48 שנה להצתת מסגד אל אקצא

נעם בנעט, מרצה ומומחה למזרח התיכון ואסלאם, חוזר לשנת 1969, לניסיון להצית את מסגד אל אקצא ולשיח בנושא בחברה הערבית.

נעם בנעט , ל' באב תשע"ז

מסגד אל אקצא
מסגד אל אקצא
צילום: Nati Shohat/FLASH90

אתמול, ה-21 באוגוסט 2017, ציינו ברשתות החברתיות בעולם המוסלמי והערבי 48 שנה להצתת מסגד אלאקצא.

סמוך לשעה 7:30 בבוקרו של ה-21 באוגוסט 1969 פרצה שריפה במבנה הדרומי של מתחם הר הבית, מסגד אלאקצא, בחלקו הדרום מזרחי. במהלך האירוע המחשבה הייתה שמדובר בקצר חשמלי. במהלך האירוע התפילה היהודית בכותל המערבי נמשכה.

אחד הנזקים המשמעותיים בשריפה היה שריפתו של המנבר, במת הדרשן. את המנבר תרם נור א-דין, אך המנבר מיוחס למצביא הנודע, צלאח א-דין, שהביא את המנבר עם כיבושו את העיר בשנת 1187 (עליו הרחבתי בעבר).

מבקרים מוסלמים שהיו בדרך לתפילה הצליחו להציל ספרי תפילה, כלי קודש ושטיחים. כבאיות מהערים חברון ובית לחם ומאזורים שונים בגדה המערבית הגיעו למקום וניסו לגבור על השריפה ולהציל את המסגד.

כך נאמר ברשת Palestine tv, "למרות ניסיונות שלטונות הכיבוש הישראלי למנוע מהן לעשות זאת, ולנתק את זרם המים בסביבה של המסגד ביום השריפה". עוד נכתב שם כי "הכבאיות של עיריית הכיבוש בירושלים איחרו בכוונה, עד שלא השתתפו בכיבוי השריפה". באותו המקור גם מתואר כי השריפה הוצתה על ידי "יהודי קיצוני". (תודה ל-0202 - A View from East Jerusalem 0202 - מבט מירושלים המזרחית - על הפרסום והתרגום)

זמן מה לאחר השריפה, נתפס מייקל רוהאן, תייר אוסטרלי-נוצרי שהוכרז כבעל בעיות נפשיות. רוהאן הסביר את המהלך שלו בכך שאלוהים רצה שהוא יבנה את בית המקדש וכי הוא (רוהאן) עתיד להיות מלך על ירושלים.

רוהאן הורשע, אך בעקבות ההכרזה כי הוא לוקה ב"סכיזופרניה עם תעתועי שווא פאראנוידים ותעתועי גדלות", הוא הועבר למוסד לחולי נפש בעכו. בעקבות לחץ משפחתו, הוא גורש חזרה למולדתו בשנת 1974, שם אושפז במוסדות פסיכיאטריים, עד מותו באוקטובר 1995.

ביום השריפה אחר הצהריים ביקרה במקום ראש ממשלת ישראל דאז, גולדה מאיר, בליווי אלוף פיקוד המרכז - רחבעם (גנדי) זאבי, סגן ראש הממשלה - יגאל אלון, ושרי המשטרה (היום-ביטחון פנים) והביטחון. מאיר הביעה צער עמוק על המקרה. על טענת התקשורת הערבית כי ישראל אחראית לאירוע במקום על אחריות ישראל לאירוע ענתה כי "כל הישראלים משתתפים בצער האוכלוסייה הערבית" (מתוך העיתון "דבר" בארכיון הספרייה הלאומית).

ניסיון ההצתה הלהיט את האווירה בעולם המוסלמי, כמו שריפה בשדה קוצים. התעמולה הכלל-ערבית של עבד אלנאצר המצרי, שירד קרנה (וקרנו) בעקבות התבוסה של 1967, עברה באופן מידי לתעמולה אסלאמית-דתית.

