על פניו הצהרתו של אביגדור ליברמן הייתה חיובית. "אסור לנו לחזור על הטעות של גלעד שליט", אמר שר הביטחון באמירה שנשמעה די קונצנזואלית. אלא שליברמן לא תמים, וההתבטאות שלו בנושא לא באה בחלל הריק, אלא כתגובה למתקפה שהחלה בעקבות פרישתו של ליאור לוטן מתפקיד מתאם השבויים והנעדרים במשרד ראש הממשלה.
הפרישה של לוטן עוררה סימני שאלה, בעיקר בקרב בני משפחות גולדין ושאול שגופות בניהן מצויות בידי חמאס, וליברמן נזעק להשיב. "אני מקבל בהבנה ובאהבה את הביקורת של משפחות גולדין ושאול, וממשיך להיות מחויב באופן אישי להשבתם של הדר ואורון ושל אזרחינו המוחזקים ברצועת עזה בניגוד לדין הבינלאומי", אמר ליברמן אך ציין כי "לפני מינוי מחליף לליאור לוטן, חשוב לאמץ את דו"ח שמגר במלואו, ובכך לשרטט גבולות גזרה ברורים למדינת ישראל ולשליחים מטעמה, ובעיקר לעמוד נחושים מול אויבינו ולהבהיר להם שאין לנו כל כוונה להתפשר על ביטחון עם ישראל".
הדברים הללו עוררו עוד יותר את זעם המשפחות. "הסיסמא הזאת של 'לא נעשה פה גלעד שליט 2' זו סיסמה מופרכת, כי מההתחלה אמרנו שאנחנו מתנגדים לחזרה על טעויות העבר", אומר שמחה גולדין, אביו של הדר הי"ד. "מה שאנחנו אמרנו הוא שכדי להגיע להסכם טוב צריך להפעיל לחץ על חמאס. אם גם אין לחץ על חמאס וגם לא פועלים להסכם אז אין כלום. זה נראה שמבחינת ליברמן אין חובה להביא לקבר ישראל גופות של חללי צה"ל שמצויות בידי האויב, שהאתוס הצבאי שלא משאירים חייל מאחור לא קיים מבחינתו".
בשיחה איתו מספר גולדין כי הוא מרגיש שבמקום לקדם, המדינה גוררת רגליים. "ליאור לוטן לא נשחק והוא לא אדם שמפסיק משהו באמצע. אם הוא עזב, סימן שהוא הבין שאו שמכשילים אותו, או שלא באמת רוצים להביא אותם. אלו שני דברים מאוד חמורים מבחינתנו. שר הביטחון מדבר על כל מיני דברים, אבל הוא לא עושה שום דבר ממה שהוא אומר, והמשמעות היא שהכול יישאר תקוע ולא יחזירו אותם".
בעקבות האכזבה של משפחות שאול וגולדין מהתנהלותו של ליברמן, הן החליטו לפנות ישירות לנתניהו. "אנחנו דורשים מראש הממשלה פגישה מיידית ואנחנו מבקשים אותה כמעט חודשיים. הפעם האחרונה שנפגשנו איתו הייתה ב‑15 במרץ. בשבוע שעבר, עוד לפני שנודע על העזיבה של ליאור לוטן, התקשרתי למזכיר הצבאי של ראש הממשלה וסיפרתי לו שאנחנו טסים בקרוב למטה האו"ם בניו-יורק, ושלא יכול להיות שלא ניפגש לפני כן עם ראש הממשלה. המזכיר אמר בתגובה שנתניהו לא יכול לפגוש אותנו כי אין לו זמן עד אחרי שהוא יחזור מהמסע הארוך שהוא יוצא אליו".
ללחוץ על ראשי חמאס
אחד הנושאים שעלו בשיח בין שר הביטחון למשפחות עסק במסקנות ועדת שמגר, ועדה שמונתה לפני כמעט עשור לקביעת עקרונות לניהול משא ומתן לפדיון שבויים ונעדרים. הוועדה אומנם מונתה בתקופה שבה גלעד שליט הוחזק בידי חמאס, אולם מראש הוחלט כי מסקנותיה לא יפורסמו לפני שחרורו, וגם לאחר מכן הן נותרו ברובן חסויות. המסקנות שהגיש שמגר מסתובבות כבר חמש שנים בלשכת ראש הממשלה, אך טרם אומצו. לדברי גורמים מדיניים הן כוללות המלצה בסיסית שישראל לא תקיים עוד עסקאות של שבוי אחד תמורת רבים, אלא אדם חי אחד תמורת אדם חי אחד, וכך גם במצב של גופות המצויות בשבי האויב.
רמי איגרא, מי שכיהן כראש החטיבה לשבויים ונעדרים במוסד, קובע כי "לא רק שצריך ליישם את מסקנות ועדת שמגר, אלא שהכרחי ליישם אותן. אם לא ניישם, אז כל חייל ואזרח ישראלי מהווה נשק אסטרטגי בידי טרוריסטים. צריך שהמדינה תקבע חוקים ברורים לנושא ושהצד השני יבין שיש חוקים וכללים כאלה".
