אריה ברמסון מבית אל נחשף לנושא הרעש המוגזם והבלתי חוקי בחתונות רק אחרי שנולד לו בן עם מום באוזן. לבן הזה יש רק אוזן אחת שומעת.
"כשהיינו בעמותה שמטפלת בנושא השמיעה, אמרו לנו לרחם עליו ובחתונות לא להכניס אותו בכלל או להביא לו אטמי אוזניים מיוחדים". מתברר כי רמת הרעש בחתונות, הנובעת בעיקר מהרמקולים של התזמורת, לא רק מכריחה אותנו לצעוק לזה שיושב לידנו שיעביר את החומוס, אלא גם מסבה לנו נזק שמיעתי. אם נדבר לרגע במונחים מדידים, שיחה רגילה מתקיימת בסביבות 60 דציבלים, ומוזיקה רועשת מפיקה 110 דציבלים בערך. הנזק השמיעתי מתחיל בחשיפה של יותר מחצי שעה לרעש שהוא למעלה מ-85 דציבלים. עכשיו תעשו את החשבון.
"לא מזמן הייתה אצלנו חתונה משפחתית. ההורים שלי נאלצו לעזוב באמצע, לקרובה אחרת היה כאב ראש כל הלילה", אומר ברמסון, והוא לא היחיד: לא מעט אנשים מצמצמים את יציאותיהם לחתונות או שמגיעים, מצטלמים, נותנים צ'ק ומסתלקים ברגע שרק מתאפשר, בגלל הסוגיה הזאת. "הטענה היא שזה מה שהזוג המתחתן רוצה, שמוזיקה רועשת עושה שמח. ההורים לא רוצים להחליש את המוזיקה כדי שזה לא יפגע בילדים שזהו היום החשוב בחייהם, והאורחים לא יקראו לרשויות האכיפה כדי לא להרוס את המסיבה של הקרובים", מסביר ברמסון, שפונה לא אחת לזוגות לפני חתונתם ומדבר איתם על הקושי לשאת את הווליום, "אבל הם מפחדים שהחתונה תהיה שקטה מדי".
חוץ מהמבוגרים שסובלים ומביעים את זה, יש עוד מגזר, צעיר וחמוד, שלא יודע איזה נזק נגרם לו. "הורים מביאים תינוקות לחתונה וגם מאפשרים לילדים שלהם לשבת שני מטרים מהתזמורת. ילד כזה, שמרותק לנגינת התזמורת, כשיהיה בן 40 תהיה לו ירידה בשמיעה. ההורים לא מודעים לכך שמדובר בנזק בלתי הפיך".
"חשיפה לרעש מעבר לחצי שעה וברעש שמעל 90 דציבלים הורסת את השמיעה", חותכת ליאת ברגר-לב, קלינאית תקשורת ומומחית לשמיעה. "בחתונות הרעש מגיע ל-120 דציבל". ברגר-לב מסבירה כיצד הנזק נגרם: "השמיעה שלנו היא בעצם גירוי אקוסטי שמגיע מהתעלה החיצונית של האוזן ונותן מכה לעור התוף. העור מרעיד את שלוש עצמות השמע, אלה מניעות את הנוזל שבאוזן הפנימית ואת תאי השיער, וכך מופעל עצב השמיעה שמעביר את המידע למוח. במקרה של ווליום גבוה השערות האלה ייכרתו, ייהרסו או יישברו, ואז הגירוי השמיעתי לא יעבור טוב, כי לא יהיו מספיק תאי שיער שיעבירו אותו בצורה מסונכרנת. זה מה שיביא לירידה בשמיעה". השערות שבאיבר השמע אינן מסוגלות להשתקם ולצמוח שוב.
ברגר-לב מכירה את נושא הרעש בחתונות מקרוב. בעוד מספר ימים בִּתה מתחתנת, והיא נמצאת עמוק בתוך נושא האולמות, התזמורות והאקוסטיקה. "פעמים רבות תזמורות מנסות לחפות על אקוסטיקה נוראית באמצעות הווליום. צריך לחפש את המערכת שאחראית על הרעש באולם. כמו שכשבוחרים אולם צריך לוודא שיש לו רישיון עסק, שכולל רישיון ממכבי האש, ואישורים הקשורים לתברואה - צריך לבדוק שלכל אולם יש אישורים נכונים גם מבחינת אקוסטיקה והגבלת הרעש", היא אומרת. אגב, כל קשר בין המוניטין של אולם מסוים או יוקר המנות שבו לקיומם של האישורים הנזכרים - מקרי בהחלט. "לא היית מדמיינת לאילו אולמות אין בכלל אישורים".
שאלה של אקוסטיקה
עניין הרעש באולמות אירועים לא נעלם מעיניו של המחוקק. לפני מספר שנים הוציא המשרד להגנת הסביבה תקנות ברורות מאוד, ואפילו חשב על דרך יצירתית לאכוף אותן. הוא קבע כי כדי לקבל רישיון עסק, על בעל האולם לחבר את הרמקולים של האולם למערכת שמנטרת את עוצמת הרעש. אם התזמורת או התקליטן מגיעים למעלה מ-85 דציבל, המנורה שבמערכת תהבהב. כעבור 30 שניות יכבה החשמל לגמרי, והרעש והשמחה יושבתו. בנוסף, על אולמות שעוברים את סף הרעש יוטלו קנסות. על פניו מדובר ברעיון מצוין, שמטפל מיידית בחציית סף הרעש, בלי עיכובים ובלי ביורוקרטיות. בפועל, גם אולמות שהיו מחוברים למערכת הזאת ניתקו אותה זה מכבר.
