איך זה שחוקר אחד לבד מעז

כבר 12 שנים צולל ד"ר יואב מזא"ה בתחום דיני המשפחה, ועדיין כשהוא מגיע לאזורים מסוימים מאוד הוא מרגיש שהוא נתקל בקיר.

אבל מזא"ה לא מופתע, ולכן גם לא מתייאש: "התחזיות שלי צדקו. אוניברסיטת בר-אילן ואוניברסיטת תל אביב מחרימות אותי, ולעולם לא יזמינו אותי לדבר בכנסים שלהן", הוא מגלה, "הכנסים בבר-אילן מתקיימים סביב שולחן עגול שבו כולם מסכימים עם כולם ודעותיי הן מחוץ לתחום. המאמרים שלי נבדקים בפינצטה כדי למצוא עילה לא לפרסם אותם בכתבי עת אקדמיים".

מזא"ה אמנם שוחה בתחום, אבל רוב הזמן הוא שוחה נגד הזרם. תחום דיני המשפחה נתון במוקד הלוהט של המאבק המגדרי, שבו שולט כיום הזרם הפמיניסטי. הוא יודע שבחירתו המקצועית הלגיטימית לקדם חוקרים בעלי אג'נדה מאוזנת בתחום גובה ממנו מחיר מקצועי ואישי כבד. דוגמה מובהקת להתנכלות האקדמית שהוא חווה קיבלה ביטוי מהדהד דווקא דרך פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון, אשר אימץ עמדה שפרסם מזא"ה במאמר אקדמי מקיף. על פי פסק הדין, האחריות הכלכלית על הילדים חלה על שני ההורים בהתאם ליכולתם. עד היום אב גרוש נאלץ לשלם את מלוא תשלומי המזונות לבדו, בלי להתחשב בנסיבות.

"פסק הדין הזה אימץ עמדה שפרסמתי במאמר מקיף שיצא לשיפוט לפני כשנתיים. מערכת אחת של כתב עת פסלה אותו בטענה תמוהה שהוא לא מספיק חדשני, למרות שהוא מערער על פסיקת המזונות שהייתה מקובלת ב-40 השנים האחרונות. לבסוף הוא התפרסם בכתב עת אחר, וגם זה רק לאחר שקיבלתי 50 עמודים של הערות ודרישות לתיקונים שלקחו לי חצי שנה. הסיפוק שלי הוא שבית המשפט העליון קיבל את עמדתי ויישם אותה".

"קרב של דוד מול גוליית"

במכון המחקר למשפחה, שוויון ומשפט שהקים בקריה האקדמית אונו, מרכז מזא"ה חוקרות וחוקרים בעלי אג'נדה מאוזנת, שדוגלים בשוויון בין גברים לנשים. החוקרים מגיעים מתחומים שונים כגון פסיכולוגיה, קרימינולוגיה ועבודה סוציאלית. מזא"ה מודע היטב לנחיתות המספרית שלו ושל חוקריו מול נציגות הפמיניזם הרדיקלי, שקובעות את הטון במרבית מוסדות האקדמיה. "במקום לקיים דיון שבו שני הצדדים נשמעים, הן נוקטות בטקטיקה של סתימת פיות. באופן עקבי הן מסרבות לקיים דיון שבו יישמעו הדעות של שני הצדדים. שים לב שהן אף פעם לא מוכנות להתראיין אם מדובר בעימות. תמיד הן יתראיינו לבד לריאיון מחבק".

מזא"ה מגדיר את המאבק בין הפמיניזם הרדיקלי ובין מי שמנסים להשמיע קול אחר כ"קרב של דוד מול גוליית". "חוסר האיזון המבני גורם לחוסר איזון בתוצאה, מכיוון שהקבוצות האלה מארגנות כנסים והשתלמויות מקצועיות לעובדים סוציאליים ושופטים שבהם מוצג רק צד אחד, מגמתי מאוד, של הבעיה. הן נתמכות על ידי ארגוני הנשים שמגלגלים תקציבים בסדר גודל של מאות מיליוני שקלים בשנה, כאשר חלק גדול מהתקציב ממומן על ידי המדינה. מי שמנסה לעמוד מול הארגונים הללו הם ארגוני אבות, שעושים זאת בהתנדבות, על חשבון זמן העבודה שלהם. אם יש דיון בכנסת, הנשים שמגיעות לדיונים מקבלות על כך שכר מהעבודה שלהן בארגוני הנשים, אבל הגברים באים על חשבון העבודה שלהם".

לאן הולכים מאות המיליונים שאתה מדבר עליהם?

"בכנסת קיימת ועדה לקידום מעמד האישה, שהיא השופר של ארגוני הנשים, וכך גם הרשות לקידום מעמד האישה. כל הצעת חוק נדרשת להתייחס לסוגיה המגדרית ולשוויון בין גברים לנשים, וכך עוד ועוד ארגוני נשים עתירי ממון קמים ומתפתחים. בכל אוניברסיטה יש תוכנית ללימודי מגדר עם אוריינטציה פמיניסטית מובהקת. כך לדוגמה, בתוך הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר-אילן פועל מרכז רקמן לקידום מעמד האישה. המרכז כותב ניירות עמדה, מפעיל לובי חזק בכנסת, מגיש עתירות לבג"ץ ומנהל קליניקה לסיוע משפטי לנשים בלבד בענייני משפחה. יש הרבה גופים שנותנים סיוע לנשים בלבד בהליכי גירושין, אפילו רשויות מקומיות, אבל אין אף גוף שנותן סיוע לגברים בהליך הגירושין".

במרכז רקמן אישרו ל'בשבע' כי המכון מסייע משפטית לנשים בלבד. את הסירוב לסייע לגברים נימקו במכון בכך שמדובר בקליניקה שמתמחה בסיוע לנשים בלבד, ומשום כך אין מדובר באפליה נגד גברים. המכון השווה זאת לקליניקות שמסייעות לניצולי שואה בלבד. עוד ציינו במכון כי קיימים ארגונים שמעניקים שירות משפטי חינמי לגברים. מזא"ה מציג תמונה אחרת לגמרי. "אין אף ארגון או קליניקה שמיועדים לסייע לגברים בהליכי גירושין. ההתנהלות של מרכז רקמן כל כך שערורייתית, שדיקן הפקולטה למשפטים בבר-אילן המליץ לגבר חסר אמצעים שפנה אליו לפנות אליי כדי שאסייע לו, כי רקמן בשום פנים ואופן לא יסכימו לסייע".

כשאתה רואה את כל הגופים, גם באקדמיה וגם בארגוני הנשים, שמולם אתה מתמודד, אתה חושב שיש סיכוי למאבק? זה לא קרב אבוד מראש?

"לא בכדי השתמשתי בדימוי של דוד מול גוליית. אנחנו מעטים מול רבים. אך מכיוון שהמערכת המשפטית כל כך מעוותת וכל כך חסרת איזונים, מה שצריך זה ילד אחד קטן שיצעק שהמלך הוא עירום, כדי שאנשים ישימו לב לעיוותים של המציאות. ואכן, בזמן האחרון יש יותר ויותר אנשים שמודעים לאפליה הזאת ומוכנים להירתם כדי להפסיק אותה. החידוש הוא שכעת מצטרפות למאבק הזה גם נשים אמיצות שמכירות בעוול שהמערכת גורמת לגברים רבים. כשיחסי הכוחות בשיח הציבורי בין שני הצדדים יהיו מאוזנים יותר, גם מערכת המשפט והרשויות האחרות יגיעו לאיזון".

"גם נשים מואסות בארגוני הנשים"

דרכו האקדמית והמשפטית של מזא"ה החלה הרחק ממחוזות הפמיניזם. מזא"ה (44), נשוי ואב לארבעה, תושב שכונת בקעה הירושלמית, למד בישיבת הר עציון ולאחר מכן החל את הקריירה האקדמית שלו באוניברסיטת אוקספורד היוקרתית, בה השלים בהצטיינות תואר שני ושלישי במשפטים. תחום מחקרו עסק בקניין רוחני ובזכויות יוצרים, ובמסגרת מחקרו אף כתב דו"ח בנושא לממשלת אנגליה, שהקצתה משאבים רבים ליישום המלצותיו.

כשחזר ארצה נקלט כמרצה בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, והחל ללמד גם דיני משפחה, תחום שלדבריו תמיד היה קרוב לליבו. בהדרגה הוא נטש את תחום הקניין הרוחני, והחל להקדיש את עשייתו המחקרית לדיני משפחה. "זכויות יוצרים וקניין רוחני הם נושאים משפטיים חשובים, אך הם יכולים להתקיים ולהתפתח בלעדיי באותה מידה", מנמק מזא"ה את השינוי המקצועי שעשה, "לעומת זאת, בדיני משפחה הרגשתי שקיים ואקום ורק צד אחד זוכה שקולו יישמע. כשעבדתי כמתמחה ברשות הפטנטים ראיתי שההחלטות בנושא, גם ברשות הפטנטים וגם בכנסת, התקבלו בצורה מאוזנת לאחר שמיעת שני הצדדים. לעומת זאת, בדיני משפחה ובאופן כללי בשאלות שקשורות למגדר, גיליתי שהחלטות רבות מתקבלות במעמד צד אחד בלבד, ובדרך כלל זה הצד שמייצגים ארגוני הנשים".

את ההתנהלות החד-צדדית בתחום המגדר פגש מזא"ה עוד כשכתב במסגרת עבודתו כסטודנט במשרד המשפטים את התקנון המצוי להטרדה מינית. "לא היו שום דיוני עומק במשרד על התקנון, כי כולם באו עם אותה אג'נדה. אף אחד לא חשב בכלל שיש מקום לשמוע דעה אחרת בסוגיה, וכך התקבל תקנון מאוד לא מאוזן".

העיוות הגדול שחש לדבריו בתחום המגדר, הביא אותו להחלטה להתמסר למחקר דיני המשפחה כדי לנסות להביא את המערכת לאיזון. הוא ממשיל את התפתחות דיני המשפחה בישראל לתנועת מטוטלת. "לפני 50 שנה נעשה עוול גדול כלפי נשים. זה בא לידי ביטוי בסוגיות הרכוש, המזונות, אוזלת היד כלפי סרבנות גט ואלימות, ועוד ועוד בעיות. נשים היו הצד החלש ומערכת המשפט לא סיפקה את המענה הנחוץ. על הרקע הזה קמו ארגוני נשים, שאני מצדיע להם על פועלם, והציפו את המצוקות שלהן. ואכן, חל שינוי גדול לטובה בכל התחומים הללו. אך במקום שארגוני הנשים ימתנו את מאבקם כשהמערכת הגיעה לאיזון ויכירו בהישגים הגדולים שלהם, הם ממשיכים לזעוק וללחוץ על המערכת כאילו כלום לא השתנה.

"התוצאה היא שבעשרות השנים האחרונות המערכת עברה לקיצוניות השנייה. היא קשובה מאוד למצוקות של נשים, וזה דבר טוב, אך פועלת בצורה אוטומטית גם כשאין לכך הצדקה, והיא אינה מוכנה להכיר במצוקות של גברים. נוצר מצב קשה של חוסר איזון לכיוון השני שמביא לעיוות חמור נגד גברים בתחום דיני המשפחה, כמו גם בענפי משפט נוספים".

לדעת מזא"ה, רבים מהארגונים שפעלו בשעתו למיגור האפליה נגד נשים, מונעים כיום מכוח האינרציה. "יש ארגונים, יש עובדים, יש תקציבים – ואם הם יכירו בכך שהבעיה נפתרה והמשימה הוכתרת בהצלחה, לא תהיה הצדקה להמשך קיום הארגון, אז הם מחפשים מתחת לאדמה על מה עוד להיאבק. מה שעצוב הוא שארגונים אלה מתיימרים לייצג את כלל הנשים, כאשר בפועל זה ממש לא המצב. נשים רבות כבר מאסו בכך ומסתייגות מהקול של ארגוני הנשים. הן לא רואות בעצמן קורבן, ולא מרגישות צורך שיתייחסו אליהן ככאלה".

אתה טוען שהיום נשים כבר לא סובלות ממצוקה ואפליה?

"אני לא אומר שאין בעיות ואפליה לרעה בחלק מהנושאים או ברמה הנקודתית, ואני לא אומר שאין נשים שחובה לסייע להן, או תופעות שיש למגר. אבל בסך הכול רוב הבעיות באמת נפתרו או צומצמו מאוד. בוודאי שהדברים נכונים בכל הנוגע לדיני משפחה. נכון שמבחינה הלכתית יש יתרון מובנה לגבר שנותן את הגט, בעוד האישה היא אשת איש עד למתן הגט, אבל בתי המשפט האזרחיים, בתי הדין הרבניים והמחוקק יצרו כל כך הרבה כלים לסיוע לנשים מסורבות גט, שהיום הרבה יותר קל לייצג אישה מסורבת גט מאשר לייצג גבר מסורב גט. התוצאה היא שמספר הנשים מסורבות הגט מזערי, אך ארגוני הנשים מנפחים את המספרים עוד ועוד וממציאים מספרים שאין להם יד ורגל עם המציאות בנוגע להיקף התופעה".

מה הנזק שגורם ניפוח המספרים?

"אם מציגים את תופעת סרבנות הגט כמכת מדינה ש-100,000 נשים סובלות ממנה, אז הרשויות יוצאות מנקודת הנחה שכל אישה - או כמעט כל אישה - בהליך גירושין היא מסורבת גט וזה יוצר עיוותים. לדוגמה, אחד הטיעונים נגד ביטול חזקת הגיל הרך, שמעניקה לאישה יתרון על פני הגבר בקבלת משמורת על הילדים, הוא שהעדפת האישה בסוגיית המשמורת היא משקל נגד ליתרון של הגבר, שמן הסתם סוחט ממנה ויתורים באמצעות הגט.

"השימוש בטיעון שגברים חזקים יותר כי הם עושים שימוש בגט, מופיע גם בהקשרים נוספים. אך אם הרוב המכריע של הגברים נותנים לאישה את הגט בלי לדרוש דבר, מדוע להכתים ציבור שלם ולפגוע בכל הגברים בסוגיות אחרות, בטענה שמן הסתם הם סחטו ויתורים מהאישה בתמורה למתן הגט? אם רוצים להעניש סרבני וסרבניות גט - אני בעד, אבל אין כל הצדקה להניח מראש שכל גבר הוא סרבן גט בפוטנציה, ולפגוע בו בגין הסרבנות ההיפותטית הזאת".

מזא"ה טוען כי מדובר בגישה כללית שמציגה את הנשים כקורבנות, ועל בסיס זה דורשת בעבורן יחס קל וסלחני בהקשרים רבים, ובכלל זה בנוגע לעבירות שהן מבצעות. "רק לאחרונה שמענו על אמא שהשליכה את התינוק שלה מרכב נוסע. היא נחשדה בניסיון לרצח, אך הפרקליטות, בצורה מאוד אופיינית, החליטה להעמיד אותה לדין רק באשמה של גרימת חבלה. כולם מבינים שאילו היה מדובר באב שעשה את אותו מעשה הוא היה מואשם בניסיון לרצח".

ארגוני הנשים טוענים שאתה אדם קיצוני ומחקריך מניפולטיביים.

"ברור שמנסים לקעקע את האמינות המקצועית שלי. כשעשיתי את המעבר מקניין רוחני לדיני משפחה, ידעתי לאן אני נכנס – נכנסתי לעין הסערה. ידעתי שהטקטיקה שלהן היא לסתום פיות, לתקוף באופן אישי, ושינסו לפגוע באמינות שלי ושל מחקריי. אבל הרגשתי שאי אפשר להשאיר את הזירה החשובה הזאת לקיצוניות החד-צדדית שהייתה בה, ושאני לא מוכן לתת לאלימות האקדמית לסתום לי את הפה. האמת שציפיתי שיהיה יותר גרוע".

ארגוני הנשים אינם מסתפקים בניסיון לקעקע את אמינותו המקצועית של מזא"ה. לאחרונה הוא רואיין בתוכניתו של אסף ליברמן 'זמן אמת' ב'כאן', שם טען שהמערכת המשפטית מפלה לרעה גברים מסורבי גט על פני נשים מסורבות גט. הדברים הרתיחו את קואליציית 'עיקר' של ארגוני הנשים, והיא פנתה במכתב חריף להנהלת הקריה האקדמית אונו בדרישה להתנער מדבריו של מזא"ה, שחרגו לטענתה מגבולות חופש הביטוי והחופש האקדמי. גם אסף ליברמן עצמו זכה לקבל עלבונות מהקואליציה על פרסום הכתבה.