היה זה מעבר לתעמולת "מלחמת האסלאם ביהדות" במקום "מלחמת הפלסטינים בציונות", ששלטה עד אז. תחנות הרדיו, שרגילות היו להיות בעלות אופי חילוני יחסי, התמלאו בציטטות מהקוראן המקללות את היהודים והדרשנים "חגגו" עם קריאה להמונים לצאת לרחובות ולהפגין "למען אלאקצא", כדבריהם.

"העשן שעלה מאלאקצא יזרים אומץ בעורקינו. האסלאם בסכנה. הערביות בסכנה. העולם בסכנה. היכן הכבוד? הכל בוער. הציונים שורפים הכל. 500 מיליון מוסלמים ו-100 מיליון ערבים. מה אתם עושים עכשיו? הלהבות עולות מאות מטרים ממקדשנו היקר. הכופרים הציונים עוללו לנו זאת" כך נאמר ב"רדיו קהיר", המצרי.

גַמָאל עַבְּד אלנָאצֶר (Gamal Abdel Nasser), נשיא מצרים דאז ומנהיג ההתנגדות למדינת ישראל, ניצל את ההזדמנות בקריאתו ל-"מלחמת טיהור בישראל". מלך סעודיה, פַיצל (Faisal), קרא לכל המוסלמים "להתגייס למלחמת הקודש (ג'האד) נגד ישראל". חֻסֵין (Hussein), מלך ירדן, שיגר מברקים לאו"ם ולמועצת הביטחון בנושא. קריאות דומות יצאו גם מחוץ לגבולות העולם הערבי וכללו את פקיסטן ואיראן המלוכנית והחילונית, לפני מהפכת ח'ֹמֵינִי (Khomeini) בראשית 1979.

בספטמבר באותה שנה, באה לידי ביטוי אחת ההצלחות של העולם המוסלמי והיא הוועידה של מדינות האסלאם בבירת מרוקו, רבאט. בוועידה השתתפו 25 מדינות, כשלתורכיה שהייתה ידועה באופי החילוני שלה, זוהי השתתפות ראשונה בוועידה מסוג זה. הוועידה הקימה את "ארגון הוועידה האסלאמית" המוכר כיום כ-"הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי".

"מועצת הביטחון של האו"ם" קיבלה את דרישת מלך ירדן וגינתה את ישראל, על שריפת אלאקצא, כשהיא (ישראל) שבכלל עצרה את המצית והעמידה אותו לדין.

בין הציוצים הרבים בטוויטר על התיוג #احراق_الأقصى (שריפת אלאקצא) אביא שני ציוצים. האחד - "היום 'יום השנה' ה-48 לפשע של שריפת אלאקצא, כמה דומה היום ליום של אתמול. מתי האומה תצא מהמנהרה העושקת ותחזיר את זהותה והנוכחות שלה?"

בציוץ אחר בכתב "48 שנה להצתת אלאקצא ועדיין האש מתפשטת בגוף של הערבים כמו מחלה מדבקת, בשל המשך השוד של הקבלה (Kibla, כיוון התפילה) הראשונה" יש להוסיף כי הטלוויזיה של הרשות הפלסטינית עדיין טוענת כי ההצתה של 1969 נעשתה ביוזמת ממשלת ישראל.

באילוסטרציה אנו רואים תמונה חצויה - מצד אחד המסגד השרוף והמחולל של 1969 ומן הצד השני נער הזורק בקבוק תבערה, הלוקח חלק מעימות כנגד "הכיבוש הישראלי". כתוב במרכז - "עם שמעניק את רוחו להגנת אלאקצא - לא יובס". "עם שמעניק את רוחו" הוא פתגם מוכר ברשתות החברתיות. אנו רואים פה מהלך דומה לתגובות של ההצתה ב-1969 - ניסיון להלהיט את הרוחות דרך המאבק הדתי. התמונה תיוגים של ה"האש שלכם היא ניצוץ המהפכה" וכן "שריפת אלאקצא".

למאמרים נוספים של נעם בנעט - חלון למזרח התיכון לחצו כאן

נעם בנעט
מעוז ויסטוך