"אנשים אמרו שאחרי הסיור התפילה שלהם נראתה אחרת". משתתפי הסיור והמדריך יצחק טסלר
"אנשים אמרו שאחרי הסיור התפילה שלהם נראתה אחרת". משתתפי הסיור והמדריך יצחק טסלרצילום: הדס פרוש, פלאש 90

בכניסה לסמטא המובילה לשער החשוך, עוצר המדריך את הקבוצה. "תתקבצו כולם יחד וקדימה בהליכה זריזה לכיוון השער, כדי שנוכל להספיק לראות את מקום קודש הקודשים ואבן השתייה", הוא מבקש ומיד מסביר: "ברגע שנציג הווקף יזהה אותנו, הוא מיד יגיף את השערים". החברים מזדרזים, והנה כיפת הסלע ניצבת מולנו במלוא תפארתה, מה שממלא את הלב צער עמוק. בתוך רגעים ספורים, כפי שהובטח לנו, הגיף איש הווקף את השערים הגדולים שהיו פתוחים לרווחה עד אותו הרגע. "ואזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו", פורצת הזעקה מפי הנוכחים. חצי דקה אחרי שאנחנו נסוגים לאחור עם התחושות הקשות, נפתחים שוב השערים.

בימים אלה שלאחר אבלות החורבן ועם הפנים לימי הנחמה, אין דרך טובה יותר להיכנס לאווירת הכיסופים לבניין המקדש מאשר להצטרף אל הסיורים של 'סובו ציון' סביב שערי הר הבית. התלוויתי אל סיור של חבורת צעירים בני המושב אחיעזר ליד העיר לוד, המקיימים לימוד שבועי מדי ליל שישי כבר יותר מעשור. נקודת הזינוק היא רחבת הכותל המערבי. "הכותל המערבי הוא הרבה יותר ארוך ממה שחושבים", פותח יצחק טסלר המדריך. החברים מתפלאים, ויצחק מסביר שרוב הסיור יהיה לאורך 500 מטר, "אורכו האמיתי של הכותל".

אנחנו מתחילים לנוע על רחוב הגיא, בואכה הרובע המכונה מוסלמי, אל עבר השער הראשון, שער הכותנה. "אם יש כאן מישהו לא יהודי, הוא יכול להמשיך", מעדכן יצחק בחיוך מריר את חברי הקבוצה. ואכן, בעוד אנחנו עומדים מבחוץ, עוברים הערבים באופן חופשי את המחסום המאויש על ידי שוטרי משמר הגבול, אל עבר הר הבית. שער הכותנה הוא המקום הקרוב ביותר, מחוץ להר הבית, לקודש הקודשים ואבן השתייה שממנה נברא העולם. "השיבר של כל העולם נמצא כאן", הוא ממשיך לתאר את המקום שנמצא ממש במרחק נגיעה, ומטעים: "רק חבל שפקק ענק מזהב סותם אותו כבר מאות שנים".

בסיום ההסברים קוראת החבורה את פרק התהילים "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך", ופתאום צמרמורת עוברת בין כולם, כשהמילים מקבלות משמעות קצת אחרת במציאות הנוכחית. דרך סמטאות העיר העתיקה אנחנו מתקדמים אל עבר השער הבא. בשער הברזל עומד איש ווקף ומחייך בלעג אל עבר הקבוצה שנאלצת להישאר מחוץ להר. "אמר רבי אלעזר: מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמיים", מצטט יצחק את הגמרא במסכת ברכות, ומבאר את הסיבה היהודית לשם השער. "גם הערבים מכנים את השער כך, מכיוון שזהו החומר שממנו הוא היה עשוי פעם. היום השער עשוי מעץ, סימן שהשער קצת התרכך. הלוואי שייעלם לגמרי", הוא מוסיף בתקווה. "זה הזמן לפרק תהילים שיעיף את השערים", מבקש אחד החברים, ומיד פותחת החבורה בשירה סוחפת של "תפילה לעני כי יעטוף" ועוברים לומר את שאר הפרק בנעימה תימנית מסורתית. הם ממשיכים בשירה וריקודים של "ייבנה המקדש" אל עבר הכותל הקטן הסמוך.

להבין מהו צער השכינה

מיזם הסיורים של 'סובו ציון' החל לפני כשנה וחצי במטרה לחזק את הנוכחות היהודית הטבעית והקבועה באזור הר הבית, גם למי שרבותיו אוסרים לעלות להר עצמו. 20 מדריכים ומדריכות אחראים על הובלת הסיורים בהתנדבות מלאה, בהם השתתפו עד היום כ‑1,400 איש ב‑70 סיורים. "בעקבות השתתפות בסיורים שלנו, הרבה חברים מתחילים לבוא עם משפחה וחברים באופן עצמאי", מספר יצחק, "בפסח התקשרו אלינו לקבל המלצות על שעות מועדפות. יש כמה ישיבות שמוציאות הסעה פעם בחודש למניין שחרית בכותל יחד עם סיבוב שערי הר הבית".

מטרה נוספת וחשובה לא פחות היא העלאת המודעות לנושא המקדש ולמצב הקיים היום בהר הבית וסביבותיו. "את השלילי רואים לבד בעיניים. הסיורים שלנו הם בדגש על החיובי, מה בית המקדש נותן לחיים שלנו - שפע גשמי, תפילה, תורה לאומית ופרטית, אהבת ה' ויראת ה', נבואה, בריאות ויופי", מונה יצחק את המעלות.

