הרב בן ציון אלגאזי
הרב בן ציון אלגאזיצילום: יח"צ

עומדים אנו בימים גדולים - ימי תחילת הלימודים, זמן אלול בואכה הימים הנוראים.

נראה שישנו חוט שמקשר בין העניין החינוכי לעניין התשובה וחשבון הנפש, שבו האדם נדרש לתת דין וחשבון על העבר ולקראת העתיד, ונראה שהמקשרת ביניהם היא האחריות.

החינוך מטרתו שהתלמיד יידע לקחת אחריות אישית על חייו הרוחניים ברגע שהוא עומד על דעתו. תהליך אמיתי של הצלחה חינוכית כרוך בהקניית אחריות אישית על החיים בכלל ועל החיים הרוחניים בפרט, כך שהילד-התלמיד יהיה אחראי למעשיו, יידע את ערך הזמן ומיצויו, וכך יוכל למקם את סדרי העדיפויות בחיים, ומתוך כך ייקח גם אחריות על כישלונותיו ויידע מתוך אחריות אישית לתקן וליישר את אורחותיו להבא.

הגמרא מתארת מה עשה ר' חייא כדי שלא תשתכח תורה מישראל. היא מספרת כיצד זרע פשתן וכותנה. אחר שגדלו הזרעים והבשילו פקעות הכותנה וקני הפשתן קצר אותם, שטח לייבוש, ניפץ, טווה חוטים, שזר חבלים מהחוטים הללו, ומהחבלים עשה מלכודות ומכמורות וצד בהם צביים לצורך העור שלהם, ואת הבשר האכיל ליתומים. אחר כך התקין מגילות מהעור של הצביים, ועליהם כתב את חמשת חומשי התורה וששת סדרי המשנה. עם המגילות הוא הלך לערים שאין בהן מלמדי תינוקות, ולימד חמישה ילדים בחמישה חומשי התורה, וכן שישה ילדים את ששת סדרי המשנה. אחר כך אמר להם שכל אחד ילמד את חברו מה שהוא יודע.

דברים רבים אפשר ללמוד מסיפור מפליא זה על השקעה חינוכית, אך נדמה שהרעיון המרכזי הוא כיצד יוצרים דור ממשיך מתוך ראייה רחוקת טווח שלא תשתכח תורה בישראל. כיצד יוצרים דור בעל שיעור קומה שבו כל אחד מהלומדים לוקח אחריות על הכלל, וכך כל אחד מהתלמידים לומד, אך גם מקבל אחריות ללמד אחרים ולהעביר את המסורה לדורות הבאים. זוהי מדרגת לימוד בגדלות ולגדלות.

כשאנו עוסקים בחינוך אנחנו צריכים לא רק לדאוג לקיומם הפיזי והרוחני של ילדינו, אלא לבנות ראייה מחשבתית כוללת בכך שאנו מחדירים להם את המסר שהאחריות על העם והדור מוטלת על כתפיהם. נדמה שמהלך כזה של לקיחת אחריות עומד בבסיס הימים הנוראים, שבהם נדרש האדם לחשוב בעומק על מעשיו ולתת עליהם דין וחשבון לעצמו וכלפי בוראו.

בעיצומו של יום הכיפורים אנו מפטירים בנביא בספר יונה. רבות נכתב על השאלה למה דווקא ספר יונה הוא הנקרא בענייני התשובה יותר משאר הספרים. ייתכן שהתשובה לכך היא שיש ניגוד מוחלט בין בריחתו של יונה לתשובתו המלאה של מלך נינוה, שבניגוד להערכתו של יונה דווקא מקבל על עצמו את מלוא האחריות ועושה מעשה.

דור הבריחה

דורנו הוא דור הבריחה. אנשים בורחים מאחריות. רק בודדים מבינים את גודל משקלו של כל תלמיד ותלמיד שיהיו נושאי דגל האומה בגדולתם. הטלת אחריות משמעותה ראייה והתייחסות בגדלות אל ילדינו-תלמידינו, והדבר יכול לבוא לידי ביטוי בהיבטים רבים כמו סגנון הדיבור, תוכן הדיבור, הטלת תפקידים וקומת הדיבור.

פעמים שאני משוחח עם ראשי ישיבות תיכוניות שמתמודדים עם אתגרים לימודיים תורניים לא קלים, ונדמה שיש איזו מגמת ייאוש התחלתית לפיה לא כדאי לעסוק עם התלמידים בעיון כי "זה גדול עליהם". כאן טמון השינוי. אם היינו כולנו מאמינים בהם שהם מסוגלים, ואנחנו היינו משקיעים את מיטב כוחותינו ללמד אותם בגדלות, להתייחס אליהם בגדלות, הדברים היו נראים אחרת. צריך לתת להם להכין שיעורים בעיון, אפילו קצרים ביותר, אבל שיעמלו, שיעמדו מול הכיתה ויעבירו שיעור לאחרים. החוכמה היא לדעת איך לרומם אותם מתוך עשייה ברוכה.

דוגמה נוספת היא העיסוק עם הבנות בכללי צניעות ולבוש. אי אפשר לחנך לצניעות מתוך רדיפה מתמדת אחרי אורך החצאית והשרוולים. יש להציב כללים ברורים, אך עיקר החינוך יבוא מתוך לימוד הלכתי ומחשבתי. לאחר שיצאו מהאולפנה, רבות מהבנות עושות קיצוצים מכף רגל ועד ראש, כי הייתה רדיפה מתמדת ולא ראייה רחבה של תפקיד הצניעות. בדור כל כך מוחצן וראוותני, התעסקות עם קטנות באופן מתמיד יוצרת אנשים קטנים. דיבור ועשייה וחשיבה בגדלות יוצרת אנשים גדולים על כל המשתמע מכך.

תלמידים, ילדים ואפילו עובדים שעומדים מולם אנשי מעלה שמדברים בגדלות ומעריכים את הכוחות הטמונים בהם, יוצרים אווירה של מיצוי כוחות ורצון לעולם מתוקן ומרומם. לעומת זאת מי שעומדים מול אנשים נחותים שמתעסקים בקטנות באופן תמידי, בחשבונאות מתמדת עם הסובבים אותם, בסגנון דיבור שאינו ראוי, לשון הרע וכו', זה מקנה רדידות בנפש ומטביע חותם של קטנות המוחין אצל הפרט ובסוף גורם נזק לאומה כולה. כמובן שצריך להתעסק גם ביומיום ובפרטים הקטנים כדי ליצור דברים גדולים, אבל אלו צריכים להיות פרטים קטנים לשם השאיפה לממלכת כוהנים וגוי קדוש.

הרב בן ציון אלגאזי הוא ראש מכון צורבא מרבנן וראש בית המדרש בישיבת ההסדר ברמת גן