לא כולנו אותנו דבר, וזה טוב, וכשאוהבים מישהו ויש רצון לחיות יחד ולוותר אפשר להסתדר מצוין
לא כולנו אותנו דבר, וזה טוב, וכשאוהבים מישהו ויש רצון לחיות יחד ולוותר אפשר להסתדר מצויןאיור: עדי דוד

בזכות החתונה אני מקבלת שמלה חדשה ונעליים חדשות, וגם גיס נחמד שקוראים לו חיים-מאיר.

אבל הרווח הגדול ביותר מבחינתי זאת קמה, אחותו של חיים-מאיר. הכרנו כשהמשפחות שלנו נפגשו ומיד התחברנו. קרה לכם פעם דבר כזה? קצת קשה לנו להיפגש כי אני גרה בפתח תקווה וקמה גרה ביישוב קטן בגוש עציון, אבל אנחנו מדברות כל יום בטלפון, ומתכתבות בווצאפ.

אבל יש גם חסרון אחד: בגלל שאמונה עוזבת את הבית, ההורים שלי החליטו לשנות את כל סדרי השינה. עד עכשיו אמונה ישנה איתי בחדר והסתדרנו מצוין. אמונה מאוד מסודרת, ממש כמוני, ובגלל שהיא בקושי הייתה בבית, אפשר לומר שהיה לי חדר כמעט לעצמי. אבל עכשיו אמא רוצה להעביר אליי לחדר את שלומית, אחותי הקטנה והמעצבנת, שהיא גם בלגניסטית לא נורמלית. אני לא יודעת מה אני אעשה. הרמתי טלפון לקמה כדי לשאול מה דעתה, אבל לפני כן השווינו איך מתקדמות ההכנות לחתונה.

"נראה לי שכבר גמרנו להתארגן", אמרה קמה.

"באמת?", התרגשתי, "כבר קנית שמלה ונעליים והכל? אצלנו זה מתעכב, כי אמא מחפשת יום שהיא תהיה פנויה ללכת עם כל הבנות ביחד. היא רוצה לקנות לנו שמלות דומות, שנראה טוב בצילומים".

"אצלנו לא קונים שמלות", הסבירה קמה. "אמא קנתה בד והיא תופרת לנו. היא יודעת לתפור ממש יפה".

"ומה עם נעליים?", התעניינתי.

"אני לא צריכה. סנדלי השבת שלי הם בסדר גמור".

לא ידעתי מה לומר. היה נראה לי ממש מבאס לא לנצל אירוע שכזה כדי לזכות בעוד זוג נעליים. אז החלפתי את הנושא.

"קמה, ספרתי לך על זה שרוצים לשים את שלומית יחד איתי בחדר? היא ילדה חמודה והכל, אבל אני לא יודעת איך אני אסתדר איתה! היא כזאת בלגניסטית!".

"זה באמת לא קל להיות בחדר עם מישהי שונה ממך", הזדהתה איתי קמה. "גם אני רבה הרבה עם האחיות שלי". המשכנו לפטפט על הנושא, אבל קמה לא הצליחה למצוא פתרון לבעיה. "טוב, לא משנה", היא אמרה לבסוף. "מתי אנחנו נפגשות?"

"בחתונה, כמובן", אמרתי. "איזה כיף יהיה!"

הערב המרגש הגיע. עמדנו כל המשפחה והצטלמנו, יחד עם אמונה המהממת. האחיות שלי ואני היינו לבושות בשמלות ממש יפות בצבע ורוד עתיק, ולכולנו היו תסרוקות משוכללות עם פנינים קטנות. אמא חבשה פאה ארוכה ושמלה שחורה ונוצצת, ואבא נראה מאוד מרשים עם חליפה. אחרינו הגיע התור של המשפחה של חיים-מאיר, ולא יכולתי שלא לשים לב כמה הם נראו שונים מאיתנו.

קמה והאחיות שלה לבשו שמלות חמודות אבל פשוטות, וגם אמא שלה לא הייתה מגונדרת בכלל. אפילו חיים-מאיר בקושי נראה כמו חתן. הוא לבש חולצת שבת לבנה ופשוטה, ונעל סנדלי שורש. עד עכשיו לא שמתי לב כל-כך להבדלים בין אמונה המטופחת שלנו לחיים-מאיר, אבל פתאום זה הכה בי.

"אוי ואבוי אמא, הם כל-כך שונים!", לחשתי. "תראי איך המשפחות שלנו נראות שונה! הייתי חושבת שאמונה תבחר בחור שיותר דומה לה".

אמא שלי צחקה. "שונים אבל מתאימים", היא אמרה. "לא כולנו אותנו דבר, וזה טוב, וכשאוהבים מישהו, ויש רצון לחיות יחד ולוותר, אפשר להסתדר מצוין".

הממ... הבטתי בשלומית שהייתה עסוקה בהתרוצצות באולם הגדול. אחותי הקטנה והמעצבנת היא גם חמודה, ואני בהחלט אוהבת אותה. אני יכולה להסתדר איתה? אם ארצה, אז כנראה שכן.