הרב יעקב שפירא
הרב יעקב שפיראפלאש 90

לבקשת רבים וטובים הסכמתי להעביר לרשות הרבים בערוץ 7 תוכן דברים שאמרתי בכנס ליב"ה האחרון והושמט מהאתר אינטרנט של ליב"ה על פי הוראה מגבוה.

וכלשונו של מו"ר הרב צבי יהודה, "מפני אימת הצנזורה". עיין לנתיבות ישראל ח"א ע' ק"כ בהוצאת בית אל.

ברשות הרבנים. לא איש דברים אנוכי, כתוב בחז"ל עה"פ: "אלה הדברים", אין דברים אלא דברי תוכחות כמ"ש בהושע: קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. אינני איש דברים, לא באתי בפניכם ע"מ לומר דברי תוכחה, איני ראוי לכך, אלא משום שנתבקשתי באתי להשתתף.

עד להיום נמנעתי, ובעזה"י גם להבא, מלהשתתף בכינוס פומבי או חתימה ע"ג מסמך, וכך מסורת בידי מאבותי ורבותי, אבל כשפנו אלי להשתתף בכינוס זה לכבוד הרבנות ולכבוד התורה, שקלתי היטב האם אפשר לסרב ליטול חלק ממה שקשור לכבוד הרבנות. כמובן במידה והדברים נעשים לשם שמים ולא לשם השמים –כסאי.

הגמ' ביומא אומרת שהיו מטילים פיס לשיתוף רבים בהקרבת התמיד. כי זה כבודו של הדבר שרבים עוסקים בו. וכיו"ב כתוב בגמ' בסנהדרין, שלדרוש כבוד ה' צריך שיהיו רבים שישתתפו בו. זה כבוד המקום (וכיו"ב כתב המאירי על מבטלים ת"ת להכנסת כלה, שכבודה הוא בריבוי המשתתפים ע"ש).

בפרקי אבות נאמר: רבן גמליאל אומר "עשה לך רב". וביארו המפרשים הקדמונים מדוע רק אצל רבן גמליאל הוסיפו "רבן" ועד לדורו הרי גדול מרבן שמו. וביארו, כי בתקופת ר"ג צצו הצדוקים וכפי שהרמב"ם בהלכות עבודת יום הכיפורים כותב שהם אלו שכופרין בתורה ובמגידיה. והיה צריך חיזוק באותו הדור וחלק מהחיזוק הוא להוסיף שם התואר :" רבן", וכך היום כשמנסים להחליש כוח של התורה, יש צורך לעשות חיזוקים.

על אף שעל כולנו ליטול חלק בדאגה ופעולה לכבוד התורה, אולם חלוקים אני ורבים רבים מחבירי על "הדרך" כפי שהיה עד כה, וחלקם אף גרמו נזק עניני ותדמיתי לציבור שלם, שעם כל הזדהותו במגמה, לא משלים עם הדרך, והאופן שהם נעשו. ואין כאן עניין של צורה בלבד. אלא דבר שנוגע במהות האמירה, שבלעדיה ניטלת נשמתה ונשמתה היתרה מכל הווה אמינא של השפעה. וכי חלק מהנואמים באים באמת בנקיון כפיים לדבר על "הקודש", וכי אפשר שנטאטא את התקופה שעגלו פינות בנושאי ההדרכה בשאלות ציבוריות, ההדרכה ההלכתית, בתואנה של עוסק במצווה או הנאה לאדם בעל כורחו וכו'.

ולא לקחו בחשבון את השיקול שהוא אבן פינה בשאלות ציבוריות והוא, כיצד יתגלגלו הדברים כתוצאה מכך. ואילו השלכות יהיו להם. וכי אפשר לשכוח מאמרים נבזים תחת הכותרת "אל תפרקו את צה"ל" שלא היה בהם מאומה, אלא רק דמגוגיה זולה והם הם שהקימו עלינו את הגולם הזה שאתו אנחנו צריכים להתמודד. להיכן ומהיכן באו לנו הביטויים על אנשים שמוסרים נפש על חיי ישראל בארצנו ולהשוותם חד וחלק לאנטיוכוס (על אף שהנושא חייב להיטהר).

וכך בנושא הר הבית, מקום שלעתיד לבוא יהיה תפילה לכל העמים. איך נהפך לסמל של מחלוקת. בסגנונות של בוז ומשטמה עד כדי שיש אומרים שהאוסרים עליה להר הבית אשמים בכל צרותינו, והם טועים בדבר משנה, או להיפך, אלו העולים אשמים בכל צרותינו. וכי כך נאהב את התורה על הבריות? וכבר כתב בספר חסידים: אין ת"ח מתבזים על הציבור עד שיבזו זה את זה. ומה יעשו צעירי הצאן. אלו המכונים דתל"שים שהם בעזה"י יהיו גם דתיים לעתיד שיבוא שלאחרונה שוכחים שגם הם נשמות והופכים אותם למספרים ואחוזים בלבד. כמה אחוזים הם, וכי לדרכים וסגנונות שכאלו אנו חותרים, "הברו נושאי כלי ה'".

שלא ישמע ספק, על פי הרבנות הראשית לדורותיה, וגדולי ישראל, אין להתיר כניסה להר הבית. אין בידנו לקבוע את הגבולות הברורים מבלי להיכנס למחלוקות בראשונים. ואבי מורי זצ"ל בשיחתו האחרונה בישיבה הק' סיפר, כשהביאו למו"ר הרצי"ה זצ"ל חוברת העוסקת בגבולות הר הבית, אמר על כך, עוד חתיכת כרת, עוד חתיכת כרת ח"ו.

וגם כל הדואגים למיניהם על כבודה של הרה"ר לישראל, ולכבודה של תורה, צריכים לבוא בניקיון כפיים, וכפי שידוע ביטויו של מו"ר הרצי"ה זצ"ל על אותה צרעת ממארת של ביזוי ת"ח. והרי דברים שכאלו הופכים אותם להיות שותפים בהקמה של צוהר למחלוקת נגד ת"ח ח"ו. וכי ידי כולם נקיות בזה?

עלינו לרחוץ בנקיון כפינו, ולהושיט יד, יד שנשתרבבה כמו אצל בת פרעה. לעבודה חינוכית משותפת גם אל אלו הצריכים להתוודות ידינו לא שפכו את הדם, וכפר לעמך ישראל והאמת והשלום אהבו, ואיש לרעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק, ולהרבות כבוד שמים. ומושכים מזה אחד ומזה.. כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב.