כל השיטות לקביעת מועמדים בבחירות לכנסת ולפרלמנטים אחרים כרוכות בבעיות קשות.
קביעת רשימת המועמדים על ידי מנהיגות המפלגה או על ידי ועדה מסדרת פוגעת לכאורה בדמוקרטיה הפנימית של המפלגה. קביעת רשימת המועמדים בידי מרכז או ועידה חושפת את החברים בגוף הבוחר ללחצים שמגיעים לא פעם למעשי שוחד של ממש. קיום פריימריז בקרב מתפקדי המפלגה הניב שוב ושוב לא רק עסקאות בניצוחם של קבלני קולות, אלא גם התפקדויות-דמה של מי שאינם מתכוונים לתמוך במפלגה ביום הבחירות.
ההצעה להחשיב את המצביעים בפריימריז כאילו נתנו קולם למפלגה ביום הבחירות עצמו בעייתית ביותר. נוכח הנסיבות הפוליטיות המשתנות ספק אם ראוי לכבול את הבוחר לנטייתו במועד המוקדם שבו נערכו הפריימריז. ברור ששיטה כזאת פתוחה גם לאפשרויות של שחיתות, שעדיף להימנע מפירוטן.
במדינות רבות בארצות הברית יכול הבוחר להירשם בפנקס הבוחרים כבעל זיקה לאחת המפלגות. רישום כזה מאפשר לבוחר להשתתף בבחירות המוקדמות של המפלגה, המאורגנות על ידי המדינה. אך הוא רשאי כמובן לשנות את זיקתו ביום הבחירות עצמו ולהצביע בחשאי למפלגה אחרת.
מהו אם כן הפתרון הרצוי? במדינות רבות נהוגות בחירות כלליות בשיטה רשימתית גמישה. ביום הבחירות עצמו מוצגות לבוחר רשימות המועמדים של המפלגות המתמודדות. הבוחרים יכולים לשנות את סדר המועמדים ברשימה על ידי דירוג או על ידי סימון מועמדים מועדפים. הצעות השינוי תופסות רק אם הסימון נעשה על ידי מי שנתן את קולו למפלגה.
ברור ששיטה כזו מונעת השפעה של מתפקדים למפלגה שאינם תומכים בה. יש כמעט עשרים מדינות דמוקרטיות שבהן נהוגות גרסאות מגוונות של השיטה. אם תונהג שיטה כזו בישראל, ייתכן שראוי לאפשר לכל אחת מן המפלגות להחליט אם ברצונן להעניק אופציית השפעה כזו לבוחריהן.
פרופ' אברהם דיסקין
ראש בית הספר למנהל, ממשל ומשפט במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט'