תסלחו לי שאינני הולך לדבר על ברצלונה המדממת, ועל העולם החשוך והאפל שמנסים לכפות עלינו בני האופל ימח שמם וזכרם.
אפלה. אפלה גדולה. עולם הזוי ראיתי.
חבורת חלאת המין האנושי המנסה בעקביות להשתלט על העולם, היה לא תהיה, על ידי פחד ואימה רצחניים.
יהי זכרם ברוך של כל הקרבנות שנפלו על קידוש השם.
תפקידנו כיהודים הוא לעשות בדיוק את קידוש השם הזה. כשאנחנו לא עושים אותו, החלאות עושים אותו על ידי מעשים שטניים... זה לעומת זה עשה האלוקים. הם רק התשליל, הנגטיב שלנו.
בחשכת הימים האחרונים עם הסיפור של טראמפ והנאצים והפיגוע בברצלונה, קרה עוד משהו שולי וקטן שבקושי שמנו לב אליו. נמנעה מלחמה גרעינית בין ארצות הברית וצפון קוריאה.
מעניין. מעניין מאוד.
לא תמיד אנחנו מודעים, לכך שאנחנו מתוכנתים בידי המדיה והניוז והפייק ניוז על סדר חיינו, על מה מדברים, בעוד המדיה פשוט נעה בין "סיפור" ל"סיפור", בין "אירוע חדשותי" אחד ל"אירוע החדשותי" הבא, וגם על הדרך, מרשה לעצמה המדיה לערוך מסדר יומנו, דברים שלא נעים לה להכיר בהם.
לפני שבוע, ארצות הברית וצפון קוריאה, כזכור, היו קרובות למלחמה גרעינית, היה לא תהיה.
מנהיגה של צפון קוריאה ערך ניסויים בליסטיים מאיימים, וארצות הברית נכנסה לתמונה, בהיותה הכתובת העיקרית של טילים אלו.
בעבר, לא היו תגובות משמעותיות לניסויים כאלה, מה שנתן לקים-קים את התחושה שאפשר להמשיך ולפתח יכולות גרעיניות ח"ו.
כעת נכנסה ארצות הברית לתמונה והיתה צריכה לבחור כיצד להגיב.
הממשל הצליח להעביר סנקציות משמעותיות ביותר על צפון קוריאה במועצת הביטחון של האו"ם, מהלך שעבר באופן נדיר בלי הטלת וטו של סין או רוסיה, שושבינות הרשע בעולם המיינסטרים.
הסנקציות, בסכום של כמיליארד ומשהו דולרים, מהווה כמעט שליש מתקציב היצוא של המדינה המבודדת.
זה כנראה הרגיז את בעל הגבות הקטנטנות מהממלכה הקומוניסטית, והוא הגיב ברטוריקה מאיימת.
הנשיא האמריקני, טראמפ, הגיב בשונה מאוד מקודמיו, והשתמש ברטוריקה כוחנית במיוחד, דבר שגרר ביקורת קשה ביותר מצד התקשורת האמריקאית וגרר גינויים קשים באמריקה.
קומיקאים אמריקאיים התבדחו על כך שהינה מתחילה המלחמה, שכן מה שהיה צריך לעשות זה כמובן לנסות לפתור את המצב בדיאלוג.
כשנשאל האם הוא אינו חושב שהתבטאויותיו על אש וזעם היו תקיפות מדי, ענה הנשיא המושמץ ביותר בעולם, כי לדעתו הוא היה צריך להיות יותר תקיף. וכמובן זכה לעוד קיטונות בוז וביקורת מהתקשורת.
אבל סיפור רודף סיפור, ועכשיו יש סיפור חדש. ובלי ששמנו לב, צפון קוריאה הפסיקה את הניסויים הבליסטיים, והמלחמה, ח"ו, נמנעה.
לראשונה מזה שנים, מנהיג המעצמה של העולם המערבי, השתמש ברטוריקה כוחנית ואגרסיבית כלפי משטר רודני ואכזר, והתוצאות הבלתי מפתיעות היו, שזה עבד. לגמרי עבד.
כתוב בגמרא: אישה מזרעת תחילה, יולדת זכר. גבר מזריע תחילה, יולדת נקבה. שואל אדמו"ר הזקן, מדוע זה שמזריע תחילה גורם למין הילוד להיות בן המין השני? הלוא ההיגיון מחייב שמי שמזריע תחילה, יהיה הילוד כמוהו.
אלא שאיפכא מסתברא - חלקו של הגבר בהזרעת הולד הוא דווקא בחלקים הנקביים של הולד. והזרעת האישה טומנת בחיבה את החלקים הזכריים של הולד.
מדוע?
ובכן, בכדי שיהיה זיווג, חיבור טוב, על הזכר לדבר בשפה של הנקבה, ועל הנקבה לדבר בשפה של הזכר.
כשיש לך מסר להעביר למישהו, הדרך הטובה ביותר לגרום לו להיקלט הוא לדבר בשפה של מי שאתה מדבר אליו. להקשיב לו, להבין את שפתו, ולדבר אליו בשפתו. כדי שהוא יבין אותך אתה צריך לדבר אליו בשפתו שלו ולא בשפתך שלך, תהיה זו יפה ופציפיסטית ככל שתהיה.
אז לדובון צפון קוריעאני מופרע עם משטר הזוי וכוחני, הדיאלקט חייב להיות בדיוק כזה. כוחני ואגרסיבי.
לו יהי שנשכיל גם אנו להבין שמי שבא עלינו באלימות ח"ו, זו שפתו ובה צריך לדבר. עם נבל תתנבל. אין מה לעשות. נכון, זה לא נעים ולא כיף. הבעיה היא שאמנם צריך שניים לטאנגו, אבל מספיק אחד למלחמה.
אתה לא תמיד יכול לבחור את המלחמות שאתה צריך להילחם. ומה לעשות, אם מישהו בא עלינו ח"ו במלחמה, עלינו להכריע את המלחמה הזו כבר. ויפה שעה אחת קודם ב"ה.