בתגובה לסיפורו של יוני (שם בדוי), שנאלץ מזה שלוש שנים לפגוש את בנו הפעוט פעם בשבוע במרכז קשר, טוען משרד הרווחה שבניגוד לכותב, קונפליקט בין ההורים אינו עילה להפניה למרכז קשר. להלן תגובת המשרד:
"מרכזי הקשר הינם מרכזים מקצועיים מוגנים הפועלים מתוך ראיית טובת הילד.
"הפנייה למרכז הקשר תעשה רק במקרים בהם טובת הילד מחייבת זאת בשל צורך בהגנה על הילד או בסיוע בשימור והבניה של הקשר.
"במקרים אלו מרכזי הקשר מסייעים מאוד בקידום ושמירה על הקשר.
"עצם היות ההורים בקונפליקט פרידה אינו עילה להפניה למרכז הקשר (ההדגשה שלנו, ג"ר).
"אין באפשרותנו להתייחס לנסיבות הקשורות ליוני (שם בדוי) מתוך העובדה כי הנושא נידון בבית המשפט ומפאת חיסיון".
ואולם, עיון בתקנון העבודה הסוציאלית מצייר תמונה שונה מזו שמצייר משרד הרווחה.
סעיף 3.36 בתקנון מציין במפורש, יותר מפעם אחת, שקונפליקט בין בני זוג אכן מהווה תנאי מספיק להפניית הורה למרכז קשר. נזכיר כי מדובר במסגרת קשה ביותר, בה ילדי גירושין פוגשים את אחד ההורים – בדרך כלל האבא – תחת פיקוח משפיל, פעם בשבוע, למשך שעה.
עוד נכתב בתקנון כי מרכזי הקשר נועדו לחידוש הקשר בין הורים לילדים שאינם גרים יחד בשל "פירוד, גירושין, נתק ממושך או עזיבת הילדים את ביתם", מבלי לציין את סיבת הניתוק הנ"ל. ניסוח זה מאפשר להכריח אבות לפגוש את ילדיהם במרכז קשר רק בגלל ניתוק שנכפה עליהם.
כאשר מכריחים ילדים לפגוש את אחד ההורים בצורה זו לאורך זמן, הקשר שלהם אליו נחלש. את הנזק שנגרם ליחסים קשה מאוד לתקן, ובדרך כלל הוא בלתי הפיך. לדברי מומחים, השימוש בכלי אכזרי זה בישראל נפוץ פי 10 מאשר בארה"ב.
לכאורה, או שתקנון העו"ס הינו אות מתה, או שתגובת משרד הרווחה מכילה אי-אמת. הסברנו זאת לדוברת מטעם המשרד והיא ביקשה שנעביר לה את טענתנו בכתב.
עשינו זאת והיא השיבה:
"נבקש להבהיר ולהדגיש, עצם הקונפליקט אינו סיבה להפניה למרכז הקשר אלא השפעתו על הילדים".
