בחופשה ששמע את הקריאות לעזרה. הוא טופל בבית החולים והועבר לחקירת גורמי הביטחון.
בעמוד הפייסבוק שלו כתב המחבל את הדברים הבאים לפני יציאתו לפיגוע:
צוואתי לכם, בשם אללה הרחמן והרחום
התפילה והשלום על הברוא והשליח האציל ביותר אדוננו מוחמד, תהא תפילת וברכת אללה עליו. צוואתי תיקרא והיא הדברים האחרונים שלי אליכם. אני נער בן פחות מעשרים שנה. יש לי חלומות ושאיפות רבות. ידעתי כי בעזרת אללה חלומותיי יתגמשו.
אהבתי את החיים כדי להביא חיוך על פני האנשים, ואולם החיים האלה אשר בהם הנשים שלנו נהרגו והצעירים שלנו נתונים תחת דיכוי ומסגד אל-אקצה שלנו ממנו עלה יקירנו (מוחמד) לשמיים מטומא ואנו ישנים. האם אין זו בושה לנו לשבת חסרי מעש? אתם אשר כלי הנשק שלכם חלודים ואתם שולפים את כלי הנשק שלכם באירועי שמחה (לירי באוויר) האם אינכם חשים בושה? הם הכריזו מלחמה על אללה. האם אין לאללה הזכות לפעול נגדם?
הם סגרו את מסגד אל-אקצה שלנו וכלי הנשק שלכם לא נענו (לקריאה לפעול נגדם). ברשותי רק סכין משונן. הוא זה אשר נענה לקריאה של מסגד אל-אקצה שלנו. הבושה שלנו מופנית כלפיכם. בושה על מי שיוצרים סכסוכים בינינו. אללה ינקום בכם ואתם תעמדו לדין בפני אללה ותישאלו (על מעשיכם). די בכולנו בני פלסטין ובני מסגד אל-אקצה (כדי להשיב מלחמה). הו בני הקופים והחזירים, אם לא תפתחו את שערי מסגד אל-אקצה אני בטוח שיבואו אחריי גברים שיכו (אתכם) ביד של ברזל.
אני מזהיר אתכם. אני יודע שאני הולך לשם (לחלמיש) ולא אשוב לכאן אלא אשוב לגן העדן ברחמי אללה. אין טוב יותר מהמוות והנפילה חלל למען אללה, שליחו (מוחמד) ומקום עליית שליחו (מוחמד לשמיים). אני מבקש מכם, סילחו לי. זמו מועט נותר לי לחיות. אימי, אבי, אחיי, אתם אשר תגעגעו אליי, סילחו לי שכן אנו הולכים לגן העדן. ביתי נמצא שם. אשתה מנהר אל-כוות'ר (אחד מארבעת הנהרות של גן העדן על פי אמונת האסלאם) מידי המורה אותנו לדרך הנכונה. איני רוצה יותר מכך.