יד ימינו

ההסתבכויות של נתניהו הן ההזדמנות של יו"ר הקואליציה, ח"כ דוד ביטן, להוכיח את נאמנותו לבוס ולחזק את כוחו בליכוד

שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , כ"ה באב תשע"ז

יד ימינו               -ערוץ 7
הציב את עצמו בחזית המאבק להגנה על שלטון נתניהו מול חקירות המשטרה. ח"כ ביטן עם ראש הממשלה
צילום: תומר נאוברג, פלאש 90

השבועות האחרונים היו לא קלים, פוליטית ואישית, לראש הממשלה בנימין נתניהו. ההתפתחויות בפרשיות הקשורות בו ובסביבתו אינן פשוטות בעבורו, לא מהפן האישי ולא מהפן הפוליטי. אולם בחסות קשייו של נתניהו, יש מי שדווקא זוכה לעדנה גדולה ועולה כפורח בערוגה הפוליטית הליכודית: חבר הכנסת דוד ביטן.

כאשר מונה ביטן לתפקיד יו"ר הקואליציה הורמו כמה גבות. ביטן, ח"כ צעיר באופן יחסי בקדנציה ראשונה בכנסת ישראל, לא היה בהכרח המועמד הטבעי לתפקיד. אולם כחלוף שנה ורבע מהמינוי, נראה שנתניהו עשה עסקה לא רעה.

יכולות ניהול הקואליציה של ביטן עוד זקוקות לשיפור מה. הוא ממש לא פנומן כדוגמתו של יו"ר הקואליציה האגדי מהליכוד זאב אלקין. ביטן רחוק מלהציג מאזן הצבעות מושלם, והקואליציה בראשותו כבר הפסידה לא פעם ולא פעמיים בהצבעות במליאת הכנסת. ביטן הוא איש משמעת קשוח מאוד, אך למרות זאת הוא לא הצליח לשים סוף לתופעת הח"כים המורדים בליכוד ובקואליציה. גם יכולות רקיחת הדילים שלו זקוקות עוד לפיתוח, ובהחלט רחוקות מלהיות דומות לאלה של קודמיו בתפקיד. אבל בדבר אחד אין כל ספק: נאמנותו להנהגתו של נתניהו היא מוחלטת.

ביטן, בסגנונו המחוספס מעט, הולך ובונה את מעמדו בתוך תנועת הליכוד בתור מי שיעשה כל מה שצריך למען מנהיג מפלגתו, בנימין נתניהו. המקום הראשון שבו הנאמנות המוחלטת באה לידי ביטוי בולט מאוד וברור מאוד היה בסוגיית התאגיד. ביטן הוא שנשלח להגיש, כביכול בשם עצמו, את הצעת החוק לפירוק התאגיד. ביטן גם היה זה שהסכים להגיע עם צאת השבת לאולפני הטלוויזיה, ולפוצץ בשידור חי הבנות שהושגו רק 48 שעות קודם לכן בין ראש הממשלה נתניהו לשר האוצר כחלון. בהמשך היה זה ביטן שנדד מאולפן לאולפן ופיזר מטעמו של נתניהו את איומי פירוק הקואליציה, בעוד נתניהו נמנע מהשמעת האיומים בקולו עצמו.

משבר התאגיד תם לכאורה, אם כי התוצאה הסופית שלו עדיין לא ידועה, אולם מאז נדמה שביטן לא עוזב את האולפנים. הוא נודד מאולפן לאולפן, בבוקר ובערב, בכל הערוצים, ומשמיע את דבר הבוס. היה זה ביטן שלא היסס לקרוא לבכירי השב"כ "פחדנים" סביב משבר המגנומטרים בהר הבית. ביטן הוא גם זה שנשלח להשיב לרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ על התבטאויותיו. שיאו של מפגן הנאמנות הגיע כאמור במהלך שלושת השבועות האחרונים, כאשר ביטן הציב את עצמו בחזית המאבק להגנה על שלטון נתניהו מול חקירות המשטרה.

חשוב לשים לב: לא מדובר בהגנה על שלטון הליכוד באופן כללי. מבחינתו של ביטן, הנאמנות היא אישית והיא מוחלטת. כל הביצים שלו מונחות בסל אחד, הסל של ראש הממשלה נתניהו, אשר לדעת ביטן "יהיה ראש הממשלה בעשר השנים הקרובות". כך למשל לא היסס ביטן לאחרונה לתקוף את שרי הליכוד, כאשר נדמה היה לו שהם אינם נחרצים מספיק בהגנה התקשורתית על נתניהו. "מי מהשרים שחושב שנתניהו לא בסדר, צריך לקום וללכת", הצהיר ביטן והוסיף אזהרה מרומזת מטעם הבוס: "נתניהו לא יישב בשקט על החתירה תחתיו".

ביטן כמובן לא הסתפק באולפני השידור, למרות שמאז יצאה הכנסת לפגרה נדמה שהוא עבר להתגורר בכמה מהם. עם פרוץ הידיעות על התפתחויות בחקירות נתניהו, העביר ביטן את מאבקו אל הרחוב והכיכר. שיאי פעילותו היו בשני מוקדים. המוקד הראשון הוא הפגנות הנגד שהחל לארגן לפני שלושה שבועות, מדי מוצ"ש, מול הפגנות השמאל באזור ביתו של היועץ המשפטי לממשלה. מספר מפגיני הנגד אומנם נמוך במעט ממספר מפגיני השמאל, אולם האפקט התקשורתי שהצליח ביטן ליצור לא נפל במאומה מזה שיצרו המפגינים נגד נתניהו ומנדלבליט. למעשה ביטן שינה את כללי המשחק במוצאי השבתות בפתח תקווה, ויצר מאזן אימה. במידת מה גם בזכותו, המצב הגיע לנקודה שבה ייתכן שההפגנות תיאלצנה לעזוב בכלל את האזור ולנדוד למקומות אחרים.

אבל גם זה לא היה השיא. כנס התמיכה בנתניהו שארגן ביטן בשבוע שעבר היה ללא ספק הרגע ששדרג את מעמדו יותר מכל דבר אחר. במהלך מבריק הביא ביטן למצב שבו כל בכירי הליכוד שהיו בארץ, גם אלה שממש לא מחבבים את ראש הממשלה, נאלצו לשבת על הבמה. אלפי הפעילים שישבו בקהל חיזקו את ראש הממשלה, אולם מעבר לכך הם חיזקו מאוד את מקומו של ביטן בליכוד. אם נתניהו יהיה ראש הממשלה בקדנציה הבאה, אל תתפלאו אם תראו את ביטן יושב סביב שולחן הממשלה.

2

ארוכה הדרך למינוי

השופט אליקים רובינשטיין כבר פרש מכהונתו בבית המשפט העליון, אולם תקופת "ניקוי השולחן" שלו עדיין לא תמה, וכך קיבלנו אתמול עוד פסק דין עקרוני משולחנו. בפעם הזאת פסק הדין המדובר מאפשר, לפחות להלכה, מינוי של אישה לתפקיד מנכ"ל בתי הדין הרבניים.

לפני שפורצות זעקות השבר על פסק הדין, צריך לציין שלא מדובר בפריצת גדר הלכתית. בסופו של דבר, תפקיד מנכ"ל בתי הדין הוא מנהלתי ביסודו. אומנם מינויו של מי שאיננו דיין לתפקיד זקוק לאישור של הוועדה לבחירת דיינים, אולם לא מדובר בתפקיד שיפוטי. מנהל בתי הדין מנהל את הצד האדמיניסטרטיבי של מערכת בתי הדין. מי שעומד בראש המערכת בצד השיפוטי הוא נשיא בית הדין הרבני הגדול.

ההחלטה, כאמור, לא מאוד דרמטית. מצד שני גם לא נראה שבקרוב תמונה אישה לתפקיד, ולו משום שתמיד אפשר למנות לתפקיד המנכ"ל דיין מכהן, ובכך לעקוף את הצורך לבחון גם את מועמדותן של נשים. עם זאת, בתוך החלטת שופטי בג"ץ מסתתר מוקש, שמן הסתם עוד יפרנס בעתיד את בתי המשפט. בין תנאי הכשירות החדשים שנקבעו לתפקיד ישנו תנאי (המועתק מתנאי הכשירות לרב עיר) לפיו מועמד לתפקיד צריך להיות מי ש"מבחינת אופיו ואורח חייו הוא ראוי לשמש בתפקיד מנהל בתי הדין הרבניים". המשפט התמים הזה, תרשו לי להמר, עוד יפרנס את בתי המשפט בין היתר סביב השאלה, נניח, האם אישה שאיננה מכסה את ראשה מתאימה מבחינת אורח חייה לתפקיד. אך עד אז, כאמור, עוד חזון למועד.

3

מעדיפים לוחמה וירטואלית

נתוני המוטיבציה לשירות צבאי קרבי שפורסמו השבוע מדאיגים מאוד את צמרת צה"ל. המוטיבציה לשרת ביחידות המתמרנות, חטיבות החי"ר והשריון, ירדה בחדות בשנה האחרונה, והגיעה לשפל של עשור. השאלה היא כמובן למה זה קורה, והתשובה, סביר להניח, מתחילה כמו תמיד בבית. אחד הנתונים שעליהם מצביעים בצה"ל היא עלייה במוטיבציה לשרת ביחידות שנמצאות בחזית הטכנולוגיה, במקום באלו שנמצאות בחזית החול, האבק והפגזים הרועמים.

לישראל יש בעיה מובנית. הצורך במספר גדול של חיילים קרביים יחסית לגודלה של המדינה מחייב גיוס חובה ומיצוי של פוטנציאל הגיוס. מצד שני, מדינת ישראל היא מדינה מערבית, כמעט כמו מדינות אירופה וצפון אמריקה. צעירים שגדלים בחברת שפע לא תמיד מוצאים את הגריז והשמש הקופחת כאטרקטיביים במיוחד. הדברים מצטרפים גם למגמה הכללית במערב, שדוחפת גברים להתחבר לצדדים הפחות גבריים באישיותם. התוצאה היא פחות מוטיבציה טבעית לשירות קרבי, למרות השיפור העצום בתנאי השירות של החיילים הקרביים בעשורים האחרונים. מדי פעם, לאחר כל מבצע צבאי משמעותי, נרשמת עלייה במוטיבציה, אבל כאשר שוככים הדי התותחים היא צונחת בחזרה. זו גם הסיבה שהצעדים שמתוכננים בצה"ל, כמו שיפור תנאים נוסף ודירוג הקרביות של היחידות הלוחמות, הם במידה רבה חיפוש המענה במקום הלא נכון.

***הפינה הכלכלית***

חגיגות מוקדמות

הכותרת שפורסמה באתרים הכלכליים הייתה מאוד מעודדת במבט ראשון. ירידה של 3.8 אחוזים במחירי הדירות ברבעון השני של 2017. כל מי שיושב בימים הללו על הגדר ומעוניין לרכוש דירה בוודאי התעודד מן הכותרת, תוך שהוא מקווה, מן הסתם, שהמגמה הזאת רק תימשך ואף תתגבר. אולם כאשר מביטים באותיות הקטנות התמונה כבר נראית פחות מרשימה.

נתחיל מהנתונים היבשים: המחיר הממוצע הכלל-ארצי של עסקאות שבוצעו ברבעון השני של שנת 2017 עמד על 1.4327 מיליון שקלים. מדובר בירידה של 3.8 אחוזים כאשר משווים זאת למחיר העסקה הממוצעת ברבעון הראשון של שנת 2017, שעמד על 1.4899 מיליון שקלים. נשמע נחמד? מאוד. אז איפה מתחבאת הבעיה? בשאלה ממה נובע מחיר עסקה ממוצעת.

נדמיין לעצמנו שני רבעונים דמיוניים במדינה דמיונית. ברבעון הראשון נמכרו באותה מדינה ארבע דירות של חמישה חדרים ושתי דירות של ארבעה חדרים. ברבעון השני נמכרו במדינתנו הדמיונית שתי דירות של חמישה חדרים וארבע דירות של ארבעה חדרים. הכותרת של נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה באותה המדינה תהיה כמובן "ירידה במחיר עסקה ממוצעת", מאחר שבדרך כלל, אף כי כמובן לא תמיד, דירות קטנות עולות פחות מדירות גדולות.

במספרים גדולים של עסקאות, בתוך מדינה שלמה, ההשפעה של הבדלים כאלה אמורה בזמנים רגילים להיות זניחה. העניין הוא שאנחנו כמובן לא נמצאים בזמנים רגילים מכל מיני סיבות, בין היתר בגלל התנודות המשמעותיות במספר העסקאות, שיוצרות הבדלים גם בתמהיל שלהן. בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של המדינה המאוד לא דמיונית שלנו, מדינת ישראל, מודים במפורש שמשהו מעין זה מסביר לפחות חלק מהירידה המרשימה במחירים. "ירידה זו... מבטאת הן את השינוי שחל ברמות המחיר והן את השינוי באיכות הדירות שנמכרו ובגודלן", נאמר בהודעת הלמ"ס שעוררה את הכותרות.

כאשר מסתכלים על שוק הנדל"ן, זו אחת הבעיות המשמעותיות. נכון, התוכניות של כחלון ובראשן הגרלות הענק של מחיר למשתכן הן מתנה גדולה מאוד לזוגות צעירים רבים. מצד שני, ההגרלות הללו מערערות את כל השוק ומכניסות אותו לסחרור שתוצאותיו אינן ידועות לאיש, אפילו לא לשר האוצר. המדינה, צריך לציין, משקיעה בסיפור הזה המון כסף, שבשורה התחתונה מגיע ליעד הסופי כמתנה בהגרלה, ולא משפר שיפור ממשי את מצב השוק. מי שאיתרע מזלו ואינו להיות זכאי להשתתף בהגרלה, או מי שלא הצליח לזכות בהגרלות בדירות במקומות שבהם הוא יכול לגור, מוצא את עצמו מוטל מדמם בצד האוטוסטרדה של מחיר למשתכן.

לתגובות: pyuter@gmail.com