"המשתתפים חוזרים הביתה מזועזעים מהמצב, עם הרבה יותר הבנה ורצון למקדש. שמעתי מכמה משתתפים שמושגים כמו צער השכינה קיבלו אצלם משמעות חדשה ועמוקה יותר, וגם התפילות שלהם נראות עכשיו אחרת. אנשים שקודם לכן לא היו מחוברים לתחושות האבל בתשעה באב, מתחילים כעת להתחבר ולהרגיש את החוסר".

ובחזרה לסיור שלנו. "מרגש להיות בכותל בלי מיליון אנשים מסביב", מתרפק על אבני הכותל הקטן אחד מבני החבורה. יצחק המדריך מצביע על פתח סתום של מבנה סמוך, ומסביר שעד מלחמת ששת הימים היה זה מבנה של שירותים שצה"ל סתם עם שחרור המקום. תמונות שעוברות בין הנוכחים מגלות כי עד מלחמת ששת הימים הייתה רחבת הכותל קטנה הרבה יותר ממה שהיא היום, בדיוק כפי שנראה הכותל הקטן כיום, אך תוך שעות ספורות משחרור המקום, שיטחו חלק משכונת המוגרבים ששכנה בו. "צריך לקחת מזה מוסר, כשעם ישראל מכוון ויודע מה הוא רוצה - הוא יודע מה צריך לעשות. חבל שזה לא קרה לאורך כל אורך הכותל המערבי וכמובן בהר הבית", אומר יצחק בכאב. "כדאי שנדע לנצל את ההזדמנות הבאה ולא נחמיץ אותה".

שער המשגיח הוא השער הבא, אבל אליו המשטרה לא מאפשרת להתקרב. אנחנו ממשיכים לצעוד ברחוב הגיא, במקביל לכותל המערבי של הר הבית, אל השער האחרון הנמצא בצידו הדרומי. שער הצאן הוא נקרא, ומזכיר לנו את העובדה שירושלים הייתה מלאה בכבשים ועיזים לצורך עבודת הקורבנות בבית המקדש. תוך כדי עוברת אותנו חבורת ילדים ערבים, לבושים במדים של שחקני כדורגל, שכנראה הגיעו לשחק בהר. "שועלים הילכו בו", מזדעזעים כולם.

יצחק מסביר שאחת הסיבות לכך שהר הבית נקרא הר המוריה, היא מכיוון שיצא ממנו מורא לאומות העולם, מה שקרה בזמן שבית המקדש היה קיים וחסר בימינו. "מתבקש בשלושת הרגלים, כשכולם עולים לרגל לירושלים, שאומות העולם יתקפו את היישובים היהודיים ברחבי הארץ, אבל ה' הבטיח ש'לא יחמוד איש את ארצך'", מחזק את דבריו בחור שהצטרף לסיור. לא רחוק מכאן בלשכת הגזית ישבו הסנהדרין, גדולי הדור שדנו בשאלות הלכתיות. "התורה נקבעה כאן על חודו של קול", מדגיש יצחק ומציין כי מתוך 613 מצוות התורה, קרוב ל‑240 מצוות לא נוהגות מאז שחרב בית המקדש.

כאן מתחברים לקב"ה

פרק תהילים נוסף נאמר בנעימה התימנית המסורתית וקדימה אל השער הבא, השער החשוך, שאותו תיארנו לעיל. מפאת קוצר הזמן אנחנו מדלגים על שער המחילה ומגיעים אל השער האחרון, שער השבטים, הסמוך לשער האריות, שממנו פרצו הצנחנים להר הבית ולעיר העתיקה במלחמת ששת הימים. כדי להיכנס לאווירה, משמיע יצחק הקלטה של כתב גלי צה"ל המתאר בשידור חי את שחרור הר הבית, יחד עם הקריאה המפורסמת "הר הבית בידינו".

שער השבטים הוא גם התחנה האחרונה של הסיור הנוכחי. "מרכז התורה של עם ישראל הוא בית המקדש", מתאר יצחק לקהל המרותק, "צריך להתחיל לדמיין מיליון יהודים שבאים מכל העולם ועולים לרגל. בסוכות – עם שמחת בית השואבה וניסוך המים, בפסח – עם קורבן הפסח. כמו הלב שנותן חיות לכל הגוף, כך גם בית המקדש מטהר ונותן חיים לכל עם ישראל".

התחושות החזקות של משתתפי הסיור מדגישות את הניגודיות החזקה בין קדושת הר הבית ומקום המקדש שנמצא במרחק נגיעה, ובין השועלים שמהלכים בו, מה שהופך את הכמיהה והתפילה לבניין המקדש למוחשיים הרבה יותר. "חוסר שליטה במקום הכי קדוש לעם היהודי, ובו הם מקבלים את היחס הכי משפיל", "איך לא נותנים לי לראות את מקום קודש הקודשים?" - מתארים לי החברים את המסקנות הכואבות שלהם מהסיור. "אצלנו בשיעור מדברים על החיבור שלנו לקב"ה", מתרגש אביעד מורי, שמוסר את השיעור מדי יום חמישי במושב כבר עשר שנים. "הסיור עזר לנו להבין שהחיבור לקב"ה עובר דרך הר הבית ובית המקדש".