הר הבית
הר הבית צילום: סלימאן קאדר. פלאש 90

במאמר שפירסם עבד אל-עזב ב'הארץ' תחת הכותרת 'מתחם הר הבית שייך למוסלמים' מציג הכותב טענות לפיהן בנט וסמוטריץ' חפצים במלחמת דת עולמית.

לדבריו, הטיעונים ההיסטוריים קובעים שהר הבית שייך רק למוסלמים וליהודים אין מקום דתי כלשהו בהר אלא רק אם ירצו יוכלו להגיע אליו כתיירים.

הכותב טוען כי במשך 1400 שנה לא השתמשו היהודים בהר וממילא זכותם, אם הייתה כזו, פקעה בשל אי שימוש במקום. הוא גם טוען שהמהומות כולן התעוררו בשל התגרויות מצד יהודים באתר אל אקצה. דוגמא לכך היא "פלישתם", כלשונו, של שרון ואיוב קרא להר והלהט המשיחי רצחני, כלשונו, של בנט וסמוטריץ'.

הכותב ממליץ למאשימי השייח' ראאד סלאח בהתססה תחת הכותרת השקרית 'אל אקצה בסכנה' לבדוק אולי באמת אל אקצה בסכנה גם בשל החפירות הארכיאולוגיות שבהר וגם בשל כניסת היהודים למתחם ההר באישורה של ממשלת ישראל.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו אודות המאמר עם חוקר ההיסטוריה של ארץ ישראל ותחקירן פורום קדם למזרחנות והסברה, איתמר צור, התוהה כבר בראשית דבריו על הקביעה לפיה 1400 השנים בהן לא היו היהודים בהר הבית גרמו לאיבוד זכויותיהם עליו. מתי, שואל צור, זכות היסטורית מופקעת? אחרי 300 שנה? 400 שנה?

ולמי ששכח הוא מזכיר כי יהודים לא היו בהר לא כי הם עצמם לא רצו אלא כי לא איפשרו להם להיכנס. בסקירה היסטורית הוא מספר כי התקופה הקדומה היחידה בה ניתנה ליהודים גישה להר הבית הייתה בתקופה הביזנטית.

היה זה כאשר הפכו את הר הבית למזבלה, היהודים נכנסו בתשלום רב כדי לבכות שם על החורבן שבעיני המנהיגים הנוצרים הוא המאושש את הנצרות. בכספים ששילמו היהודים כדי להיכנס להר הבית ולבכות את החורבן בנתה ההנהגה הנוצרית כנסיות במקום.

תפנית מתחוללת במאה השביעית, כאשר מגיעים המוסלמים והנוצרים נכנעים להם מחוסר ברירה ויכולת. בתחילה היהודים מרוצים מהגעת המוסלמים שדתם קרובה לדת היהודית, ואולם מהר מאוד מתבררת מציאות שונה. הם מצטווים לפנות את האשפה שבהר, אך כניסה זו להר מתבצעת רק בצל הסכם בין אבל החליף לבין הבישוף הראשי של ירושלים ולפיו לא יתאפשר ליהודים להיכנס להר מיד לאחר ניקיון המקום.

"מאז כמעט ולא ניתן ליהודים להיכנס למתחם, למעט הבלחות קצרות. לדעתי הסיבה שלא נתנו ליהודים להיכנס החלה בגזירה של אדריאנוס שלא להיכנס לירושלים בכלל. הוא עשה את זה כדי למנוע מרידה, וכדי שלא תהיה מרידה כמו מרד בר כוכבא, היהודים קבעו בהלכה שאין להיכנס להר בגלל טומאה. זו דעתי האישית", אומר צור ומדלג לתקופת המנדט שעד אליה היו שערי ההר סגורים ליהודים.

"גם בתקופה העותומאנית לא נתנו ליהודים להיכנס. בתקופה הבריטית הבריטים ניסו לגשר. איפשרו ליהודים להתפלל בכותל ולמוסלמים בהר הבית. ברגע שהיהודים שמו מחיצה בין גברים לנשים פרצו מאורעות תרפ"ט. כל שינוי גרר מהומות", הוא אומר ומדגיש כי מאז גישה זו של המוסלמים היא שמייצרת מהומות וסערות במתחם ההר.

באשר לטענת הסכנה ליציבות המסגד הוא מזכיר כי החפירות מצויות הרבה מאחורי מתחם הכותל "אבל הם אומרים שאל-אקצה בסכנה והיהודים רוצים לחתור מתחת למסגד".

"המקור של אל-אקצה הוא בקוראן, אבל לא יודעים איפה אל אקצה במדויק. הסונים שמהווים 79 אחוזים מהעולם המוסלמים מאמינים שזה בירושלים, אבל המסגד הדרומי הוא אל אקצה והמבנה המרכזי אינו מסגד שנועד לשמירה על הסלע הקדוש ולהוכיח ניצחון על היהדות שלא בנתה שם ועל הנצרות. שם מתקיימת תפילת נשים והתייחדות אבל לא מסגד לתפילה. הכול הוא רק תחרות בין דתית. המזרחן ד"ר מוטי קידר טוען שהיה בתקופה ההיא מרד בהגמוניה של מכה ולכן הוקם המבנה כדי להתחרות במכה. לכן גם צלעותיו הן שמונה, כפול מהקעבה במכה".

בדבריו מציין צור כי בעוד המוסלמים שבים וטוענים כי למעלה ממיליארד מוסלמים מאמינים בירושלים הרי שהמציאות שונה, שכן "יש שתי סיעות מרכזיות – הסונה והשיעה שהיא איראן והחיזבאללה שלא מאמינים כלל בירושלים כעניין דתי. משנת 79' הם מדברים על ירושלים כדי שלא ייחשדו כציונים. הבירה האזורית כשהם כבשו את האזור הייתה רמלה והבירה האזורית דמשק, שם הוקמו כל המסגדים המרכזיים".

"לימדו אותנו שידע זה כוח, אבל מתברר שהבורות היא כוח גדול יותר. בסין יודעים שישראל כבשה את מדינת פלשתין למרות שלא הייתה מדינה כזו. זה מה שהם מאמינים בו. כך גם לגבי אל-אקצה – מכנים את המקום רחבת אל אקצה אבל זה לא נכון. אל אקצה הוא המסגד הדרומי בלבד", אומר צור וכשהוא נשאל אם הבורות מכוונת או מודעת בהקשר זה הוא אומר: "אני סבור שהמנהיגים מנצלים את בורות המאמינים שלהם שעושים כל מה שאומרים להם בלי יכולת להבין. שמו מגנומטר, בהתחלה התחילו להיכנס, אחרי שאמרו שלא להיכנס החלו המהומות. הם מנצלים את נהירת ההמון לגחמות הפוליטיות שלהם".