מזא"ה טוען כי המתקפות של ארגוני הנשים נגדו אינן מאורע חריג, אך בשונה אולי מחלק מהמוסדות האקדמיים שהיו מקצצים את כנפיו, הקריה האקדמית אונו מעניקה לו גב, מסרבת להיבהל ממסע הדה-לגיטימציה נגדו ולא מוכנה לפגוע לו בחופש האקדמי.

מי רוצה להיות קורבן?

לפני כארבע שנים ערך מזא"ה, יחד עם ד"ר יעל אביעד מאוניברסיטת אריאל, ספר שקיבץ מאמרים אקדמיים שעסקו באלימות של נשים נגד בני זוגן. בספר נטען שאמנם גברים רוצחים יותר, אך מתחת לרף הזה הסטטיקה זהה. "מאוד חששנו מהתגובות, כי מדובר בנתונים קשים לעיכול ומאוד שונים ממה שהורגלנו לחשוב. גם לי היה קשה לקבל שאלו הנתונים, עד שהתחלתי לקרוא מחקרים בנושא ולחקור זאת בעצמי. הספר מערער את המוסכמה שרק נשים חוות אלימות מבני זוגן ולא להפך. אבל הופתענו לטובה והספר התקבל בצורה חיובית אצל לא מעט אנשים".

מה עומד מאחורי המוסכמה השגויה הזאת?

"יש כאן מאבק על הקורבנוּת. לפמיניזם הרדיקלי יש תפיסה חד מימדית: הקורבנות נמצאת רק אצל נשים. פמיניסטיות רדיקליות מתנגדות לכך שיש מציאות שבה גברים הם קורבנות, על אחת כמה וכמה קורבנות לאלימות של נשים. זה מערער על תפיסת היסוד של הפמיניזם הרדיקלי שבכל אינטראקציה בין גבר לאישה הגבר הוא האלים והמקרבן והאישה היא הקורבן.

"העמדה שלי היא שיש מצבים שבהם גברים פוגעים בנשים ויש מצבים שבהם נשים פוגעות בגברים. אין בכך סתירה, וחובתנו הן כחברה והן כמערכת משפטית לסייע לאלה שנפגעים. למה הן חושבות שהמצוקה של חלק מהגברים באה על חשבון המצוקה של חלק מהנשים? האמירה הזאת מוציא את הפמיניסטיות הרדיקליות מדעתן".

גם הנשים שמזדהות עם העמדות של מזא"ה לא מלקקות דבש. כשהוא פרסם את מאמרו על היקף תלונות השווא של נשים בגין עבירות מין ואלימות במשפחה, נשים שהסכימו איתו קיבלו כתף קרה מחברותיהן הפמיניסטיות. פרופ' דפנה הקר מאוניברסיטת תל אביב האשימה אותן שהן מכפישות ומלאות בחוסר יושרה ושנאה עצמית.

בכל הנוגע לתחום הפלילי האמור לעיל, של עבירות אלימות, מין ואחרות בין גברים לנשים, מזא"ה היה מצפה לגלות מערכת משפט ניטרלית ונטולת פניות. מבחינתו, תפקיד האקדמיה הוא לסייע למערכת המשפט להיות כזאת. בינתיים, כך נראה, עוד יש לאן לשאוף גם בתחום הזה.

"אסור שמערכת המשפט תגיע לתוצאות שונות רק בהתאם לזהות המגדרית של האדם שניצב בפניה. בהקשר הזה אין הבדל בין עבירת תנועה, רצח, התעללות בילדים או עבירת מין - מערכת המשפט צריכה לדון אנשים בהתאם למעשים שלהם, ולא בהתאם למגזר שממנו הם באים. לא בכדי כותבת התורה 'לא תעשו עוול במשפט, לא תישא פני דל ולא תהדר פני גדול. בצדק תשפוט עמיתך'. למרבה הצער, מערכת המשפט לא עומדת בסטנדרט הבסיסי הזה ודנה גברים ונשים בצורה שונה. במובן זה, היא מועלת בתפקידה".

בניגוד אולי לאופן שבו ארגוני הנשים מבקשים לצייר אותו, מזא"ה מדגיש שהוא לא נגד נשים ולא בעד גברים, הוא בעד הגינות. משום כך, לדוגמה, הוא בעד החמרה בענישה של עברייני מין ובני זוג אלימים. אך בד בבד, הוא בעד החמרה בענישה של מתלונני שווא שטופלים על מישהו עלילה. כמו כן, הוא תומך בכך שבמסגרת גירושין יש לילד זכות לקשר מלא עם שני הוריו, ואין מה שמכעיס אותו יותר מהורים שבמסגרת מאבק הגירושין מסיתים את הילדים נגד ההורה האחר.

"לאישה עדיף לפנות לבית הדין"

בנוסף לעבודתו כמרצה וחוקר בקריה האקדמית אונו ובפורום קהלת, הוא מלווה ומייעץ ללקוחות שפונים אליו באופן פרטי בתיקי גירושין ודיני משפחה. את המיתוס על כך שבתי הדין הרבניים מפלים לטובה את הגבר, הוא שולל מכול וכול בעקבות ניסיונו בשטח. "אם גבר שואל אותי היכן יש לו יותר סיכויים לקבל משמורת משותפת ותשלום מזונות סבירים, אני אומר לו שכדאי לו לפנות לבית משפט לענייני משפחה ולא לבית דין רבני. לאישה אני אמליץ לפנות לבית דין רבני ולא לבית משפט".

מה הביקורת שלך על בתי הדין בתחום המשמורת?

"חלק מהדיינים עושים עבודה מרשימה ומעוררת כבוד. אולם יש רבנים שנאמנים לאמת ההלכתית שלהם, אך לפעמים הם בעלי תפיסה פטריארכלית וסוברים שהאמא צריכה לגדל את הילדים, וכשאני מסביר להם שהמחקרים מראים שהיום המציאות השתנתה ושמעורבות האב בגידול היומיומי של הילדים חיונית להתפתחותם התקינה, הם מסרבים לקבל זאת. זאת לא תפיסה הלכתית אלא תפיסה שמרנית חברתית. לצידם, יש דיינים שמושפעים מיחסי ציבור. הם רואים לאן נושבת הרוח ובאופן מופגן דואגים שייצא הקול שהם פרו-נשיים".

כיצד טענתך מסתדרת עם הביקורת של הפמיניסטיות על כך שבתי הדין הרבניים פוגעים בנשים?

"זה חלק מהמשחק הגאוני שלהן. כך הן לוחצות על בתי הדין להיכנע עוד יותר לדרישותיהן. הן מזהות שבתי הדין הם חוליה חלשה במערכת שאפשר ללחוץ אותה, והן מנצלות זאת עד תום. יש גם לחץ מאוד חזק למינוי דיינים שישרתו את האג'נדה של ארגוני הנשים. דיין יודע שאם הוא לא יישר קו איתן, הוא יסומן על ידן ויתקשה להתקדם. אני מכליל, אבל בגדול אני טוען שהמהפכה הפמיניסטית נכנסה ביג טיים לבתי הדין הרבניים".

כדוגמה ללחץ ליישר קו עם ארגוני הנשים מצטט מזא"ה את דבריה של שרת המשפטים שקד לאחר מינוי תשעת הדיינים לבית הדין הגדול לפני שנה: "עשינו היום היסטוריה! הישג אדיר במינוי דיינים ליברלים, שיעבדו למען נשות ישראל", כתבה שקד. דבריה של שקד לא מקובלים על מזא"ה: "הדיינים לא אמורים לעבוד למען הנשים, כמו שהם לא אמורים לעבוד למען הגברים. הם אמורים לעבוד למען האמת והצדק לאור ההלכה".

דיינים בכירים בבתי הדין מתנערים בשיחה עם 'בשבע' מדבריו של מזא"ה. לטענתם, בתי הדין מחליטים על משמורת הילד כפי הכרעת גורמי המקצוע שמייעצים גם לבתי המשפט, ובהחלט הדיינים מעדיפים משמורת משותפת של שני ההורים על פני משמורן יחיד אם גורמי המקצוע ממליצים זאת. גם בנוגע לגובה המזונות הם דוחים את טענותיו של מזא"ה, וטוענים שגובה המזונות נמוך יותר בדרך כלל מגובה המזונות בבתי המשפט. לסיכום הם אומרים: "כשהתורה מצווה את הדיינים 'לא תגורו מפני איש', זו אזהרה שכוללת איסור לפחד מכל מי שרוצה לעקם את פסק הדין, והיא מחייבת אותנו לא להיכנע גם למכבש הלחצים של ארגוני הנשים".