שלום,
שמי טליה בר לב, תושבת נתיב האבות בישוב אלעזר, אשר בלב גוש עציון. אני כותבת כעת
לאחר ששבתי לישון בביתי בתום יום עמוס נפשית ורגשית אך מלא בעשייה חיובית ב"ה.
אני רוצה לספר לכם קצת על עצמי ועל הסיפור שהוא לא רק שלי...
לפני כ- 15 שנים בנינו את ביתנו, כאן בנתיב האבות. בית אבן, בוסתן נאה סביבו, וששה ילדים מקסימים שעושים חיל. ב"ה שזכינו להגשים חלום של בית בכל המובנים.
כמו כל ישוב ביהודה ושומרון הבית נבנה בהסכמה של הרשויות בהתאם למפות המנהל האזרחי, מתוך רצון של כולם להשלים את ההסדרה בהקדם.
לפני כשנתיים החלה המדינה בהליך ההסדרה ואז התברר שטעינו. ביתנו נבנה על אדמות המדינה, אבל מטר אחד חורג לשטח שהתגלה בסקר החדש כשטח מעובד. לא ידוע של מי השטח ואף אחד לא הוכיח עליו בעלות.
בירור הבעלות על הקרקע משום מה לא מעניין את בית המשפט הגבוה לצדק. בית המשפט החליט בניגוד לדעת מדינת ישראל להרוס לי את כל הבית ולזעזע את כל משפחתי בגלל מטר אחד של חריגה שבעלות לא ידועה ולא הוכחה, מטר אחד בשביל אף אחד.
שכן שלי, צבי, בעל נגריה, עשה מעשה. הוא ניסר את המטר שהוא חרג בו, ופנה לבג"ץ ביחד עם המדינה בבקשה לבטל את צו ההריסה על הנגריה שכעת עומדת כולה על אדמות מדינה. בג"ץ קבע את הדיון בעניין בעוד חצי שנה. משפחתנו ועוד שש משפחות הצטרפו לעתירה בנסיון להציל את בתינו על ידי הורדת החריגה "הבעייתית". בעיה שהייתה נפתרת בישראל הקטנה ברשות המקומית, בתיקון המפות לטובת כל הצדדים בלי שום הרס.
ואז קיבלנו את תשובה של השופטת חיות: "לא ראיתי מקום לשנות מן ההחלטה מיום...". אחרי 81 דפים של פסק דין תקדימי ואכזרי על הריסה, זו התשובה המלומדת והמנומקת של שופטת בית המשפט העליון לבקשת הצירוף.
חברים יקרים, זה מטורף! אני לא יכולה לישון בלילה כי אינני יודעת מה תחליט השופטת. למרות שיש תקדים של "תיקון" על ידי ניסור, ראה "גבעת היובל" בעלי, בבית המשפט העליון של מדינת ישראל אי אפשר לדעת על איזה צד יקום הצדק בבוקר.
ומה אם עינוי הדין? מתי בדיוק היא כן רוצה לבחון את העניין, כשבועיים לפני ההרס? האם יש התעללות גדולה מזו? עם משפחות הפשע עושים עסקאות טיעון, לטייקונים שפושטים רגל ופוגעים באלפי אנשים עושים "תספורת" ,לבדואים שבנו בפראות בנגב ללא שום תאום נותנים סעד משפטי, וגם יודעים לעקב פסקי דין חלוטים 51 שנים ויותר.
אבל כשמדובר ביהודים שומרי חוק ודנים על ארץ ישראל נחלת אבותינו, אז החוק הוא חזות הכל ויקוב הדין את ההר. אכן זה פסק דין של בית הדין הגבוה לצדק של מדינת ישראל אבל זה נראה ומרגיש יותר כמו של סדום.
אני מבקשת להקדים את הדיון למחר בבוקר, להתייחס אלינו כאזרחים שווים ולהבין שבתוך הבתים שוכנות משפחות עם ילדים וקורים הרבה דברים טובים ב"ה. אנו נמצאים עכשיו תחת עננה שחורה של פסק דין מעוות שכולם מפסידים בו. גם הערבי הלא ידוע מפסיד ואפילו בית המשפט בכבודו ובעצמו.
כי אולי בית המשפט שומר על מעמדו כבית הדין הגבוהה, אבל הוא מאבד באופן נחרץ את העיקר שאמור להיות ניכר בו וזה הצדק.
כשבעלי ואני משוחחים עם ילדינו הבוגרים והצעירים יותר, אנו אומרים להם שהכל מאת הקב"ה והכל לטובה. אנו משתדלים להיות קשובים לצורכי כל אחד ואחת מהם וקשובים לעצמינו ולקולות הפנימיים, שהם קולות ה' אלינו כדי שנצעד בדרך האמת, הדרך הנכונה לנו.
הדרך לא קלה, ואף מתישה אך אני מלאת אמונה שה' הטוב יעשה את הטוב בעיניו והנכון והמדויק לנו כיחידים, כמשפחות וכקהילה צומחת.
אני פונה אליך ואלייך, לעזור לנו בתפילה ובמעשים, כי נראה שיש מרדף אחר ההולכים בנתיב האבות. בעזרת ה' נעשה ונצליח.
טליה