הרצל בן ארי מגיע בכל בוקר לעבודה בתחושה של חלום. "זה חלום חיים, כי אני קשור לרובע היהודי ולמקום הזה עוד מגיל חמש, כשהייתי מגיע עם אבי לקבר דוד והיינו צופים לעבר הר הבית", נזכר בן ארי, המשמש כיום מנהל החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי. "לפני מלחמת ששת הימים זה היה המקום הכי קרוב להר הבית, ואני רואה את אבא שלי, הגדול והגיבור, עומד ובוכה. אני שואל אותו לפשר הבכי ואז הוא מצביע ומראה לי היכן היה בית המקדש והיכן הכותל, ומסביר שאנחנו היינו בגלות וכעת לא יכולים להגיע ולגעת ולהתפלל בכותל".
הרצל בן ארי כבר כיהן בתפקידים משמעותיים. הוא שימש בעבר ראש מועצת קרני שומרון, אבל התפקיד הנוכחי שלו בחברה לפיתוח הרובע, שבו החל רק לפני שמונה חודשים, מסב לו סיפוק גדול הרבה יותר. "אנחנו זכינו לדור של גאולה. אנחנו יכולים להגיע ולגעת ולהתפלל ואנחנו רוצים להגשים את החלום של כל עם ישראל 'ותחזינה עינינו בשובך לציון'", הוא סוגר מעגל עם חוויית הילדות, "אני חווה פה את חדוות היצירה. עם כל הקשיים, ויש כאלה, אנחנו מצליחים להגיע לתוצאות".
"שהמבקרים יאמרו 'וואו'"
החברה עוסקת במגוון פרויקטים לאורך השנים, שעניינם בנייה ושחזור, פיתוח הסביבה וקידום חשיבותו של הרובע היהודי כאתר חובה לכל יהודי. אחרי פרויקט הענק של בנייתו מחדש של בית הכנסת 'החורבה', רוחש בימים אלו מיזם חדש ומאתגר לא פחות. "אחת החורבות המדהימות שאנחנו משקמים בימים אלה היא בית הכנסת תפארת ישראל. הוא נבנה לפני 170 שנים על ידי האדמו"ר מרוז'ין באמצעות נאמנו ישראל בק. זה היה בית כנסת כל כך מפואר שהוא כונה 'גבוה מעל גבוה', כי הוא היה מעל כל גגות העיר העתיקה. במלחמת השחרור זו הייתה אחת מעמדות ההגנה. לאחר שהרובע נכבש, מפקד הלגיון הירדני איברהים אל-טלאל הורה להרוס את בית הכנסת תפארת ישראל ואת החורבה, כדי שליהודים לא יהיה לאן לחזור".
אבל חזרנו - וכעת גם בית הכנסת עתיד להיבנות.
"ב"ה, בזכות אבות זכינו ואנחנו נמצאים כאן חזרה בירושלים שבין החומות. מאז שהחברה לשיקום הרובע היהודי השלימה את שיקומו של בית הכנסת החורבה, אנחנו עומדים על סף תחילת העבודות לבנייתו מחדש של בית הכנסת תפארת ישראל, שאמור להחזיר את קרן ישראל לתפארתה. בתי כנסת הרי לא חסרים לרובע, אבל זה סמל לאומי של עם ישראל וזו חובה שאנחנו רוצים לבצע כדי להחזיר עטרה ליושנה".
פרויקט מרכזי נוסף שעליו עמל בן ארי הוא בניית מעלית הכותל, שמטרתו להנגיש לכל אדם את רחבת הכותל, כך שאפשר יהיה לעלות ולרדת אליה בקלות, וגם לעלות מהכותל לרובע היהודי. פרויקט אחר נקרא 'קריה יפהפייה' ומטרתו "לשפץ את הנראות והרחובות של הרובע, להגיע למצב שבו כל מבקר שיגיע לעיר העתיקה יאמר 'וואו'. אני מאמין שתוך שנתיים מהיום כבר נראה תוצאות של השינוי הזה בשטח".
בן ארי מצביע על בעיה לא פחות משמעותית, ומבחינתו חשובה לא פחות מבנייה ושיקום של הרובע היהודי. מדובר בסוגיית החנייה, או ליתר דיוק המחסור בחנייה באזור. "יש 11 מיליון מבקרים בירושלים, רבים מהם באים לרובע היהודי ולכותל המערבי. יש קצת יותר מ‑200 חניות במקום שבו צריכות להיות הרבה יותר. זה קושי גדול מאוד, לא רק לבאים מבחוץ אלא גם למשפחות שגרות בתוך הרובע עצמו".
מה אפשר לעשות? הרי מדובר בשטח קטן מאוד.
"אני מאוד מזדהה עם הקושי הזה ומנסה לפתור אותו, וגם העירייה משתפת איתי פעולה באופן מלא. אנחנו מתכננים לפתור את הנושא של החניון בטווח הקצר של הוספת כמה מאות מקומות חנייה, ויש פתרונות בטווח הביניים ובטווח הארוך. לטווח הארוך מתוכנן חניון של שש קומות מתחת לקרקע עם כניסה לאוטובוסים - אבל הדבר הזה ייקח כמה שנים טובות. לזמן הקרוב צריך לשים מכפילי חנייה, ואני מקווה שהפתרון הזה לא ייקח הרבה זמן".
כאמור, חלק מחזונו של בן ארי הוא שדרוג מעמדו של הרובע היהודי בתודעה הלאומית. "חשוב שנעסוק, ואנחנו עוסקים, בפיתוח התיירות. שכל אחד יראה, ילמד ויבין כאן את ההיסטוריה של עם ישראל ושל ירושלים. את הבניין והחורבן, ללמוד מהכול. שמחר או מחרתיים כשאונסק"ו מקבל החלטות שקריות מוחלטות, הילדים שלנו, בכל מקום בארץ, יבואו ויכירו את המורשת שלנו לא רק בעיניים, אלא גם ברגש. את המסר הזה אנחנו חייבים להעביר ואסור שזה ייפסק".
החברה שבראשה עומד בן ארי איננה עובדת לבד. לפחות שמונה חברות ורשויות פועלות בתוככי הרובע. לבן ארי יש מסר לכל בוני ומשקמי הרובע היהודי. "כל אחד עושה את שלו. יש כאן הרבה גופים וכל אחד תורם את חלקו לבניית חורבה מחורבות ירושלים, כדי שנגיע בסופו של דבר לבניין שלם ושנזכה לראות כוהנים בעבודתם ולוויים בשירם ובזמרם".
באווירת ימי הנחמה, לבן ארי חשוב לחבר את העיסוק היומיומי בבנייתם של מקומות שחרבו בירושלים - גם לרוח. "בתשעה באב אנחנו מקוננים על ציון החפויה והאבלה והחרבה, ואתה אומר לעצמך - איך אפשר לומר דברים כאלה? אלו קינות שכביכול היו מתאימות ללפני מאות שנים, היום העיר התפתחה והבנים שבו לגבולם. אבל לא לגמרי. להר הבית עדיין לא שבנו. החלום עוד לא התגשם במלואו. תמיד כל יהודי בוחר מה הוא רוצה לראות - ואנחנו רוצים לראות את חצי הכוס המלאה".