גם בחופש הגדול חשוב מאוד לא לפספס עשיית מצוות
גם בחופש הגדול חשוב מאוד לא לפספס עשיית מצוותאיור: עדי דוד

כשרוני הציעה שנכתוב דברים שמתחשק לנו לעשות במשך החופש, התלהבנו.

חילקנו בינינו את הרשימה. אני אספתי רעיונות לפעילויות משפחתיות בבית.

גיל כתב רעיונות לבילויים משפחתיים מחוץ לבית, והדביק בקלסר קטן מודעות של מסלולי טיולים ומוזיאונים.

רוני כתבה דברים שנוכל לעשות בימים שאמא ואבא עסוקים. הרשימה שלה הכי מאתגרת וארוכה, כי יוצא שרוב ימי החופש ההורים שלנו בעבודה.

גיל ואני דאגנו להוסיף לה רעיונות, ויצא שיש לה שבעה עמודים עמוסי פעילויות ומשחקים, ששלושתנו הסכמנו שהם בהחלט דברים שהיינו שמחים לעשות בחופשה.

אבל עכשיו, כשהגיע יום כזה, יום חם ומשעמם שבו אמא ואבא עסוקים, משום מה הרשימה לא עוזרת. כל רעיון שכתוב בה נשמע מעייף או בלתי מהנה. קראנו את שבעת הדפים חמש פעמים, ואף אחת ממאות הפעילות הרשומות בהם לא גרמה לנו לרצות לקום מהספה.

אחרי ששוב הערתי שמשעמם לי, ואחרי שגילי התבכיין על החום, רוני הציעה רעיון. בטח כבר הבנתם שלרוני יש את הרעיונות הכי טובים. היא קשרה לי את העיניים, וסובבה אותי במקום. את שבעת עמודי רשימת הפעילויות היא סידרה במעגל סביבי. הלכתי בלי לדעת לאן, ודרכתי על אחד הדפים.

רוני הרימה את הדף מהרצפה, הורידה את המטפחת שכיסתה לי את העיניים ואמרה: "רעות בחרה למעננו את העמוד שבו תהיה הפעילות שלנו. גיל, אתה תבחר את הפעילות, גם כן בשיטה של הגרלה, ומה שיצא - נהיה חייבים לעשות, אפילו אם לא נרצה בהתחלה".

היא גזרה את סעיפי הרשימה לפתקים, גילי לקח לידיו אחד מהם, ופתח את הנייר המקופל. "לא!", הוא פסק, "את זה אנחנו לא עושים! איפה נמצא עכשיו 'משהו להתנדב בו'?! אני לא מסכים לצאת לחום לחלק מיץ בתחנה, לא בא לי לסדר בגדים במחסן יד שנייה, והיום הוא היום היחיד בשבוע שבו מרכז חלוקת האוכל לנזקקים סגור".

לרגע השתרר שקט של ייאוש בחדר, אבל אז, לראשונה מאז הבוקר, היה משהו שהתחשק לי לעשות.

"זוכרים ששירה סיפרה שהחופש הגדול שלהם מדכא?", שאלתי ומיד המשכתי, "ההורים שלהם עובדים עד מאוחר, לכן הם לא נוסעים לשום מקום. זו תהיה ההתנדבות שלנו! ניקח אותם ליום כיף!".

גיל נאנח. "איך בדיוק נסיע אותם? כולנו ילדים, אין לנו רישיון וגם לא אוטו".

רוני לא נתנה לטון של גיל לדכא אותה. "הרעיון של רעות מעולה! נוכל לעשות איתם טיול אופניים! הם עוד חדשים כאן ובטח עדיין לא מכירים את המעיין!".

תוך דקות רוני סיכמה בטלפון כל מה שצריך עם האח הגדול של שירה, והתפנתה לחלק לנו הוראות. מרחנו פרוסות לחם במגוון ממרחים, חתכנו פירות, סידרנו ירקות בקופסת פלסטיק וקשרנו הכול על האופניים. את שירה ושני האחים שלה פגשנו בכיכר ומשם נסענו למעיין.

אני חושב שזה היה היום הכי כייפי בחופש. לאח של שירה יש רעיונות מעולים למשחקים. הם הביאו כדור, והמים במעיין היו צלולים ונהדרים. במשך כל הפיקניק שרנו ודיברנו.

כשחזרנו אל הכיכר רכובים על האופניים, ראיתי ששירה כתבה משהו על פתק. שאלתי אותה על זה, והיא הסמיקה. "כתבתי לי על פתק דברים שחשוב שאעשה כל יום בחופשה", היא אמרה והראתה לי טבלה קטנה. בריבוע של היום היא סימנה "תפילה", "ארוחה מזינה", כמה מברכות הנהנין וגם "מצווה אחת מאוד גדולה".

"איזו מצווה עשית?" שאלתי, וראיתי שפניה מאדימות עוד יותר.

"אמרת שמשעמם לך בחופש כשההורים שלך בעבודה...", היא ענתה לאט, "אז סיכמתי עם האחים שלי שלעשות לכם יום כיף יהיה המצווה היומית שלי...", היא אמרה, ואני התחלתי לצחוק.