עוכב. ארי הרו
עוכב. ארי הרוצילום: Miriam Alster/FLASH90

קשה לפספס את תחושת השמחה שאופפת מאז יום שישי את מתנגדיו של ראש הממשלה,בנימין נתניהו, בעקבות החתימה על הסכם עד המדינה עם מקורבו של נתניהו לשעבר, ארי הרו.

התקווה הבלתי נסתרת היא שעדותו של הרו תפיל את נתניהו לקרשים, ותהווה "מהלך משנה משחק" בכל הנוגע להסתבכויותיו הפליליות של ראש הממשלה.

מצד שני, גיוסם של שני עדי מדינה בפרשיות הקשורות לנתניהו בתוך זמן קצר מעלה באופן טבעי על סדר היום את הסוגייה העקרונית של עדי מדינה, ועד כמה מדובר באמצעי לגיטימי.

לסוגיה הזו יש היבט משפטי (שכן לעד מדינה יש אינטרס מובנה לספק לפרקליטות את "הסחורה", אינטרס שקצת פוגם באינטרס שלו לומר רק את האמת) שהחוק התמודד איתו באמצעות סעיף 54א לפקודת הראיות, שקובע שעדות כזו זקוקה ל"סיוע" (להבדיל מ''דבר מה לחיזוק'' שהיא דרישה מינימלית יותר, שקיימת כאשר העד שותף לעבירה אך לא מקבל תמורה עבור העדות).

אולם, המשפט במובנו הצר הוא לא חזות הכל כאן. בהחלט יש מקום לשאלה כמה הגיוני "לשלם" לעד מדינה. זו לא שאלה משפטית טהורה, זו שאלה של מדיניות ציבורית. קחו למשל מקרה קלאסי של עד מדינה. שני פושעים יצאו יחד לבצע חיסול מטעם ארגון פשע, ומלאכתם למרבה הצער - צלחה. אחד היה הנהג והשני היה המחסל. יש היגיון מסוים בגיוס הנהג כעד מדינה למען יופלל המחסל, למרות שכך הנהג לא יורשע בסיוע לרצח, אלא ישולח לחופשי. הרי האופציה השניה היא האפשרות הסבירה ששניהם יסתובבו חופשיים, מחוסר יכולת להרשיע איש מהם.

אבל מה נגיד אם תמורת הפללת המחסל ידרוש הנהג הפלילי לוותר לו על אישום במעבר ברמזור אדום? ומה אם העבירה הנוספת איננה עבירת תעבורה גרידא כי אם עבירה של גרימת מוות ברשלנות במסגרת תאונה? גם על עבירה כזו הגיוני למחול בהסכם כזה?

לא צריך להיות "ביביסט" בשביל לשאוף לדיון ציבורי בשאלה האם גיוס עדי המדינה בפרשות הנוכחיות עומד באמות מידה סבירות מבחינה ציבורית. יותר מדי סימני שאלה מצטברים מעל הצעדים האחרונים של הפרקליטות והמשטרה, ודיון ציבורי כן ואמיתי הוא דבר מתבקש.