הקדמה

רבנו אפרים מרגנשבורג היה מראשוני תלמידיו של רבנו תם ונפטר בשנת 1175 לספירה הנוצרית. הרב יואל הלוי, אביו של הראבי"ה (ר' אליעזר בן יואל הלוי) היה תלמיד חבר שלו.

מבנה הפיוט

רבנו אפרים חיבר את הפיוט "אם אפס רובע הקן", העוסק בנושא עקידת יצחק. שמו של רבנו ושם אביו, רמוז באקרוסטיכון של הפיוט (אפרים בר רב יצחק).

כל בית בפיוט בנוי מארבעה חלקים, מחורזים בצורה מושלמת, כאשר הבית הרביעי הוא תמיד ציטוט של פסוק בתנ"ך.

היופי בפיוט הוא, שהפסוק מתפרש ע"י הפייטן בצורה שונה מכוונת הפסוק המקורית. הבית הראשון מסתיים במילים:"יש לנו אב זקן". במקור, הפסוק נאמר על יעקב אבינו. אך רבנו אפרים מתכוון לאברהם אבינו, שזכות עמידתו בניסיון העקידה, היא נושא הפיוט.

דוגמא נוספת, בסוף הפיוט מובא הפסוק:"פני הצאן אל עקוד". פסוק זה נאמר במקורו על מעשיו של יעקב עם צאן לבן, אך הפייטן הסביר פסוק זה על עם ישראל, הנושאים פניהם ל"עקוד", שהוא יצחק אבינו, ומצפים לישועה בזכותו.

פיוט זה נתקבל בכל עדות ישראל, ונאמר בסליחות. הגדילו לעשות הספרדים ועדות המזרח, האומרים פיוט זה בכל יום מימי הסליחות, במנגינה המיוחדת לפיוט זה.

פרוש המילים "אם אפס רובע הקן"

סגנונו של רבנו אפרים בהיר ומובן, שלא כמו פיוטיו של ר' אליעזר הקליר. כנראה משום כך הוא זכה לתפוצה רבה. אלא שדווקא ארבע המילים הראשונות של הפיוט, אינן מובנות דיין, ורבים טעו בהבנתן.

הגמרא במסכת ראש השנה, מספרת לנו על מספר תקנות של רבן יוחנן בן זכאי. אחת מהן קשורה לגרים. גר שמתגייר, מלבד מילה וטבילה, חייב בקורבן. משחרב בית המקדש, תיקנו חכמים שהגר [או הגיורת] יפריש כסף בשווי רבע שקל, שיהיה מיועד לקניית קן [=שני ציפורים קטנות] לקורבן.

רבן יוחנן בן זכאי ביטל תקנה זו, כי ראה שבית המקדש לא ייבנה במהרה, ובינתיים יש חשש שמא ישתמשו בכסף זה שיועד לקורבן, לצורכי חולין. ובכן, ר' אפרים כותב, "אם אפס רובע הקן", כלומר, לא רק שבית המקדש נחרב, אלא גם ביטלו את רובע הקן, כלומר, שאין סיכוי שייבנה כל כך מהר, בכל אופן "יש לנו אב זקן", כלומר, זכותו של אברהם אבינו בעקדה, תעמוד לנו במקום קורבן.

הכותב הוא ר"מ בישיבת שדמות נריה