ד"ר רוזנבלו: להפסיק לפייס את האויב

כיצד צריכה ישראל להגיב על רצח שלושת בני המשפחה בנווה צוף?

נעמה בן-חיים , ד' באב תשע"ז

ד"ר אמי רוזנבלו
ד"ר אמי רוזנבלו
צילום: באדיבות המצולמת

בליל שבת קודש פרשת מטות-מסעי, חדר מחבל רצחני (מה שמכנים בכלי התקשורת "צעיר פלשתיני") לתוך היישוב נווה צוף-חלמיש, נכנס לתוך בית של ציפייה ושמחה, והשאיר אחריו הרג וחורבן.

רצח שלושת בני משפחת סלומון לא היה בגלל מצב זה או אחר, לא בגלל אל-אקצא ולא בגלל גלאי מתכת. הרצח התבצע מאותן הסיבות שכל הרציחות של יהודים על ידי ערבים התבצעו במאה השנים האחרונות. השנאה והקנאה, הפחד וההסתה, השקרים והפיקציות על עם פלשתיני – כל אלה משרתים את המגמה היחידה: עקירת היהודים ועקירת המדינה היהודית מהמזרח התיכון (לפחות). נקודה.

הכול מתחיל ונגמר בהסתה לאלימות ולרצח יהודים; הסתה בוטה והסתה בתת-מודע, הסתה דרך כלי התקשורת, הסתה דרך מערכת החינוך והסתה במסגדים. מי שמסית מקומו אינו איתנו. מי שמסית לא יכול לרוץ לכנסת, כי במדינת היהודים מי שמסית לאלימות נגד יהודים הוא בוגד. ובוגד לא יכול לשבת במערכות ממשלה בשום מדינה בעולם. מקומו של בוגד אינו בכנסת. מקומו מאחורי סורג ובריח, או מעבר לגבול. זה נכון לכל מסית, החל מרופא דגול ומעורך דין וכלה באם מחבל.

הממשלה חייבת לשנות את חוקי המשחק, להפסיק לפייס אויב שלעולם לא יתפייס, כל עוד אנחנו חיים כאן. הקו המנחה חייב להיות ביטחון לעם ישראל. החיים של כל יהודי ויהודי חשובים יותר מפיוס האויב, חשובים יותר ממרקם החיים של האויב. אימוץ של הקו הזה יביא לשורה של שינויים במדיניותה של הממשלה:

1. טיפול מהיר וחמור בכל מסית לאלימות.

2. סגירת כבישים לתנועת ערבים, אם זה עשוי להציל חיי יהודים.

3. בנייה בתוך יישובים יהודיים קיימים, כדי שיוכלו לגדול ולהתפתח כמו כל יישוב במדינה.

4. ייסוד יישובים יהודיים חדשים בכל מקום שהדבר ניתן ושיש לכך ביקוש.

5. דאגה בכל דרך לביטחון שיוביל לשמירה על חיי אדם, במקום לדאוג לרגשות האויב.

החלת ריבונות ישראלית על יהודה ושומרון מכילה את כל הנקודות לעיל, ונותנת מסגרת איתנה ליישומן.

ד"ר אמי רוזנבלו

תושבת נווה צוף