ד"ר אסף דוד, המנהל האקדמי של הפורום לחשיבה אזורית, מתייחס בראיון ליומן ערוץ 7 למתיחות המדינית מול ירדן ולאופן בו ככל הנראה שככה.
לדבריו בשאלת המנצחים והמפסידים של הפרשה "מי שניצח הוא השקט שאני מקווה שישוב לכנו. אם זה יקרה אז אפשר להתייחס לכך כניצחון וחיסכון בחיי אדם".
"נכרכו שני משברים אחד בשני – המשבר מול העולם הערבי בהר הבית והמשבר מול ירדן. הכריכה הזו הסתיימה בצורה חכמה שנוהלה על ידי ירדן וישראל. ישראל הסכימה לפשרה מול הירדנים שבתשאול המאבטח תהיה נוכחות ירדנית. בניגוד למשבר עם חאלד משעל גם הירדנים הכירו בכך שהמאבטח הותקף ולכן פעל כפי שהיה נכון שיפעל. השאלה של הירדנים הייתה למה הוא הותקף, אם בעקבות ויכוח שלא על רקע לאומני או כאירוע לאומני. בכל מקרה הוא מוגן מתוקף אמנת וינה".
מוסיף ד"ר דוד ומציין כי הבקשה הירדנית הראשונית הייתה ככל הנראה שישראל תבין את מצבה המורכב של ההנהגה הירדנית מול הקולות העולים מהרחוב שם, ובהתאם המאבטח לא יעזוב כל עוד המשבר לא נפתר. להערכתו הנימה בה נקטו הירדנים בפנייתם לישראל הייתה הרבה פחות נחרצת ותקיפה מכפי שבאה לידי ביטוי בתקשורת.
"חלק ניכר ממרכיבי הרגעת הרוחות הייתה הסרת המגנומטרים", הוא אומר, אך מציין כי בעוד בישראל המהלך תואר כחלק מעסקה הרי שבירדן נרתעו מהגדרה שכזו בשל שיקולים של יחסי ציבור מול הרחוב הירדני.
"יש כאן מרכיבים של סולחה שבטית", אומר דוד ומפרט: "היו שני הרוגים – בעל המבנה, רופא ירדני מוכר מאוד ממשפחה נוצרית שנהרג בשגגה כתוצאה מהירי, והתוקף שהאבא שלו אמר בהתחלה שאם מדובר בתקיפת יהודי, כלומר פעולה למען אל אקצה והבן שלי שהיד אז אני מקבל את הדין, אבל אם זו תגרה שהסתבכה לשימוש שלא בסמכות של המאבטח אני תובע משפט ושהמאבטח יוצא להורג תחת חסות המלך עבדאללה, שהוא הנאמן שלי להשגת צדק. ישראל אמרה שהעניין יוצג כוויתור הדדי שאיתו יוכל האבא להציג את הבן שלו כקרבן למען אללא ולמען אל אקצה".
באשר להשלכות הלאה אומר ד"ר דוד כי גם אם נדמה שהמשבר באל אקצה נפתר המציאות שונה, "גם אם הוא נפתר באופן זמני – למעט איסלאמיסטים אף אחד לא רצה אלימות באל אקצה – כל המשבר נובע מהחלטה ישראלית להגברת האבטחה בהר הבית, החלטה שאולי הייתה מוצדקת אבל התקבלה באופן חד צדדי, וגם החלטה ישראלית-ירדנית נחשבת כחד צדדית כי גם הפלשתינים הם חלק מהעניין. אם זה ימשיך בצורה הזו שבה ישראל מתייעצת רק עם הירדנים המצרים והסעודים ואפילו עם ארדואן ותדיר את הפלשתינים מנטילת אחריות ממה שקורה באל אקצה נעמוד מול משבר דומה בתוך זמן כלשהו. במקרה הנוכחי נוצר סולם שאיפשר לרדת מהעץ, אבל הסולם הזה לא תמיד יהיה".
לטעמו של ד"ר דוד "אין מחלוקת בשאלה אם צריך להגביר את האבטחה באל אקצה, אבל השאלה היא איך עושים את זה". כשנשאל אם יתכן וישראל אינה מסוגלת לראות בוואקף כבר שיח להרגעת השטח כיוון שהיא רואה בו גורם מתסיס ומעודד אלימות, השיב: "אולי אני טועה, אבל אני לא חושב שישראל רואה בוואקף גורם שתומך במאבק מזוין. יש שם גורמים מתונים יותר ופחות וצריך לדעת מול מי לפעול, ולשם כך צריך לא מעט שיקול דעת וחכמה".
להערכתו הפלשתינים התנהלו באופן של מי שאינו מודע על איזו חבית חומר נפץ הוא יושב ונופפו באקדח מדיני כשהודיעו שכל המסגדים יהיו סגורים וכולם יעלו לאל אקצה. אמירות אלו כוונו גם כנגד ישראל וגם כנגד ירדן.
באשר לשאיפה הירדנית לשקט מול ישראל סבור ד"ר דוד כי שאיפה זו נמצאת במדרג חשיבות מאוד גבוה אצל הממשל הירדני. "הירדנים מאוד רוצים בשיבת השקט לקיומו. זה עבורם כמעט אלמנט קיומי", הוא אומר ומדגיש כי עבור ירדן חשיבות השקט הביטחוני פנימי קריטי אף יותר מכפי שהוא אצל ישראל. זאת מאחר וסוגיית אל אקצה מעוררת ברחוב הירדני, לא רק הפלשתיני, רגשות דתיים עזים העשויים להביא להתדרדרות כוללת. "שאלת ההזדהות עם אל אקצה והביקורת על בית המלוכה לא מפלגת בין הפלשתינים למגזרים אחרים בירדן. עבר-ירדנים, בדואים ושבטים אחרים מרשים לבקר את המלך בביקורת חריפה".