ליווינו בשיירה רבת רושם את אלאור אזריה ואת משפחתו לבית הכלא הצבאי בצריפין.
האתגר שהצבתי היה להפוך את הרגע המורכב לביטוי של ניצחון הרוח על העוול המתמשך שנעשה ללוחם ולמשפחתו, ולשמחתי בנק המטרות הושג במלואו. הפעילות והפעילים המסורים חיכו מתחת לבית המשפחה וקידמו אותם בשירה ובדגלים. נסענו בשיירה ארוכה לצריפין והשמענו שירי מולדת המגלמים את רוח המאבק. השם שניתן למבצע הוא "בראש מורם", ואכן אלאור נכנס בשערי הכלא גאה וזקוף, כיאה ללוחם אמיץ שלא היסס להקריב את נפשו למען עם ישראל. המטרה הייתה לגרום לכל אלה שייחלו לראות את הלוחם מאחורי סורג ובריח להשפיל את עיניהם, וכך היה. עם ישראל אינו רואה באלאור עבריין ומודה לו על מסירותו.
בשעתו היפה מגלם העם את ערך הערבות ההדדית, שלצערי התנערו ממנו מפקדיו של אלאור. אין מדובר בהתרסה. אדרבה: חיזוק ותמיכה וגם רוח גבית לרמטכ"ל שאמור לדון בבקשת הלוחם להמיר את עונש המאסר בעבודות שירות. בשבילנו המאבק רחוק מסיומו. לא ניתן לנושא לרדת מעל סדר היום, וכבר היום מתארגנת קבוצה שתגיע מדי יום שישי ותערוך קבלת שבת מחוץ לשערי הכלא. המאבק שלנו עקרוני ונועד להבהיר לכולם שעם ישראל רואה בחיילות ובחיילים את ילדיו. תוצאות המאבק כבר ניכרות בשטח, ואני מאמין שהפיקוד לא יחזור על הטעות הטרגית ויחרוץ את דינו של לוחם בטרם נערך תחקיר יסודי ומקיף.
אני מבקש להתייחס למאבק הנחוש שקיימנו חבריי ואני במשך קרוב לשנה וחמישה חודשים. מדובר במחאה עממית ואותנטית שקמה מלב ליבו של הציבור, כזו שאינה מנותבת (ובעיקר ממומנת) על ידי בעלי אינטרס. ראינו פעילות ופעילים מכל רחבי הארץ שהעניקו מזמנם וגם מכספם, מתוך אמונה עמוקה שכל החיילות והחיילים הם ילדינו ועלינו להחזירם הביתה בלי התניות. זו הייתה שעתו היפה של עם ישראל, שגילם את ערך הערבות ההדדית במיטבו ואני מאוד מעודד מההתגייסות המרשימה.
נשמעו טענות כאילו פגע המאבק באלאור. אולם כל התוצאות מוכיחות בבירור שדעת הקהל השפיעה לטובה. אני מזכיר שהכוונה הראשונית הייתה לשפוט את הלוחם על רצח, לא פחות ולא יותר. גם העובדה שנפסקו לו שנה וחצי של מאסר (פחות בהרבה ממה שהעריכו ואולי ייחלו יודעי דבר) מוכיחה שהעם אמר את דברו, חזק וברור, והצלילים הרמים לא נפלו על אוזניים ערלות.
השקפת העולם הסדורה שלי גובשה בשדה הקרב. כשעם ישראל חגג את חג האהבה, הרכנו אנחנו, לוחמי גדוד 12 של גולני, ראש לזכר תשעה חברים שנפלו בקרב על ביירות. הרמטכ"ל איזנקוט שימש אז כמ"פ בחטיבה. אני מרשה לעצמי לפנות אליו ולבקש ממנו שייעתר לבקשתו הלגיטימית של אלאור ושימיר את העונש בעבודות שירות. חייבים לשים סוף לפרשה האומללה ולאחות את הקרעים שנפערו במרקם הכל כך עדין הזה בין הצבא לעם. "צבא העם" הוא משוואה המהווה את סלע קיומנו, ואם היא תחדל מלהתקיים – נאבד אנו את האחיזה בחלקת האלוקים הקטנה שלנו. גם מעשית ובעיקר מוסרית.
הכותב הוא פעיל חברתי וממובילי המאבק לשחרור אלאור אזריה