האלוף במיל' עמירם לוין, כיום איש מפלגת העבודה, מתייחס בראיון ליומן ערוץ 7 לאופן בו ניתן וצריך לטעמו להתמודד עם ההסלמה הביטחונית האחרונה.
"אנחנו אחרי שבוע מאוד קשה שהחל ברצח של שני שוטרים בידי ערבים ישראלים ונמשך בפעולות להגברת הביטחון סביב הר הבית, והסתיים ברצח מתועב מאין כמוהו של משפחה חפה מפשע שהייתה בביתה. במצבים שכאלה צריך קודם כל קור רוח. מדינה לא נבהלת, עם כל הכאב ועם כל החובה לנחם ולהעביר איחולי החלמה לפצועים והחובה להתייצב מאחורי כוחות הביטחון ששומרים עלינו לילות כימים.
"ברגעים כאלה כולנו מתלכדים גם אם נעשו שגיאות, ואני לא שופט שגיאות מבחוץ, כי במקום שבו אנשים פועלים נעשות שגיאות. זה לגיטימי וקורה. זה לא מזדון ולא מזלזול. לכן קודם כל בשעה הזו נדרש גיבוי לכל זרועות הביטחון, לראש הממשלה והשרים".
בנוסף לזאת, אומר לוין: "הדבר השני הוא לא להיבהל. להחזיר ביטחון ושקט בכל פעולה שצריך, בלי להתרשם מצעקות ומהומות. אנחנו ניפצנו את הפלשתינאים על טרור אכזרי של אינתיפאדות. החברה שלנו חזקה וגורמי הביטחון שלנו חזקים. לכן דרוש קור רוח.
"בנוסף ישנו עניין המדיניות – יש סטטוס קוו. בהר הבית, שהוא נפיץ וקדוש לנו ולמוסלמים, צריך לפעול בשיתוף פעולה חשאי וגלוי בכל הערוצים האפשריים מול הירדנים הוואקף והאמריקאים וכל מי שמוכן לפעול כדי שלא נתדרדר למלחמת דת. אני מניח ומקווה שעושים את זה".
באשר להתנהלות בהר הבית סבור לוין כי "בגלל הפעולות שלנו וההתנהלות של הירדנים והוואקף לא קורות שם הרבה פעולות טרור. אפשר לקחת סיכונים ואפשר לחזור לסטטוס-קוו, אבל קודם כל להרגיע את המצב".
בסוגיית המגנומטרים סבור לוין כי ניתן להסירם "אפילו בלי חלופות. החלופות הטכניות נועדו לרדת מהסולם. גם אנחנו וגם הצד השני צריכים לרדת מהסולם ובשביל זה צריך מגעים חשאיים והבנות. אני אומר שמעבר לזה, אנחנו מדינה חזקה, יש לנו זרועות מודיעין נפלאים. אנחנו יכולים להיות רחבי לב, אבל לפני זה שיהיה שקט. אחרי הרגעת השקט גם בלי אמצעים ישראל חזקה דיה כדי לחזור לסטטוס-קוו. אני לא נבהל מזה".
על כך נשאל לוין עם מי יכולה ישראל לדבר כאשר ההסתה בהנהגת הרש"פ נמשכת כל העת. "מדברים כל הזמן עם זרועות הביטחון ודרגי השטח. יש קשרים מצוינים לצה"ל עם הדרגים הללו. מדברים עם הירדנים, הוואקף והאמריקאים. אי אפשר להגיד כל הזמן שהפלשתינים מחנכים לשנאה. זה נכון, ונכון שהסכסוך עמוק, אבל אנחנו לא תלויים בהם אלא בעצמנו. צריך להתחיל ממשהו, צריך לקחת את היוזמה אלינו, להתנהג כחזקים, כריבון, זה לטובת החברה שלנו ואנחנו יכולים גם לקחת סיכונים מסוימים".
על הסיכונים הללו אומר לוין כי "אנחנו לוקחים כל הזמן סיכונים גם על חיי אדם. בכל תחום זה כך. בכבישים עושים הכול כדי שלא יהיו הרוגים? אפשר לקחת סיכונים סבירים שהם לא הימור על חיי אדם. העובדה היא שמאז המגנומטרים יש יותר הרוגים. יש ארבעה פלשתינים הרוגים, ואין לי על כך שום טענה לכוחות הביטחון – אם הם מיידים אבנים ומתפרעים המשטרה צריכה להגיב והיא הגיבה - ונרצחה משפחה יהודית. אנחנו לוקחים סיכונים. אנחנו במזרח התיכון, אבל לקחת סיכונים בצורה מושכלת ולא בצורה מפוחדת ומבוהלת".
האלוף במיל' לוין נשאל מה לטעמו ניתן לעשות בפן המבצעי ביטחוני מול המפגע הבודד, זה שנטען כלפיו שלא ניתן לזהות אותו ולמנוע את מעשיו העצמאיים. "מול המפגע הבודד יש תהליך ארוך שנים שלא יקרה ביום-יומיים הקרובים – לצאת מהפלונטר שבו אנחנו רוצים ביטחון והצד השני רוצה שנפסיק להשפיל אותו. הוא מרגיש מושפל ואת זה פותרים בתהליך ארוך אבל אם נפעל בו זה יוריד את הרצון לפגע.
"במישור היומיומי, צריך להמשיך באמצעים המודיעיניים והסיכוליים, ואת זה עושים טוב מאוד כוחות הביטחון, הרבה עירנות ותגובות מהירות כדי למזער את הנזק".
על כך נשאל לוין אם לא ניסינו כבר את התהליך שמבקש למנוע השפלה מהפלשתינים, היה זה בימי אוסלו, כאשר ניתן לפלשתינים מעמד מכובד בארץ ובעולם, היה ניסיון להציב אותם כשווים על מנת לקדם מו"מ מדיני והתוצאה הייתה פיגועים כמעט יומיומיים.
על כך משיב לוין ואומר כי "זה תהליך איטי. אוסלו נקטע באיבו עם רצח רבין. באוסלו היה הישג אחד גדול וגם הרבה שגיאות, ואני לא חסיד גדול של אוסלו כפי שהוא. ההישג הגדול של רבין היה ההכרה שאנחנו צריכים להגיע לפשרה ומו"מ עם הפלשתינים, ויש עם בצד השני ואיתו צריך לדבר ולהתפשר. הטעויות הן במהירות, החיפזון מהשטן, וכשמבטיחים הרבה ומקבלים מעט. בשיח הזה לא מחלקים מתנות.
"צריך להתקדם בצעדים מדודים, ובכל צעד צריך להיות בטוח שהוא מחזק ולא מחליש אותנו. צריך להפסיק לדבר על שלום גדול אלא לדבר על הסדרים מדודים בלי הבטחות ולא לדבר על 'קווי 67'. ועם זאת צריך להתקדם כי מגיע לנו להשתחרר מחיבוק הדוב הזה".
באשר לקיומו של פרטנר פלשתיני שעמו לא מדברים כעת על קווי 67', סבור לוין כי "הם יהיו מוכנים אם נדבר איתם ברצינות. מעבר לכך, אני לא בטוח שאבו מאזן הוא פרטנר, אבל הוא לא מעניין אותי כי הם יקבעו מי המנהיג שלהם, ואם הוא לא יהיה פרטנר, ההנהגה הצעירה שם ותקיא אותו החוצה כי הם דואגים לפלשתינים ולא לנו. כשהם מסתכלים ימינה ושמאל ורואים מה קורה בסוריה ובירדן לעומת השגשוג הישראלי הם יעדיפו הסכמים איתנו, אבל בתנאי אחד – שנפתור אותם מבעית ההשפלה".