בשנים האחרונות אנו שומעים יותר ויותר קולות הדורשים לרענן את התנהלות חברי הכנסת במשכן הכנסת ובשם מה שהם מכנים 'כבודה של הכנסת'.
מי שמקדם את השיח הזה הוא יו"ר הכנסת ח"כ אדלשטיין ומתוקף תפקידו אך לא רק הוא.
חברי כנסת מימין ומשמאל קוראים לבאי הכנסת לסגל כללי התנהגות נאותים במסגרת דיוני הכנסת, דורשים מעת לעת לרענן את תרבות הדיבור במליאה ובוועדות ומבקשים התנהלות הוגנת ושוויונית של הכנסת כלפי כלל מחוקקיה.
אני מסקר את הכנסת וועדותיה לא מעט שנים, אולם בסוף השבוע האחרון נתקלתי באחת מוועדות הכנסת בסצנה שמעולם לא פגשתי, סצנה שהותירה בי רושם חמצמץ בכל הנוגע לתרבות הדיון בכנסת ולציפיה להוגנות בין כלל חבריה.
הדיון המדובר התקיים בוועדת החינוך. הנושא: הצעת החוק המבקשת להוריד את חזקת הגיל הרך מגיל שש לגיל שנתיים.
מדובר בנושא טעון במיוחד כשמצדו האחד של המתרס עמדה ח"כ שולי מועלם (הבית היהודי) ועוד חברות כנסת מימין ומשמאל, ומהצד השני ניצבו ח"כ יפעת שאשא ביטון (כולנו) וח"כ יואב קיש (הליכוד).
לא אכנס לפרטי הדיון ולנימוקי המצדדים והמתנגדים רק אתאר במילים קצרות את שהתרחש בין כותלי הוועדה בעת הדיון. במהלך הדיון ביקשה ח"כ מועלם מיו"ר הוועדה ח"כ יעקב מרגי (ש"ס) להוציא מהדיון את כל מי שאינו חבר כנסת. ״אני לא מוכנה לדבר בפני מי שאמרו עלי שאחרי שהם 'יסגרו איתי את החשבון' לא יזהו אותי באבו כביר", אמרה מועלם והתכוונה בין היתר לאבות גרושים שזעמו על התנגדותה לביטול חזקת הגיל הרך.
''אני לא מוכנה לאיומים האלה", הבהירה חבר הכנסת, ''הילדים שלי כבר איבדו פעם אחת אבא. אני לא מוכנה לזה שוב. שברו לי את הפנסים ברכב ואני תחת איומים״.
בשלב מסוים ח"כ מועלם הגביהה טונים ופרצה בבכי והסבירה מדוע היא דורשת להוציא את כל מי שאינו חברי כנסת. ''ארבע שנים וחצי אני נתונה תחת טרור, והבקשה שלי לדבר רק מול חברי הכנסת ומול נציגי משרדי הממשלה נובעת מזה שהמציאות שבה סורטים ושוברים לי את הפנסים של הרכב וכותבים לי 'אחרי שאנחנו נטפל בך לא יזהו אותך במכון הפטולוגי', לא קרתה באף חוסר הסכמה בבית הזה''.
מה שקרה לאחר מכן היה חסר תקדים מבחינת נהלי הכנסת. יו"ר הוועדה ח"כ מרגי הורה להוציא את כל המשתתפים בדיון חוץ מחברי הכנסת ונציגי משרד הממשלה.
במהלך סוף השבוע האחרון פניתי ליועץ המשפטי של הכנסת כדי לקבל הבהרות אודות ההתנהלות שאפיינה את הדיון.
וזו היתה תשובתו: "ח״כ מרגי פנה ליועץ המשפטי בעקבות בקשתה של ח״כ מועלם רפאלי לפיה היא מאוימת על ידי קבוצת אנשים שפעילים בסוגיה הזו ושחלקם משתתפים בדיון והיא חשה שאינה יכולה לומר את דבריה ולהביע את עמדתה באופן חופשי בנוכחותם. בנסיבות חריגות אלה, ונוכח העובדה שסעיפים 118 ו- 126 לתקנון מאפשרים זאת, סבר היועץ המשפטי כי יו״ר הוועדה רשאי לקבל את בקשתה".
תשובתו לא סיפקה אותי. ביקשתי להבין על אלו פרמטרים עשה יו"ר הוועדה שימוש כשבחר באופן סלקטיבי להוציא מוזמנים מחדר הוועדה ובשעה שהשידור המשיך להיות משודר באינטרנט.
בהמשך שיתפתי גורמים בכירים בכנסת בלבטיי. תהיתי בפניהם האם אין מדובר במדרון חלקלק. הרי היום זה חזקת גיל הרך ומחר זהו דיון על עתידה של עמונה או על זכויות הקהילה הגאה. האם גם אז נסלק מהדיונים אנשי ימין או פעילים חרדים וכדי להבטיח שלומם של המדברים? האם אין מדובר בסתימת פיות לא דמוקרטית? עמיתיי לתקשורת אכן הודו בפניי כי אינם זוכרים מקרה כזה מזה שנים שבו מוציאים מוזמנים מוועדה בכנסת רק בשל דעתם אודות הנושא הנידון.
בתגובה השיבו הגורמים הבכירים בכנסת כי "אכן היה פה שימוש מאד חריג בסמכות אך יו״ר הוועדה השתכנע שיש כאן תחושת איום אמיתי שמצדיקה את השימוש בסעיפים האמורים".
אבהיר: אני מעריך מאד את עשייתה הציבורית של שולי מועלם כיו"ר הבית היהודי ופעילה מובהקת למען ארץ ישראל. אני גם סבור שאין לסבול כל התנהלות ברוטאלית – מילולית או פיזית – המאיימת על חברי כנסת בצורה זו או אחרת. אבל אחרי כל זה, אני מתקשה להבין את התנהלותה של מועלם שלטעמי ניצלה באופן ציני את נהלי הכנסת וכדי לשרת מטרותיה סביב הצעת החוק המדוברת.
להבנתי, זו אינה תרבות דיבור המכבדת את הכנסת. בעיניי זו פגיעה בכבודה של הכנסת לא פחות מאלה ששופכים מים בדיוני הוועדות או קורעים הצעות חוק מעל דוכן המליאה. די היה להביט בח"כ שאשא ביטון בעת שהציגה את דבריה בענייניות דקות אחדות לפני ח"כ מועלם ולהבין שמישהו כאן איבד כל פרופורציות.
עם כל הצער שבדבר, ח"כ מועלם אינה אשת הציבור היחידה שספגה איומים במהלך שנות עשייתה הציבורית. גם ח"כ מרגי למשל ספג ועדיין סופג איומים על ידי קיצונים חרדים שאינם אוהבים את פעילותו למען החיילים החרדים. כשהוא סיפר שאינו יכול להיכנס לשכונת 'מאה שערים' הוא זכה לתגובה מזלזלת מצידם של הח"כיות.
קצת צניעות לא תזיק לחברות הכנסת הפמניסטיות.