הפגנות ה"נכבה". ארכיון
הפגנות ה"נכבה". ארכיוןפלאש 90

עומר אע'בריה, חבר עמותת "זוכרות", העניק ראיון ברדיו קול עכו. עמותת "זוכרות" הינה עמותה ערבית-ישראלית הקוראת להכרה ב"נכבה הפלסטינית" וליישומה בפועל של "זכות השיבה" אשר במסגרת הכרה באותה "זכות" יוכלו מיליוני צאצאי פליטים מרחבי העולם שלטענתו גורשו במהלך מלחמת העצמאות ב-1948 לשוב ולחיות בתוך מדינת ישראל. זכות השיבה הינה הדרישה הפלסטינית העיקרית והיא למעשה הסיבה העיקרית לכך שטרם הושג הסכם שלום בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית.

כאשר חזרתי והאזנתי שוב לראיון, גיליתי כל כך הרבה סילופים היסטוריים שנוגדים את האמת וההגיון הבריא של כל אדם שפוי. כחלק מההצהרות טען אע'בריה כי "הנכבה הפלסטינית הינה האסון הגדול ביותר שאירע במזרח התיכון". כנראה שאע'בריה שוכח את מלחמת איראן-עיראק, גירוש מאות אלפי פלסטינים מכווית, פעילותיו של ארגון הדמים דאע"ש וכמובן גירוש קרוב למיליון יהודי ארצות ערב והפקעת רכושם. כך שמיליוני נרצחים ומגורשים במהלך המאה האחרונה מבוטלים במחי יד ובמשפט כל כך פשוט של אע'בריה.

לשאלתי האם ישנו תקדים למתן זכות שיבה מעין זה (כמובן שלא היה קיים לא מבחינה משפטית ולא מבחינה היסטורית מאורע כזה) השיב נציג "זוכרות" כי לאחר מלחמת העולם השניה הותר לפליטים רבים לשוב לבתיהם בכל רחבי אירופה. ככל הנראה מתכוון לגירוש הגרמנים האתניים מכל רחבי אירופה לגרמניה המרוסקת. מדובר היה בגירוש אכזרי מעין כמוהו של כ-12 מיליון נפש, ובעקבות כך מותם של כמיליון איש ומאות אלפי מקרי אונס שהתבצעו בידי הצבא האדום. חשוב גם לציין כי מרבית אותם גרמנים לא היו נאצים בכלל. כשהזכרתי לו את הנושא – הוא טען כי אין ללמוד ממקרים שליליים אלא ממקרים חיובים שיועילו לאיזור.

לשאלתי מה לגבי מאות אלפי היהודים שגורשו מארצות ערב, טען כי היתה זו מזימה ציונית של ההנהגה היהודית בישראל ששיחדה מנהיגים ערבים לבצע את המעשה. כנראה שאע'בריה שכח כי כבר בשנת 1947 הצהירו מנהיגים ברחבי העולם הערבי כי במידה ותתקבל הצעת חלוקה מטעם האו"ם הם מסירים את אחריותם ליהודים החיים בארצם. לגבי הפוגרומים הרבים שאירוע כנגד יהודים במדינות ערב החל משנת 1947 לא היתה לאע'בריה כל תשובה.

ל"זכות השיבה" שהיא הדרישה המרכזית של עמותת זוכרות וההנהגה הפלסטינית אין כל בסיס משפטי. אך עם זאת מביא אע'בריה את החלטה 194 של האומות המאוחדות שקוראת לפליטים הפלסטינים לשוב לביתם. אך ראוי לציין כי החלטה זו נדחתה על ידי ההנהגה הפלסטינית ומנהיגי ארצות ערב כך שאין לה כל תוקף משפטי, בוודאי לא אחרי 70 שנה ובטח לא כאשר דרישה דומה מאת תושביה היוונים של קפריסין בשנות ה-70 נתקלה בסירוב של בית המשפט האירופי לזכויות אדם – כך שגם תקדים משפטי שעליו יוכלו חברי זוכרות להסתמך עליו – לא קיים.

הדוגמאות שהוצגו בראיון לכך ששני עמים אינם יכולים לחיות במדינה אחת, וזה רק יכול להביא לשפיכות דמים – כמו ביוגוסלביה, רואנדה או סודן נדחו על ידי אע'בריה בטענה כי בכל אירופה ישנן מדינות לאום והן אינן הומוגניות, אך עם זאת הלאום של המדינה מהווה רוב מוצג ולאומים אחרים במדינה אמנם זוכים לייצוג הולם אך אינם מהווים כל איום דמוגרפי.

לקראת סיום שאלתי אותו אם יושג הסכם שלום היסטורי בין מדינת ישראל לעם הפלסטיני – הסכם שיכלול הסכמה על סוגיית הגבולות והמקומות הקדושים אולם יכלול גם ויתור של ההנהגה הפלסטינית על תביעה לזכות השיבה – האם במקרה זה תתמוך בהסכם כזה. עומר אע'בריה חשב קמעה וענה כי אין זו מסמכותה של כל הנהגה פלסטינית לוותר על זכות השיבה שהינה זכות אינדיבדואלית של כל פליט ופליט לשוב למקום ממנו גורש. למעשה זה היה המשפט היחיד בכל הראיון שיכולתי להסכים לו – אף מנהיג פלסטיני לא יעיז לוותר על זכות השיבה ולפיכך הסכם שלום בין מדינת ישראל לפלסטינים אינו אפשרי בעתיד הנראה לעין.

לסיכום ניתן לומר שעמותת "זוכרות", שבה חברים גם יהודים וגם ערבים, עושה שימוש בהיסטוריה מסולפת ובתקדימים שמעולם לא התרחשו ואם כן הרי הם זרעו רק הרס וחורבן, לצורך הגשמת האג'דנה הלא-מוצהרת שלהם. הכחדתה של מדינה ישראל כפי שאנחנו מכירים אותה. במקרה הטוב על ידי שינוי גורף של המאזן הדמוגרפי, ואילו במקרה הפחות טוב והיותר סביר על ידי הבלתי נמנע והוא טבח וטיהור אתני של היהודים היושבים בציון – כפי שכבר הוצהר לא אחת על ידי מנהיגי מדינות ערב במהלך ההיסטוריה.

להאזנה לראיון: