עצרת התמיכה שקיימה תנועת הליכוד אמש (רביעי) בגני התערוכה בתל אביב עוררה חוסר נחת בקרב רבים בתקשורת הישראלית.
עיקר הזעם התמקד בנאומו הציני והמשתלח של ראש הממשלה נתניהו, אשר במהלכו אמר בין היתר "התקשורת והשמאל זה אותו דבר".
כמי שעוסקים בתקשורת זה קצת מעצבן לשמוע את זה. למי שרגיל תמיד להיות בצד המתקיף לא נעים להיות בצד המותקף.
הבעיה היא שהעיתונאים שיצאו נגד ראש הממשלה נתניהו פשוט לא רואים את הדבשת של עצמם ולא מסתכלים במראה שאותה הציב מולם נתניהו.
קחו למשל שיחה בין עיתונאי א' לעיתונאי ב' שהתנהלה הבוקר באחת מתחנת הרדיו המואזנות בישראל ובמקרה ממש האזנתי לה.
א': אתה היית שם (בכנס התמיכה בנתניהו - ש"פ), זה היה יותר עצוב או יותר מצחיק?
ב': קודם כל צריך להגיד, זה היה מאוד מרשים
נכון, יש עיתונאים כמו ב', ולא בודדים, כאלו שיודעים לדווח קודם כל, לספר מה שראו עיניהם, באופן מקצועי ונטול פניות, ולהבדיל בין עובדות לדעות. הבעיה היא שהם לא לבד.
בגלל עיתונאים כמו א' קשה מאוד להתווכח עם הטענות של נתניהו (שבחלקן, כך מסתבר, מוצדקות). קשה להתעלם מהעובדה שאת חלק מהעיתונאים שלנו העובדות לא מעניינות, רק שנאת נתניהו. ובאקלים כזה נאום נתניהו סוחף אחריו את ההמונים, הרבה יותר מאשר יללות העיתונאים.