איגרא מבקש לגשר בין הדברים של שר הביטחון לתגובה של המשפחות: "המשפחות לא בעד שחרור אסירים. הן גם אומרות שלא היו רוצות עוד פרשת שליט, שבה ישראל תשחרר מאות רוצחים שאחרי שבועות מספר ינסו לרצוח עוד ישראלים. מה שהן כן רוצות זה ליצור לחץ על חמאס כדי שיחזיר את גופות הבנים שלהן".
אז היכן סלע המחלוקת?
"הטעות של המשפחות, לדעתי, היא שהן מבקשות שנלחץ על האוכלוסייה בעזה, ואנחנו לא יכולים לעשות את זה בגלל סיבות הומניטריות ובגלל שהעולם מסתכל עלינו. עזה גם כך על סף אסון הומניטרי, ואם נפסיק את החשמל או לא ניתן מים ותרופות, אנחנו למעשה משחקים לידיהם של ראשי חמאס ושונאי ישראל בעולם".
יש צעדים שיכולים לסייע ומדינת ישראל יכולה לבצע?
"יש דרך אחרת, שלדעתי ליברמן לא יתנגד לה. צריך לפגוע במנהיגי החמאס, לא פיזית אלא בניהול אורח חייהם התקין. רק פגיעה ברמת החיים של המנהיגים יכולה לשנות את המשוואה. זה עבד בצוק איתן. ברגע שמדינת ישראל תקפה את שכונת רימאל ולא את סג'עייה המלחמה נגמרה. כי ברימאל חיו בעלי הבית שלא היה ממש אכפת להם מהאזרחים הפשוטים".
כיצד עושים זאת בשטח?
"כפי שפורסם לא פעם, לראשי חמאס יש בני משפחה שבאים לטיפול בישראל, וזה משהו שצריך להיפסק. שהם לא יקבלו טיפולים רפואיים לא בישראל, לא במצרים ולא בשום מקום אחר בעולם. במקביל אפשר וצריך לטפל בכסף שלהם. המנהיגים בעזה חיים בפאר והדר, ואפשר להפוך את החיים שלהם לוורודים הרבה פחות. לו מדינת ישראל הייתה שמה לה למטרה למרר את חייהם האישיים, מבלי לפגוע בהם פיזית, אולי הם יקומו יום אחד בבוקר ויבינו שטוב להם באופן אישי שגופות חיילינו ושני הישראלים המסכנים ששם יוחזרו, בהסכם שיתאים למתווה שמגר – גופה מול גופה, אדם מול אדם".
מה לגבי הפעלת לחץ דרך אסירי חמאס הכלואים בישראל?
"האסירים הם לא מנוף לחץ, וגם האוכלוסייה בעזה היא לא מנוף לחץ. זה לא מה שישפיע על מנהיגי חמאס".
מי שדווקא כן תומך בלחץ על אסירי חמאס הוא השר צחי הנגבי. "אם הממשלה סבורה כך, והיא לא יכולה להשלים עם העובדה שבידי חמאס מוחזקים הבנים וגם אנשים אחרים שהלכו לשם בשוגג, צריך להקשיב למשפחות שדורשות להקשיח את התנאים של האסירים הכלואים בבתי האסורים. אם אנחנו לא מצליחים להגיע לדיאלוג על הנכסים שלנו, אי אפשר להרעיף מכל טוב על הנכסים שלהם. לכן באמת כל מה שאפשר לעשות ושלא סותר את העמידה באמנות הבינלאומיות, צריך להילקח מהם".
מומחים רבים חושבים שמדובר בצעד לא אפקטיבי.
"גם לדעתי הסיכוי שזה אפקטיבי קלוש מאוד, אבל אם יש סיכוי מינימלי שזה יעשה שינוי בהלכי הרוח של הנהגת חמאס, אסור לנו להימנע מהמהלך הזה".
להיזהר מלחץ פופוליסטי
דוד מידן, מי שקדם לליאור לוטן בתפקיד מתאם השבויים והנעדרים, טוען כי ועדת שמגר הייתה חשובה, אבל היא יותר בגדר של "דיבורים באוויר". "ועדת שמגר זו ועדה מאוד מכובדת. אני חושב שההחלטה או הקווים המנחים שלהם הם לא כאלו שבאמת יכולים להיות מעשיים במקרה הנוכחי, או במקרים הבאים שיכולים עוד להגיע. אי אפשר להכתיב מראש עיקרון של אחד מול אחד. אני מאמין שצריך לעבוד אל מול המשא ומתן", הוא אומר ל'בשבע'.
"כל האמירות היפות על מחיר מידתי ייפסקו באחת כשנגיע למבחן המציאות. אני רוחש כבוד לכל חברי הוועדה והופעתי בפניהם פעמיים, אבל אני לא חושב שהמסקנות הללו יכולות לעמוד במבחן המעשי. הלוואי שהיינו יכולים להגיע לזה. זו אמירה יפה בתאוריה, כקריאת כיוון, אבל היא לא מעשית. אני נוטה לא לצאת בקביעות שאני לא יכול לעמוד בהן".
למידן יש הצעה אחרת כיצד צריך לנהל את המשבר הנוכחי. "צריך משא ומתן כל הזמן, והנושאים צריכים להיות מטופלים ללא הפסקה. לדעתי הדבר שיכול להעלות את סיכויי ההצלחה הוא אם נכניס לסיפור מדינה אחרת באזור, כמו מצרים, שתיקח הובלה ותנהל את זה מול החמאס, ותסייע במציאת פתרון שכולם יכולים לחיות איתו. אני לא רואה תרחיש אחר שיכול לעבוד", הוא מסכם.
מול מידן מתייצב פרופ' ידידיה שטרן, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, שטוען כי מסקנות שמגר הן "הדרך הרציונלית שנותרה בידינו", ומתנגד לדרישותיה של משפחת גולדין להכביד את הלחץ על עזה: "אפשר להשתולל ולפגוע בזכויות אדם של ציבור רחב כדי לנסות להכריע אותו, אבל אני לא מאמין שזה יעבוד, ועובדה שזה לא עבד עם גלעד שליט".
קבלת מסקנות ועדת שמגר כן תוביל להחזרת גופות הנופלים?
"לדעתי אנחנו צריכים לשנות את כל השיח, משיחה רגשית לשיחה רציונלית שבבסיסה אינטרס הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. בשביל זה החיילים שנפלו, הדר גולדין ואורון שאול, יצאו לקרב. אנחנו צריכים לטפל בהחזרת הגופות שלהם על פי אותו עיקרון של ביטחון ישראל. ומה זה ביטחון ישראל בסיטואציה הזאת? ישבה ועדת שמגר, והם ניסו לשאול את עצמם איך משנים את הפרדיגמה והופכים את הטיפול בסוגיה הזאת לכזה שיקדם את המטרות הלאומיות שלנו".
פרופ' שטרן טוען כי "הסיבה היחידה שממשלות ישראל לא מקבלות את מסקנות שמגר כבר חמש שנים היא משום שהן חוששות שבגלל שההצעה רציונלית, כשיגיע רגע האמת ויצטרכו להפעיל אותה הלחץ הפופוליסטי והרגשי, שאפשר להבין אותו, יכריח את הממשלה לזנוח את ההמלצות הללו".
לדידו, "חוכמת המעשה עכשיו צריכה להיות איך להבטיח לכל ממשלה עתידית, ולא משנה אם מימין או משמאל, שהציבור לא יכריח אותה לזנוח את מה שקיבלה על עצמה כהמלצות. הדרך לתת מין חגורת ביטחון לממשלות עתידיות נגד לחץ ציבורי היא שהאנשים המרכזיים בביטחון ישראל, שרי הביטחון ורמטכ"לים לשעבר, יצטרפו לאמנה ויאמרו שהם מבטיחים לגבות כל ממשלה עתידית בישראל בכל משבר של פדיון שבויים, על פי המלצות ועדת שמגר. אם הייתה הסכמה כזו, מימין ומשמאל, הציבור היה מבין שזה הפתרון הנכון".
אתה בטוח שהציבור יקבל מצב שבו שבוי או גופה נשארים בידי אויבינו בגלל מסקנות ועדת שמגר?
"מדינת ישראל הקריבה את ניר פורז כדי לנסות להציל את נחשון וקסמן, וזה לא הצליח. מדינת ישראל הקריבה את יוני נתניהו כדי להציל את החטופים באנטבה. מה ההיגיון? למה להקריב חיי אדם כדי להציל חיים של אחרים? התשובה היא ביטחון לאומי. זו הסולידריות שמדברים עליה כל הזמן. אבל אם, כמו במקרה של גלעד שליט, חמש שנים סדר היום הלאומי מדוכדך וסובב סביב החייל הבודד, ותשומת הלב של ראשי המדינה עסוקה בנושא הזה ללא הרף, אנחנו נתפסים באזור שלנו כחלשים והדבר הזה פוגע בביטחון הלאומי. צריך להפסיק את כל זה. ברור לי שאם נאמץ את מה שהציע שמגר ונעשה את זה בהסכמה פומבית רחבה, לטווח בינוני וארוך זה ישנה את הפרדיגמה, כי לא תהיה משמעות כה גדולה לחטיפה כמו שיש היום.
"המשנה אומרת שלא פודים שבוי יותר מכפי דמיו. זה בדיוק זה. וכל האמירות הפופוליסטיות שאני שומע, שצריכים לעשות הכול למען השבת הגופות, זו הטיה. אין שום דבר בעולם שבשבילו נעשה הכול", מסכם שטרן.
בשורה התחתונה הוויכוח הפנימי שמתנהל מאחורי הקלעים הוא בין שר הביטחון, שמעוניין באימוץ המסקנות, לשרים אחרים ובהם ראש הממשלה עצמו, שלא מעוניינים לעשות צעד כזה, בוודאי כשיש משפחות שעלולות להיות מושפעות ממנו. נכון לעכשיו נראה כי המסקנות של ועדת שמגר ימשיכו להעלות אבק על המדף, אולי אף לתמיד.