לטענת בעלי מקצוע בתחום הפקת החתונות, עוצמת הרעש המותרת שנקבעה אינה ריאלית ואינה מאפשרת לקיים שמחה וריקודים כלל. לטענת אותם גורמים, היו פעמים שבהן מערכת ההגברה הייתה שקטה לחלוטין, אך רעש התופים לבדם, או מחיאות הכפיים של חברי החתן המלווים אותו לחופה, הספיקו כדי לנתק את מערכת ההגברה. טענה נוספת היא שמד הרעש ממוקם במקומות הישיבה הסמוכים ביותר לרחבת הריקודים, בסמוך לרמקולים, במקום שברור שיהיה בו רעש רב.
"עד לפני כמה שנים לא היו תקנות ולא הייתה אכיפה", מספר נועם יעקובסון, המוביל והסולן של להקת החתונות 'עניין אחר'. "אחר כך זה עבד. האולמות היו מחתימים את הלהקות שאם יהיה קנס, הוא ייגבה מהלהקה. היו אולמות שקיבלו קנסות מפקח של המשרד להגנת הסביבה, אבל זהו, היום זה לא קורה". בגלל חוסר ההתאמה בין מגבלת הרעש שהציב המשרד להגנת הסביבה, האולמות לא מחברים היום את הרמקולים למערכת משביתת הרעש. כך בעצם נוצר מצב שאין שום מגבלה, והווליום עולה מעלה מעלה.
"באולמות שיש בהן מערכת אל-פסק, האירוע הוא סיוטי", טוען יעקובסון. "אי אפשר לנגן בכלל. אתה כן צריך להביא אנרגיה מסוימת של נגינה כדי שיהיה שמח. אנחנו מהלהקות שמנגנות יחסית בשקט, ומשתדלים להיות קשובים לקהל". אגב, יעקובסון עצמו סובל מירידה בשמיעה בשל חשיפה לרעש. בשנות הנגינה הראשונות של הלהקה החברים לא הסתייעו באטמי אוזניים. היום הם כבר מגיעים מצוידים. מצד שני, 85 דציבל הוא בעיניו סף לא ריאלי. "אנשים הולכים להופעות מוזיקה. נראה אם מישהו מדבר שם על ווליום".
יעקובסון אומר שגם במצב הקיים יש מה לעשות. "דבר ראשון, כדאי להושיב את האורחים המבוגרים הרחק מרחבת הריקודים. דבר שני, כדי לייצר חתונה שמחה לא צריך ווליום גבוה. זו טעות של להקות מתחילות או של כאלה שאינן מקצועיות. לפעמים, אם באולם ליד מתקיימת חתונה, אנחנו הולכים לבקר את הלהקה שמנגנת שם. קורה לא אחת שאנחנו בעצמנו בורחים החוצה מעוצמת הרעש". טיפ נוסף הוא להנמיך את המוזיקה עד כמה שאפשר בזמן האוכל, כך שהאורחים יוכלו לשוחח. יעקובסון אומר שהרבה מאוד תלוי באולם: "לפעמים האנשים פשוט שומעים את רעש הצלחות ואת הדיבורים של 500-400 האנשים שסביבם. יש אולמות שבהם האקוסטיקה נוראה".
יעקובסון מוסיף שגם איכות מערכת ההגברה היא משמעותית, וכן אופן פיזור הרמקולים באולם. "אני מוכן לייעץ בעניין לכל מי שרוצה לשמוע, אבל לא אחרי שסגר עם האולם, אלא לפני, כשעוד יש מה לשנות".
"תקנת הרעש ישימה לחלוטין", קובע פרופ' סטיליאן גלברג, ראש אגף מניעת רעש וקרינה במשרד להגנת הסביבה. "85 דציבל הוא מפלס רעש גבוה מאוד. הרמקול אמור להיות ברחבת הריקודים, ושם מותר 105 דציבל, וצריך להבין שמדובר בסקָלָה לוגריתמית. 105 דציבל זה כמעט פי עשרה מ-85", הוא מסביר.
הפרופסור מתייצב באופן נחרץ לצידו של ברמסון והאורחים: "אתה יכול לבחור אם ללכת למועדון ולרקוד או ללכת להופעות, אבל לאירוע משפחתי חייבים ללכת, גם המבוגרים וגם הילדים, אחרת זה לא נעים. חלק סופגים נזק זמני, ואחרים - נזק שמיעתי תמידי". גלברג ממשיך ודוחה את הטענות של אנשי המוזיקה: "התקנות האלה נבנו יחד עם איגוד התקליטנים ואיגוד בעלי האולמות וגני האירועים. תקליטן מקצועי יודע לעשות שמח בלי להפציץ בדציבלים".
אם אתה כל כך בעד התקנות, מדוע הן לא נאכפות?
"אנחנו יצרנו כמה תקדימים, תבענו וקנסנו אולמות. כל זה היה כדי להראות לרשויות המקומיות איך עושים את זה". במילים אחרות, זה לא התפקיד של המשרד להגנת הסביבה. "מי שנותן רישיון עסק לכל 200 האולמות במדינת ישראל הן הרשויות המקומיות, והן צריכות לאכוף את זה".
בפועל זה לא קורה.
"אנחנו מפתחים עכשיו מערכת שאמורה להגביל את מערכת ההגברה, כזו שתשדר למוקד העירוני היכן מתקיימות חריגות ווליום והיכן לא, בדיוק כמו מצלמות שיש ברחבי העיר. כך יוכלו אנשי המוקד העירוני להגיע לאולם ולאכוף את התקנה". לפי פרופ' גלברג, המערכת אמורה להיכנס לפעולה בתוך חצי שנה. עד אז אולי כדאי לרכוש אטמי אוזניים בחנות הפארם הקרובה, כדי להגיע לאירועים הקרובים, לשמוח ולשמח, ולהצליח לשמוע גם למחרת.
ofralax@gmail.com